וירא א״ר חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב״ה ושאל בו וכן משמע שלא מצינו בשום מקום לשון וירא דלא כתיב בתריה אמירה או דבור והכא לא כתיב, ומפני מה (לא) נתראה אם לא לבקרו. וי״א עיקר מה שנתראה הקב״ה לאברהם לא היה אלא לצורך מעשה סדום אבל מעשה המלאכים הפסיק הענין וגם אחד מהם בא לצורך סדום. דבר אחר וירא אליו כמו שמפרש והולך שבאו אליו שלשה מלאכים שבהרבה מקומות נקרא המלאך בשם הקב״ה כאילו הוא מדבר כדכתיב כי שמי בקרבו וניתן לו רשות לדבר בשם הקב״ה כדכתיב במשה וירא מלאך ה׳ אליו וגו', וירא ה׳ כי סר לראות וכן בעקידה.באלני ממרא פרש״י הוא שנתן לו עצה על המילה כדאיתא בב״ר בשעה שאמר לו הקב״ה למול הלך ונמלך בשלשת אוהביו אמר לו ענר כבר אתה בן צ״ט שנה ואתה הולך ומצער עצמך א״ל אשכול מה אתה הולך ומצער עצמך בין שונאיך א״ל ממרא עמד לך אלהיך בכבשן האש ברעבון במלכים והדבר הזה שאמר לך למול אי אתה שומע לו וכו', ואם תאמר היאך יתכן לומר על איש גדול וקדוש אהוב למקום כאברהם שעמד בעשר נסיונות יטול עצה אם יקיים מילה מצוה של הקב״ה אם לאו. אלא יש לנו לומר בודאי אברהם לא תלה דעתו בדעת אחרים לעשות רצון בוראו אך בדעתו היה לשקול דעתם של ענר אשכול וממרא ולא מצא בהם ישר רק בממרא. וי״א אף ענר אשכול וממרא נמולו כדאיתא באגדה ענר אשכול וממרא כולם מתו בדבר המילה. וי״א נתן לו עצה מן האספלנית לרפא המכה. והוא ישב פתח האהל בשעה חמישית שהוא עת מאכל תלמידי חכמים. ועמד אותו צדיק פתח אהלו לראות אם יעבור איש ויכניסהו בביתו.כחם היום לכבודו של אברהם נכתב מקרא זה כלומר בעת עצומו וחומו של יום. ואין דרכם של אורחים להתאכסן אלא לסעוד ולעבור ולכך אמר להם אחר תעבורו. אבל לוט מה שאמר להם ולינו משום דויבואו שני המלאכים סדומה בערב.והנה שלשה אנשים פרש״י ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט. חז״ק מה ששנינו בהשוכר את הפועלים ויבואו שני המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל לשיזביה ללוט ועוד מי איתא דמיכאל הוה, אם כן עשה הוא שתי שליחות בשורת שרה והצלת לוט. ונראה דלא גרסינן התם מיכאל אלא רפאל.נצבים מתעכבים כמו ונצבת לי. לפיכך וירץ לקראתם הבין בהם שדעתם לעשות שום ענין.ויאמר ה' באל״ף דל״ת.[חן בעיניך כמו לפניך]. אל נא תעבר מעל עבדך פרש״י לגדול שבכולן אמר וכו׳ ומהיכן הכיר הגדול, ראה אותן מהלכים בדרך הרב ושני תלמידיו הרב באמצע גדול מימינו וקטן משמאלו. וזה ששנינו וכן מצינו בשלשה מלאכים שבאו לאברהם מיכאל באמצע גבריאל מימינו ורפאל משמאלו. ועוד פרש״י אעפ״י שכתוב אחר וירץ לקראתם האמירה קודם לכן היתה. ואם תאמר הא אמרינן בפסחים דבחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר. אלא מאי דפרש״י הכא לא דיינינן ליה כדין מוקדם ומאוחר אבל כדין מקרא מסורס.ורחצו רגליכם עת השרב היה כמו שפרש״י שהוציא הקב״ה חמה מנרתיקה, וזיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים.כי על כן עברתם על עבדכם כי בשביל כך שתסעדו מעט עברתם עלי שאינו דרך עוברי דרכים להתענות ועכשיו חצי היום הוא אבל אני מכיר בכם שאתם צנועים וביישנים.כן תעשה כאשר דברת מה שאמרת ואקחה פת לחם. כלומר אם רצונך שנסעוד עמך תכין דבר מועט. ומכל מקום לא נמנע מלהכין סעודה גדולה וכן דרך אנשים חשובים כשקוראים לחבריהם לאכול עמהם. ד״א כן תעשה יהי רצון שתספיק לעשות כך לעולם כמו שאתה מתנדב עכשיו להכניס אורחים.מהרי לפי שהיה ללכת עד סדום באותו יום.שלש סאים קמח ומהשלש סאים קמח תוציאי שלשת עשרונים סולת לשלשה אנשים אלו. קמח פרש״י לעמילן של טבחים, לשון פת עמילה. וי״א תנורו היה מחזיק שלש סאין וצוה לעשות תנורו מלא כמו שאמרו רבותינו הפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא.לושי ובלוט כתיב ומצות אפה מכאן שהאשה לשה והאיש אופה.ועשי עגות לפי שהיו נחפזים לדרכם לעשות שליחותם ולא יכלו להתמהמה עד שתחמיץ.בן בקר רך להתבשל מהרה כאן פרש״י להאכילם ג׳ לשונות להודיעם ששחט בשבילם שלש בהמות בחרדל אבל לא בפלפלין כדאמרינן בעירובין לא כמדת [כדורות] הראשונים שלא היה להם פלפלין. ולמה לשונות לפי שהיו נחפזים לדרכם ואין יכולים להמתין עד שתתפשט הבהמה.[וימהר לעשות אותו לשון תקון].ויקח חמאה וחלב רבנן אמרי אפי׳ פת הביא לפניהם ומה אם דברים שלא אמר להם הביא לפניהם דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. ואע״פ שאין ראיה לדבר לאכול גבינה קודם בשר ולא בשר קודם גבינה זכר לדבר ויקח חמאה וחלב והדר ובן הבקר.ובן הבקר לפי פרש״י היה לו לכתוב ובני הבקר אלא היינו שפי׳ לאלתר קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמייהו וכו', ולשלשה פרים שהביא קאי, וכן הפי׳ כל פר שהוא מתוקן מתחלה הביא תחלה לפניהם כדאיתא בהשוכר את הפועלים.ויאכלו נמצא באגדה שאכלו, וזהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב״ה למלאכים תנוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב.ויאמרו אליו פרש״י נקוד על אי״ו. וכל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, וא״ת אמאי לא נקד אליו על הלמ״ד לבדה ויהיה הכתב רבה על הנקודה נדרש, אא״כ, היה משמע לפי הנראה ששאלו בתחלה לשרה איה אברהם ואח״כ שאלו לאברהם איה שרה ואינו כן שהרי בתחלה ראו אברהם, ושרה לא ראו עד עת האכילה אבל עכשיו שאי״ו נקוד מגיד שאין כאן מקומו, כלומר שאלו לאברהם איה שרה והדר שאלו לשרה איו אברהם. וכן פי׳ רש״י גבי הנסתרות שנקוד לומר שאין כאן מקומו.שוב אשוב אליך שתי שיבות אחת בתשרי ואחת בניסן. כעת חיה המלאכים יודעים שהם חיים לעולם לפיכך אמרו כעת חיה פי׳ לשנה האחרת כעת הזאת שנהיה חיים וקיימים אשוב אליך. אבל אלישע בן יורם מעותד למות היה, לא היה יודע אם יחיה לשנה הבאה לפיכך לא אמר שוב אשוב רק כעת חיה.כעת חיה פרש״י מדלא קרינן כעת חיה פי׳ הכ״ף מכעת חיה אינה נקודה בשו״א דאי בשו״א משמע היה כעת חית השדה.והוא אחריו ת״י וישמעאל הוה קאים מן בתרואי. פי׳ אחר המלאך כדי שלא תתייחס שרה עם המלאכים שסבורה היתה בני אדם הם. ואברהם ושרה זקנים מה ת״ל לקמן ואברהם זקן בא בימים אלא מלמד שהחזירו הקב״ה לנערותו וצריך לכתוב פעם שניה ואברהם זקן, בראשית רבה.זקנים באים בימים מתחלת הספר עד כאן לא תמצא זקנה כתובה בשום אדם עד שבא אברהם ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם אדם ובנו נכנסין למקום אחד ואין אדם יודע את מי יכבד, ומתוך שאתה מעטרו בשיבה אדם יודע למי יכבד. א״ל הקב״ה דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל מתחלת הספר עד יצחק לא כתיב יסורין עד שבא יצחק ותבע יסורין, אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו א״ל הקב״ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל ותכהין עיניו מראות יעקב תבע חולי אמר רבון העולמים אדם מת בלא חולי אינו מתיישב בין בניו ומתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיושב בין בניו א״ל הקב״ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל הה״ד ויאמר ליוסף הנה אביך חולה נמצא אברהם חדש זקנה שנאמר ואברהם זקן. יצחק חדש יסורים שנא׳ ויהיה כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. יעקב חדש חולי כדכתיב הנה אביך חולה.חדל להיות לשרה ארח כנשים שאר נשים זקנות אין להם וסת נדות וזאת היתה זקנה ופרסה נדה כמו שפרש״י גבי ויקח חמאה וחלב.ותצחק שרה כשבא תשרי אחר בשורת המלאכים וראתה בעצמה שלא נתעברה מיד נתייאשה מן הבשורה שלא היה לה רק ששה חדשים עד הפסח, ולא האמינה כמו אברהם לפי שאברהם עמד לו מפי הקב״ה ולכן האמין אבל שרה לא שמעה אלא מפי המלאכים והיא היתה סבורה שבני אדם הם, והיתה מסתכלת במעיה ואומרת אפשר קרביים הללו טוענין ולד, מיד, באותו פרק בתשרי ויאמר ה׳ אל אברהם למה זה צחקה שרה, למועד אשוב אליך, פי׳ למועד אשר קבע המלאך זהו פסח הבא אשוב אליך, כמו שאמר כעת חיה ולשרה בן. וכן עיקר הפי׳ שתי פעמים נתבשרה דקים לן פסח היה כשבאו המלאכים כמו שפי׳ רש״י, ועוד מדכתיב לאלתר גבי לוט ומצות אפה, לתשרי אחרון צחקה בקרבה כדמוכח בר״ה דבעי התם אימת קאי כדאמר למועד אשוב אליך ומסיק דקאי בתשרי. ועוד ר׳ אליעזר ור׳ יהושע דאמרי תרוייהו בר״ה נפקדה שרה ורחל וחנה.בקרבה במחשבתה ולבה.לאמר לפי פשוטו לאמר זה כמו שאר לאמר שבמקרא כלומר צחקה ונתכוונה לאמר דבור זה לבריות בענין ליצנות ולכך הקפיד הפסוק עליה יותר מעל אברהם.אחרי בלתי בתמיה כלומר, איך יוכל להיות שאחרי בלותי תהיה לי עדנה ובחרות ועוד שאדוני זקן וזהו השינוי שלא ספר הקב״ה כל דבריה ולא רצה לומר שאמרה ואדני זקן . ואל תתמה מתיבת היתה שבהרבה מקומות במקרא מצינו משעבר לשון הבא ומשהבא לשון לשעבר.למה זה צחקה אם תאמר למה לא הקפיד הקב״ה על אברהם כמו שהקפיד על שרה, שהרי כמו כן צחק אברהם כמו שנאמר בפרשה אחרונה שבפרשת לך לך אלא משל לאשה חכמה שבאה להוכיח כלתה והוכיחה את בתה וממילא הרגישה כלתה בעצמה, כך אם הוכיח הקב״ה אברהם בפניו היה מתבייש אברהם אלא הוכיחו מן הצד.ואני זקנתי פרש״י שינה הכתוב בשביל השלום, כלומר דהכי אמרה שרה אפשר להיות לי תקנת ולד שהרי אחרי בלותי פי׳ זקנתי, ידעתי שהיתה לי עדנה ובחרות שהרי פירסתי נדה ואדוני זקן כלומר כל זה איננו שוה לי שהרי אדוני זקן ואיך אתעבר עוד, א״כ תלתה הזקנה באברהם לגמרי ובזה שינה הכתוב.היפלא מה׳ דבר וכי מופלא ומכוסה ממני מה שצחקה בקרבה.למועד בגימטריא בפסח.ותכחש שרה לאמר מכאן שהנשים פסולות לעדות לפי שמכחשות מפני היראה.כי יראה יש מפרשים כל כי שבתורה מתורגם ארי שהרי כמו שתיבת כי בל׳ עברי משמש ארבע לשונות, דאי ס״ד לתרגם כי יקרא אי, וכי תאמר דלמא, וכי צחקת אלא, וכי יראה דהא, והאחרים ארי, הרי חמש לשונות בתיבת כי לפיכך כולן מתורגמות ארי אלא שבארבע מקומות הראה לך המתרגם הענין.וישקפו על פני סדם פרש״י כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וגו'. חז״ק הרי כתיב מי זאת הנשקפה. עד ישקיף וירא, וצדק משמים נשקף. כי השקיף ממעון קדשו.הלך עמם לשלחם פרש״י לשון לויה כסבור אורחים הם, ואף כשנאמר לו שוב אשוב אליך כסבור שהוא נביא ומדבר בשמו של הקב״ה.ואברהם היו יהיה וגו׳ כי ידעתיו, לשון חיבה כמו מודע לאישה, כלומר לגוי גדול יהיה. לפי שהוא חביב בעיני ועתיד להעמיד משפחות הרבה. ולפיכך נכון להודיעו הדין שאני עושה בסדום.למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו שיבואו אחריו שלא יהא כאנשי סדום פן יגיע אליהם כמעשה הרשעים אלא ישמרו הם דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה׳ על אברהם וגו'.הכצעתקה הבאה אלי עשו הכל גלוי לפניו אלא כנגד מדת הרחמים שהיתה מבקשת רחמים עליהם נאמר.ואם לא אדעה ארחם. כמו וידע אלקים.בתוך העיר היא סדום שהרי מלך סדום היה ראש לכל חמשה מלכים.חלילה לך פרש״י לעולם הבא. פי׳ לדורות הבאים.לך קדמאה זכר וסימן ללמד.אל אדני ואנכי עפר ואפר כתיב באל״ף דל״ת.אם אמצא שם ארבעים וחמשה וא״ת מפני מה חסר בתחלה מחמשים עד ארבעים וחמשה ואח״כ מארבעים וחמשה עד ארבעים, ומארבעים עד שלשים ומשלשים עד עשרים ומעשרים עד עשרה הרי אין הבקשות שוות, אלא י״ל בקשותיו לא היו להציל שום כרך אם לא ימצאו בו עשרה צדיקים. כיצד בתחילה בקש להציל את סדום, עמורה אדמה וצבויים לשע, בחמשים צדיקים שהם עשרה לכרך, ואחר כך בארבעים וחמשה והקב״ה יצטרף להיות עשירי לכל כרך ואח״כ ביקש אולי ימצאון שם ארבעים ויצילו ד׳ כרכים וכן הל׳ להציל ג׳ כרכים והכ׳ להציל ב׳ כרכים והי׳ להציל א׳ מהם, ועל פחות לא בקש כסבור היה, לוט ואשתו וארבע בנותיו וארבע חתניו כדאי להציל העיר בזכותם. ד״א כשראה אברהם שהסכים הקב״ה לשתי בקשות ראשונות חשב בלבו לא הייתי צריך לבקש מעט כל כך במין העשור. כי גם החומש הייתי יכול לבקש כי השתי בקשות שבקשתי עולות לחומש, כל הסכום שהוא חמשים, ובשביל כך עשה עכשיו כאלו בקש בראשונה החומש בבת אחת וזהו שאמר עכשיו אולי ימצאון שם ארבעים ואחר כך בקש משלשים ואחריו מעשרים ואחריו מעשרה. וזהו הסדר בתחלה בקש מעט ואח״כ יותר ואחר כך יותר ויותר, בתחלה עלו שתי הבקשות לחומש ואח״כ בקש הרביעית, ואח״כ השלישית ואח״כ החצי ועל פחות לא בקש וכו'.אל נא יחר לאדני ואדברה כתיב באל״ף דל״ת.אל אדני אולי ימצאון שם עשרים כתיב באל״ף דל״ת.אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם כתיב באל״ף דל״ת.
