א וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ ג לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃ ד וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת ׀ מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאָזְנֵ֛י זִקְנֵ֥י־הָעִֽיר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו וְאָסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃ ה וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְלֹֽא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ וְלֹֽא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ ו וְיָשַׁ֣ב ׀ בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עָמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָֽעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז ׀ יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃ ז וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃ ח וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־גלון (גּוֹלָ֥ן) בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃ ט אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עָמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
וידבר ה' אל יהושע וגו', עד ויקדשו את קדש בגליל וגו'. זכר שאחרי חלוקת הארץ לשבטים אמר השם ליהושע שיתן הוא ובני ישראל ערי המקלט לנוס שמה כל רוצח מכה נפש בשגגה, ולפי שבעת הריגתו לא נדע אם היה בשגגה אם לא, אמר (ד) שמיד בהרגו אותו ינוס אל אחת הערים ויעמוד פתח שער העיר ויגיד את אסונו. ועם היות שאנשי העיר לא ידעו אם האמת אתו אם לא, צוה שיאספו אותו העיר וכאשר ירדוף גואל הדם אחריו לא יסגרוהו בידו, ואמר שיעמוד באותו עיר עד שני גבולים. הא' (ו) עד עמדו לפני העדה למשפט, והיה זה כאשר גואל הדם ידרוש ב"ד שיעשו ממנו משפט כי הוא הרגו בערמה, אז ישלחו ויביאו את ההורג בפני העדה למשפט, אם נתחייב מיתה הורגין אותו ואם נתחייב גלות משיבין אותו שם. הגבול השני הוא עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים. ואני כבר כתבתי בפירוש ספר אלה הדברים, למה שם ה' ית' גבול ישיבת הרוצח בערי המקלט עד מות הכהן הגדול:
פסוק ז:
ויקדישו את קדש בגליל וגו' עד ויגשו ראשי אבות ללוים וגו'. אין ספק שמשה אדנינו ע"ה הבדיל שלש הערים אשר מעבר לירדן, אבל כמו שכתב הרמב"ן (פר' מסעי דף קכ"ט ע"ב) שם לא היו קולטות עד שהבדיל יהושע שאר הערים בארץ, ומפני זה זכר הנה כלם יחד: וכבר התעוררו חז"ל (מכות י' ע"א) למה מעבר הירדן אשר היו שם שני שבטים וחצי השבט נתנו מהם שלשה ערים למקלט ומכל ארץ כנען אשר היו שם תשעה המטות וחצי המטה לא נתנו כי אם שלשה ערים גם כן? וכתב רש"י, והוא מדברי חז"ל (שם), שהיה לפי שיושבי גלעד היו רוצחנין, כמו שאמר (הושע ו' ח') גלעד קרית פועלי און עקובה מדם, וכמו שכתב הרמב"ן. אבל זהו דרש, כי ערי המקלט לא היו קולטים למזידים רק לשוגגים: והאמת הוא שנעשה הכל ביושר כפי ערי הלוים, וזה כי היו ערי הלוים ארבעים ושתים וערי המקלט שש ערים, והיו א"כ כלם ערי הלוים והמקלט מ"ח וכלם היו קולטות, וכאשר יתחלקו מ"ח ערים על י"ב שבטים יהיו ארבעה לכל שבט, והיה ראוי אם כן ששני שבטים וחצי אשר בעבר הירדן יתנו עשרה ערים ד' לכל שבט, ואתה תראה שהם נתנו שלשה ערים למקלט ולמושב הכהנים נתנו עוד שבעה והיו כלם אם כן עשרה, כי הנה ראובן נתן בצר למקלט ויהצה וקדמות ומיפעת ללוים והם כלם ארבעה, וגד נתן ראמות בגלעד למקלט ומחנים וחשבון ויעזר ללוים הרי ארבעה, וחצי מנשה נתן שנים למקלט וללוים, הנה א"כ נתנו הם כפי היושר, אבל היו רוב ערי מושב הלוים בארץ כנען לפי ששם יאות יותר מושבם מפני עבודת בית האלהים: ועוד כתב הרמב"ן (שם ע"ב) שהיה עבר הירדן ארץ גדולה מאד, כי היו שני מלכי האמרי סיחון ועוג כוללים שרים וסגנים הרבה וארצות רבות מאד, ולא היו כמלכי ארץ כנען שכל מושל עיר יקראוהו מלך, כמו שאמר מלך ירושלים אחד מלך חברון אחד מלך העי אחד ואין ביניהם מהלך חצי יום, וכן הזכירו חז"ל בין בית אל לעי ארבע מילין לזו מלך ולזו מלך, והיה זה המנהג בדורות ההם כי כל אדון עיר יקרא מלך, או היה למעלת ארץ ישראל שהחלק המעט ממנה היה מלכות בפני עצמו כדעת חז"ל, וכן כתוב (שופטים א' ח') שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני וגו' שהיו מהמלכים ההם. ומזה הוליד הרב שהיה עבר הירדן דבר גדול, והיה ראוי שיהיו בו שלש ערי מקלט, עם היות שכל הארץ ההיא נתנה לשני השבטים וחצי השבט, לפי שאלה בלבד שאלו אותה ושאר השבטים לא רצו להתנחל בה: וממה שראוי שתדע שניתן לערי המקלט וללוים חברון, ויראה שזה סותר למה שזכר למעלה שניתן לכלב ושהיה שם עד היום הזה, אבל הספק הזה הכתוב יתירהו אחרי זה, בשאמר (בסי' הנמשך פסוק י"א) ויתנו להם את קרית ארבע היא חברון בהר יהודה ואת מגרשיה סביבותיה, ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו, הנה ביאר שמה שניתן ללוים היה לבד העיר ומגרשיה מסביב, וכל הארץ והשדה נשארה לכלב, ואין ספק שנתנו בני יהודה לכלב דבר אחר תמורת עיר חברון שנתן ללוים: