פסוק ד:לחדש. לתקנו ולבנות מה מחדש:
פסוק ה:מדי שנה בשנה. להוצאות התקון הצריך בכל שנה ושנה:
פסוק ה:תמהרו לדבר. לכו מהרה וקבצו הכסף:
פסוק ו:מדוע לא דרשת. כאומר היה לך לדרוש עליהם אם ממהרים הם להביא מיהודה וכו׳:
פסוק ו:את משאת משה. במ״ב מפורש שלשה כספים והם מחצית השקל המוטל על כל איש מישראל ומי שהעריך עצמו או זולתו ומי שהקדיש מה לבדק הבית וכולם קרואים משאת משה ר״ל התשורה שצוה משה להביא:
פסוק ו:והקהל לישראל. ר״ל ומה שהיה מדרך הקהל מישראל להביא מאז לאוהל העדות:
פסוק ז:בניה. שהיו לה מאיש אחר הם פרצו את בית האלהים אם כן מהצורך לתקן וגם כסף הקדשים שהיה בבית ה׳ עשו לבעלים ואפס א״כ הכסף ולכן מהצורך לקבץ כסף מאת הקהל על צורך התקון:
פסוק ח:חוצה. בהעבר שכלפי החוץ:
פסוק ט:ויתנו קול. ר״ל הכריזו ברבים:
פסוק ט:על ישראל. מה שצוה על ישראל בהיותם במדבר והם הכספים האמורים למעלה:
פסוק י:וישמחו. ר״ל הביאו הכסף בשמחה:
פסוק י:עד לכלה. ר״ל הביאו יום יום עד שכלו כולם להביא איש לא נעדר:
פסוק יא:ויהי בעת יביא וכו׳. בעת שהביאו את הארון אל תוך הבית בפקודת המלך אשר ביד הלוים וכאשר ראו את הכסף רב בו כי משקלו כבד אז בא סופר המלך וכו׳:
פסוק יא:ויערו. שפכו הכסף מן הארון:
פסוק יא:ליום ביום. כי מצות המלך היה להביאו בכל לילה מן החוץ אל תוך הבית וכאשר ראו שרב הכסף אז שפכו הכסף ממנו:
פסוק יב:אל עושה מלאכת וכו׳. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה׳ ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי אשר יורו אותם ובדרז״ל נקראים אדרכלין:
פסוק יב:ויהי שוכרים. והם יהיו שוכרים חוצבי אבן וחרשי עץ:
פסוק יב:לחרשי ברזל. גם יהיו שוכרים את חרשי הברזל ונחשת:
פסוק יג:ויעשו וכו׳. עשו מה שעליהם לעשות:
פסוק יג:ותעל וכו׳. בידם על ידם עלתה חזוק למלאכת התקון:
פסוק יג:על מתכנתו. על כנו ובסיסו ור״ל שתקנו את כל הצריך לתקן:
פסוק יד:וככלותם. לחזק את כל בית ה׳:
פסוק יד:וכלי זהב. ושאר כלי זהב וכסף:
פסוק יד:תמיד. הם התמידין שבכל יום בבוקר ובערב:
פסוק טז:בישראל. במה שהעמיד להם מלך מזרע דוד:
פסוק טז:ועם האלהים. במה שקרב את ישראל לעבודת המקום:
פסוק טז:וביתו. במה שהעמיד בה הממונים:
פסוק יז:וישתחוו למלך. ארז״ל שעשאוהו אלוה באמרם אליו הנה נאמר והזר הקרב יומת (במדבר י״ח:ז׳) ואתה היית בבה״מ ששה שנים ועודך חי ומהראוי לעבוד אותך עבודת אלהות:
פסוק יז:אז שמע המלך. קבל דבריהם:
פסוק יח:ויעזבו וכו׳. ונמשך מזה שעזבו את בית ה׳ ועבדו האשרים:
פסוק יח:באשמתם זאת. בעבור אשמתם זאת:
פסוק יט:ויעידו בם. התרו בם ע״ש שדרך המתרה להתרות בעדים למען לא יכחש בדבר:
פסוק יט:ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:
פסוק כ:מעל לעם. במקום גבוה מכל העם למען ישמעו כולם:
פסוק כא:במצות המלך. הוא צוה לרגמו באבן:
פסוק כב:החסד אשר עשה. אשר הצילו מן המיתה והמליכו על ישראל:
פסוק כב:ירא ה׳. שעל חנם הורגים אותי וידרוש מהם את דמי לקחת נקמתי:
פסוק כג:לתקופת השנה. ר״ל כאשר הקיפה החמה לבא אל הנקודה ההיא בעצמה שעמדה בעת שנהרג:
פסוק כג:מעם. ר״ל מן העם כי עזבו את העם והשחיתו את השרים לבד להראותם שבא בעונש על אשר השתחוו למלך:
פסוק כד:כי במצער. ר״ל נראה הדבר שבא בעונש ובהשגחה כי בא ארם באנשים מעטים ובני יהודה היו חיל רב ועכ״ז נפלו בידם:
פסוק כד:עשו שפטים. עשו בו דין משפט יסורין:
פסוק כה:ובלכתם. ובעת שהלכו הארמים ממנו ולא על שחמלו עליו רק כי עזבוהו חולה בחלים רבים כי עשו בו מה שמצאה ידם:
פסוק כה:התקשרו. בעת ההיא התקשרו עליו עבדיו בעבור נקמת דמי בני יהוידע ועם שרק זכריהו נהרג אמר בני וכן ובני דן חושים (בראשית מ״ו:כ״ג):
פסוק כז:ובניו. זכרון ספור בניו:
פסוק כז:ירב המשא עליו. ומה שרבה עליו המשא רוצה לומר מרבית הנבואות שנבאו עליו הנביאים:
פסוק כז:ויסוד. ספור יסוד בית האלהים אשר חיזק ותיקן:
פסוק כז:על מדרש. הספר של דברי הימים מהמלכים נקרא מדרש כי בו נדרש ספורי עניני המלכים והקורות: