מדוע נכתבה פרשת פרה אדומה דווקא כאן?

שאל האברבנאל בתחילת פרשתנו (פרק יט השאלה הראשונה):

אם היתה זאת המצוה מתורת כהנים, ובמדבר סיני נצטוו ישראל עליה, כדבריהם ז"ל, וכפי קבלתם באחד בניסן שבו הוקם המשכן קבל אותו יום עשרה עטרות (שבת פז ע"ב), ובו ביום נשרפה הפרה [יש להעיר שבירושלמי מגילה (פ"ג ה"ה) אמרו שבשני בניסן נשרפה הפרה], למה לא נזכרה מצותה כי אם במקום הזה, אחרי ענין קרח ועדתו והמלינים ושאר הספורים והמצוות שנזכרו למעלה מזה?

האברבנאל ענה על שאלתו, אבל כיון שהראשונים שקדמוהו כבר ענו על השאלה מבלי ששאלו אותה בפירוש, נביא תחילה את דבריהם.

א. הסבר הראב"ע

כתב הראב"ע (יט, ב): "זאת חקת - גם זאת הפרשה במדבר סיני נאמרה, כאשר צוה ד': 'וישלחו מן המחנה' (במדבר ה, ב), ובפסח היו טמאי מתים (במדבר ט, ו). ונסמכה זאת הפרשה בעבור שהיא לכהן".

נראה שכוונתו היא שכיון ששריפת הפרה נעשית על ידי כהן (ג-ו), לכן נאמרה פרשה זו בסמוך למתנות כהונה. אבל הדברים אינם מובנים מספיק, שהרי עשיית פרה אדומה היא חובה המוטלת על הכהנים, ולא מתנה הניתנת להם.

ב. הסבר הרמב"ן ורבנו בחיי

הרמב"ן (שם) כתב בדומה לראב"ע, אבל בתוספת קטנה: "והפרשה הזאת תשלום תורת הכהנים, ונכתבה כאן אחר מתנות כהונה, לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה".

וכן כתב רבינו בחיי (שם): "נסמכה פרשה זו לפרשת מתנות כהונה, לפי שפרה אדומה היא טהרתן של ישראל, ללמדך שאף טהרתן של ישראל על ידי הכהן".

גם על דבריהם יש לשאול את אותה השאלה שנשאלה על דברי הראב"ע: הרי עשיית פרה אדומה היא חובה המוטלת על הכהנים, ולא מתנה הניתנת להם!

נראה שלדבריהם ניתן לענות שכיון שטהרתן של ישראל נעשית על ידי כהן לכן ראוי שבני ישראל יתנו לכהנים מתנות כהונה.

ג. הסבר "דעת מקרא"

הסבר אחר, הקרוב להסבר הראב"ע והרמב"ן, כתב ב"דעת מקרא" (בהקדמה לפרק י"ט): "פרשת פרה אדומה שייכת אף היא לקובץ הדינים 'שמירה על המשכן', כי גם על ידי עשיית מצוה זו ירחיקו את הטומאה ואת הטמאים מן המקדש וקדשיו, כדי שלא יתחיבו כרת בטמאם את מקדש ד'". כלומר: פרשת פרה אדומה אינה ממשיכה את החלק השני של פרק י"ח (פסוקים ח-לב) העוסק במתנות כהונה, אלא היא ממשיכה את תחילת פרק י"ח (פסוקים א-ז), שבה נצטוו הכהנים והלויים על שמירת המקדש!

ד. הסבר החזקוני ורבי חיים פלטיאל

הסבר בכיוון אחר כתב החזקוני (יט, ב):

זאת חקת התורה - חוק של הוריות טומאה. ובאחד בניסן, ביום שהוקם המשכן נאמרה, לפי שביום המחרת נשרפה הפרה, להיות נטהרים לפסחיהם. וקודם לכן לא יכלו לעשותה, דבעינן: 'והזה אל נכח פני אהל מועד' (יט, ד), וליכא. ואף על פי כן נכתב בה כאן, לפי שהיו מהם טמאי מתים ממחלוקתו של קרח.

כעין זה כתב גם רבי חיים פלטיאל (יט, א): "למה נסמכה פרשה זו לפרשה של מעלה? להודיע טהרתן של אותם שנטמאו במתי המגיפה".

כעין זה כתב גם האברבנאל (שם): "גם שבסבת הנשרפים פתח אהל מועד מקרח ועדתו מן המתים במגפה במתלוננים רבים מעמי הארץ היו מתטמאים, וגם הם ימעיטו אפר הפרה שעשה משה. ועל כל הדברים האלה באה הצוואה במקום הזה ממצות הפרה".

כלומר: פרשת פרה אדומה אינה ממשיכה את פרק י"ח העוסק בשמירת המקדש ובמתנות כהונה, אלא היא ממשיכה את פרקים ט"ז-י"ז, שבהם מתו קרח ועדתו (טז, לה), ולמחרת עוד רבים מבני ישראל (יז, יד) - כחמישה עשר אלף איש!

ה. הסבר האברבנאל

הסבר נוסף כתב האברבנאל (שם) בכיוון אחר:

כפי מה שקבלו קדמונינו ז"ל הנה משה רבינו ע"ה עשה הפרה הראשונה כשהיה משרת במקדש בכהונה הגדולה. וביום הראשון מניסן, שהוקם המשכן, נעשתה הפרה, כדי לטהר כל מי שיש בו טומאת מת, מפני המקדש שלא יחללוהו. כי בעבור הקמתו ושמחת העם בו הוצרך לטהר כל טמא, באופן שלא יבואו לחלל המקדש וקדשיו. ומאותו אפר היו מטהרים כל ימי המדבר. אמנם בסוף ארבעים שנה, שהיו מעותדים להכנס לארץ, ראה יתברך שבמלחמת העמים ירבו חללי ד', ורבים מבני ישראל יגעו במת לכל נפש אדם בערים שיכבשו, גם על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר, ויטמאו להם, ואפר הפרה שעשה משה לא יספיק להם, לכן צוה עתה יתברך למשה ולאהרן אופן עשיית הפרה.

כעין זה כתב גם ב"דעת מקרא" (בהקדמה לפרקנו): "ועוד אפשר שהתורה מפרטת כאן בכוונה את דיני פרה אדומה וטומאה וטהרה, שהרי ישראל עומדים לפני מלחמות הכיבוש, ובמלחמות אלה עתידים להיטמא במת... זהו אפוא המקום הראוי ללמד דינים אלה".

כלומר: פרשת פרה אדומה אינה ממשיכה את פרק י"ח העוסק בשמירת המקדש ובמתנות כהונה, ולא את פרקים ט"ז-י"ז, שבהם מתו כחמישה עשר אלף איש, אלא היא מהווה הקדמה לחללים הרבים שעתידים בני ישראל להרוג בכניסה לארץ.

ו. הסבר הגרי"ד סולוביצ'יק

הסבר בכיוון אחר כתב ה"ברכת אשר" בפתיחה (עמ' 10-12):

פרשיית פרה אדומה העוסקת בסדר טהרת אדם מישראל, נאמרה אמנם ביום הקמת המשכן, שהרי אז היה צורך במי חטאת לטהרת החלויים, ובכל זאת הציבה הכתוב בראש פרשת חוקת. מדוע?
על שאלה זו השיב הגרי"ד סולוביצ'יק תשובה נפלאה: נשים נא לב שהפרקים הקודמים לפרשיית פרה אדומה - המנינים, הנשיאים, עשיית הפסח, קברות התאוה וחטא המרגלים - כולם אירעו בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים. ואילו פרשיית מי מריבה שלאחריה התרחשה בשנה האחרונה לנדודים. כלומר: פרשיית פרה אדומה חותמת את תקופת הנדודים במדבר, ולא לחינם.
חז"ל אומרים (איכה רבה פתיחתא לג): 'אמר רבי לוי: כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר: 'צאו לחפור!' והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן. לשחרית היה מוציא כרוז ואומר: 'קומו והפרישו המתים מן החיים!' והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט, חסרו שש מאות אלף. ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים'.
נמצא שמדי שנה ביום ט' באב מתו בעוון המרגלים כמה אלפים מישראל. כלומר: כל ענינם של נוסעי המדבר באותן שלושים ושמונה שנה היה המוות ותוצאותיו - הטומאה. מובן אם כן מדוע כהקדמה לשנת הארבעים, בה 'עשו כן ומצאו עצמן שלמים', באה פרשיית פרה אדומה, שכל ענינה טהרת טמאי המתים, שיהיו רשאים לבוא למחנה שכינה.

כלומר: מיקומה של פרשת פרה אדומה בא לרמוז על כל שש מאות אלפי האנשים שמתו במשך כל ארבעים שנות המדבר, לפני הכניסה לארץ.

יהי רצון שנזכה לבנין בית המקדש, ושם יעשה משיח צדקנו פרה אדומה (רמב"ם הלכות פרה אדומה פ"ג ה"ד).