פסוק א:וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה למִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ שבמדבר צין. קדש מתוארת להלן כעיר השוכנת בקצה גבול ארץ אדום. וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.
פסוק ב:וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
פסוק ג:וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: וְלוּ, הלוואי שגָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה' בעוון המרגלים ובעוונות אחרים מפני שמתו מוות מהיר.
פסוק ד:וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ, ובהמותינו ?!
פסוק ה:וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה – לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, שבהם נשתבחה הארץ המובטחת?! איננו נמצאים כעת לא במצרים ולא בכנען, וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.
פסוק ו:וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל. הקהל הזועם דחק את משה ואהרן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם בתפילה. וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם.
פסוק ז:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק ח:קַח אֶת הַמַּטֶּה, שבו עשית את כל הנסים והמופתים, וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם – וְנָתַן הסלע מֵימָיו. ועל ידי כך – וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם, בהמתם.
פסוק ט:וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה', ייתכן שהוא המטה שהיה מונח לִפְנֵי ה', לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.
פסוק י:וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע. וַיֹּאמֶר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא, הַמֹּרִים, הסוררים, הסרבנים, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?! מדוע אתם רבים אתנו?! האם אתם חושבים שיש לנו כוח להוציא מים מסלע?! – הלוא אל ה' הייתם צריכים להתפלל; האם מהסלע הזה הייתם סבורים שנוציא מים? או: האם מהסלע המסוים הזה אתם רוצים שיצאו המים?!
פסוק יא:וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ, הִכה אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ, שתתה הָעֵדָה וּבְעִירָם.
פסוק יב:אמנם הנס התרחש, אך – וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם את העם בִּי, לא הבאתם את העם להאמין ולבטוח בי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.
פסוק יג:הֵמָּה, הם מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת, עם ה', וַיִּקָּדֵשׁ בָּם. שם ה' התקדש בכך שהוא בא בדין עם הקרובים אליו.
פסוק יד:וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים, שליחים מִקָּדֵשׁ, השוכנת מדרום לאדום, אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל. יעקב הוא אחיו של עשו, אבי העם האדומי: אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה, הסבל אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ–
פסוק טו:וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ.
פסוק טז:וַנִּצְעַק אֶל ה' – וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ. כאן אין מבואר אם הוא משה שהוא שליח-מלאך, או המלאך הנגלה בענן. וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ עכשיו בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. על כן, אנו מבקשים:
פסוק יז:נַעְבְּרָה, נעבור נָּא בְאַרְצֶךָ, ואנו מבטיחים: לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, במקומות מיושבים, וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר, הבארות שבדרך. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, בדרך העוברת בערים המיועדת לכול ולא בדרך פרטית, או: בדרך שאתה, מלך אדום, תורה לנו נֵלֵךְ. לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ. נעבור בארצך בשקט ובלא כל נזקים.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר אֵלָיו – למשה, או: לישראל, מלך אֱדוֹם: לֹא תַעֲבֹר בִּי, פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ, אם תנסו לעשות זאת נילחם בכם.
פסוק יט:למרות זאת – וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אם אינך מתיר לנו לעבור בדרך המלך שבגיא, שסביבה שדות וכרמים, בַּמְסִלָּה, בדרך הסלולה בהר נַעֲלֶה, אף שהיא נוחה פחות. וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי – וְנָתַתִּי מִכְרָם, נשלם בעבורם. רַק אֵין דָּבָר, לא יהיה דבר נזק, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. לא נגיע ברכב מלחמה.
פסוק כ:וַיֹּאמֶר אדום: לֹא תַעֲבֹר? וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד, רב וּבְיָד חֲזָקָה.
פסוק כא:וַיְמָאֵן, סירב אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ. וַיֵּט, סר יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו. ישראל פנו מזרחה כדי לעקוף את ארץ אדום.
פסוק כב:וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה להֹר הָהָר, ההר שנקרא הֹר, מפני שבלט באזור.
פסוק כג:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר, עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם, לֵאמֹר:
פסוק כד:יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו, הגיע גם זמנו של אהרן למות ונפשו תחזור אל מקורה, כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי, לא שמעתם בקולי לְמֵי, בעניין מי מְרִיבָה.
פסוק כה:קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל, העלה אֹתָם להֹר הָהָר.
פסוק כו:וְהַפְשֵׁט שם אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, בגדי הכהונה, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ. כך אהרן יראה את בנו ממשיך בכהונתו. וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף אל עמיו וּמֵת שָׁם בשקט גמור בנוכחות אחיו ואחד מבניו בלבד.
פסוק כז:וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה, באופן טקסי ופומבי. מכאן שאהרן לא מת מחמת זקנה ותשישות, שהרי עדיין יכול היה לטפס אל ראש ההר, בצד אחיו ובנו.
פסוק כח:וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ. וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.
פסוק כט:וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן. העם לא ידע את מטרת עלייתם אל ההר, אך ראה שאהרן לא שב עם משה ואלעזר. וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, שכן אהרן היה נביא לישראל עוד קודם שהגיע אליהם משה, ומאוחר יותר התמנה להיות הכהן הגדול. הבכי הספונטני שבכו עליו מעיד על האהבה שרחש כלפיו העם כולו.
