פסוק א:וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר, אחי עמרם בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי. קרח היה אפוא בן דודו של משה. משה ואהרן היו בניו של בנו בכורו של קהת, עמרם; בן בנו השלישי של קהת, עוזיאל, נבחר להיות נשיא בני קהת. מכאן אפשר להבין את הקיפוח שחש קרח מול העובדה שאביו יצהר, הבן השני של קהת, לא זכה בשום תפקיד ציבורי. וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת, ששלושתם היו בְּנֵי רְאוּבֵן. מרמורם נבע כנראה מהיותם בני ראובן בכור יעקב, שכבר אביו העבירו מבכורתו והעניק אותה ליוסף, ואת המלכות העביר ליהודה, ובשלב מאוחר יותר עבודת הקודש, שגם היא הייתה מתפקידי הבכורה, עברה ללוי. את העובדה שלא זכו בתפקידים מכובדים ייחסו לתאוות השררה של המנהיגים הנוכחיים.
פסוק ב:וַיָּקֻמוּ קרח ורעיו לִפְנֵי מֹשֶׁה הם וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שאספו עמם – חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִאֵי מוֹעֵד, בעלי מעמד הנקראים לכינוסים, למשפט ולאוהל מועד, או: שבכוחם לכנס את העדה, אַנְשֵׁי שֵׁם, מפורסמים בשמותיהם. היה זה מרד של האליטה.
פסוק ג:וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם, יש לכם תפקידים רבים מדי. אין זה הוגן כִּי כָל הָעֵדָה, כל ישראל, כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם נמצא ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? מדוע לקחתם לעצמכם תפקידים גבוהים יותר?
פסוק ד:וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו בזעזוע, שכן אין אלו צעקות של אספסוף, אלא התקפה המגיעה מאנשים קרובים אליו, מוכרים לו ובעלי מעמד בעם.
פסוק ה:נראה כי כשנפל על פניו קיבל נבואה. וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ את דברי ה' הללו לֵאמֹר: מחר בבֹּקֶר – וְיֹדַע, יודיע ה' אֶת אֲשֶׁר שייכים לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ – וְהִקְרִיב אֵלָיו. וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ לשרת לפניו לדורות – אותו לבדו יַקְרִיב אֵלָיו. ואז תיווכחו שלא אני הוא הקובע מי יישא בתפקידים.
פסוק ו:ולמען הסר ספק זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, כלי הגחלים לקטורת, קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ,
פסוק ז:וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר, אם תרצו להקטיר קטורת בעצמכם, אבל – וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' – הוּא הַקָּדוֹשׁ. רַב לָכֶם, הסתפקו בתפקידכם המכובד, בְּנֵי לֵוִי.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח: שִׁמְעוּ נָא, בְּנֵי לֵוִי,
פסוק ט:הַמְעַט מִכֶּם, כלום אין די לכם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם.
פסוק י:וַיַּקְרֵב אֹתְךָ, קרח, וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ – וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה?! מדוע אינכם מסתפקים במעמדכם הייחודי במקדש כלויים?! מעבר לכך, דרישתכם לשוויון מעמדי, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שאתם עצמכם בני מעמד מכובד. בתוככם מסתתרת אפוא שאיפה אישית למעמד הכהונה.
פסוק יא:לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים נועדים בעצם עַל, כנגד ה', וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו. הרי אהרן לא בחר בתפקידו.
פסוק יב:וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב על מנת לשוחח אתם באופן אישי. וַיֹּאמְרוּ: לֹא נַעֲלֶה שכן אנו כופרים בסמכותך.
פסוק יג:הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. הם משתמשים באופן מהופך בביטוי שבו תיאר משה את ארץ כנען; בדבריהם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ היא מצרים, כביכול בה שררו שפע ורווחה כלכליים. גם שימושם בדברי משה בא לקנטר. כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. הוצאתנו מארצנו; הובלת אותנו למדבר הגדול שממנו אינך יכול להוציאנו; ולא זו בלבד אלא שאתה רוצה להשתלט עלינו?!
פסוק יד:אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן, ולא נתת לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם, כפי שהבטחת. הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, האם את עינינו תְּנַקֵּר, כאילו איננו רואים דבר?! איננו רואים בעינינו את שפע החלב והדבש שאתה מדבר עליהם, אלא את קוצי המדבר בלבד. לֹא נַעֲלֶה כי אין לנו אמון בדיבוריך.
פסוק טו:וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, אל קרבנם ואל התפילה שיתפללו אליך, שהרי אף לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, לקחתי מהם בתור מס, וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת, גרמתי רע לאַחַד מֵהֶם. אין אפוא הצדקה להתנהגותם.
פסוק טז:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח: אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' – אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר,
פסוק יז:וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ – חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת, וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. כיוון שאתה טוען שאהרן מונה רק מפני שרציתי למנותו, ולא בשל סגולתו האישית ובחירת ה' בו, עמוֹד מולו מחר למבחן.
פסוק יח:וַיִּקְחוּ האנשים הללו אִישׁ את מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, ושם היו גם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
פסוק יט:וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד שכן היה בטוח בצדקתו. וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה.
פסוק כ:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
פסוק כא:הִבָּדְלוּ, צאו והינתקו מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, כל עדת ישראל שהקהיל קרח וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע.
פסוק כב:וַיִּפְּלוּ משה ואהרן עַל פְּנֵיהֶם בתפילה, וַיֹּאמְרוּ: אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, אתה הוא האלוקים היודע את רוחו של כל אדם, הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא – וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?! הרי זהו חטאם של אנשים בודדים, ולא מרי של כל קהל ישראל נגדך או נגדנו.
פסוק כג:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק כד:דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר: הֵעָלוּ, הסתלקו, התרחקו מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן, מקומם של קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם.
פסוק כה:וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק כו:וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה שהתקהלה שם לֵאמֹר: סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם. כדאי לכם להסתלק ממקומם ומחפציהם, פֶּן תִּסָּפוּ, תישמדו בְּשל כָל חַטֹּאתָם. כאשר מגיעה פורענות היא פוגעת לעתים גם במי שמצוי בקרבת החוטאים.
פסוק כז:וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב, וְאילו דָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם. כל המשפחה יצאה במפגן של ביטחון עצמי ומרד במרותו של משה לעיני הקהל, שאמנם התרחק אך עדיין המשיך לצפות בנעשה.
פסוק כח:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה – המינויים שבהם אתם מאשימים אותי, כִּי לֹא בדיתי אותם מִלִּבִּי, אלא ה' ציווה אותי בהם –
פסוק כט:אִם כְּמוֹת, כמיתה טבעית של כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם, עונשו של מין האדם שהוא מות הנפש ושיבת הגוף אל העפר יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם, אם כל אחד מהם ימות בדרך רגילה – תדעו שלֹא ה' שְׁלָחָנִי. ונבואתי תוכחש.
פסוק ל:אולם אִם בְּרִיאָה יִבְרָא פה ה', וּפָצְתָה, ותפתח הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ בעודם חַיִּים שְׁאֹלָה, לתוך השאול – וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ, הכעיסו הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה', וזה עונשם.
פסוק לא:וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ, כשסיים לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם, תחילה הופיעו בה סדקים.
פסוק לב:וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, פתח גדול וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל הָאָדָם של המשפחה אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ.
פסוק לג:וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה, וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל בגופיהם ובנשמותיהם.
פסוק לד:וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עמדו סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ, ברחו לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ: פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.
פסוק לה:וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה', וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת. כיוון שפלשו לתפקיד לא להם, אירע להם כפי שאירע לנדב ואביהוא בני אהרן בהקריבם אש זרה.
