פסוק ד:ויהרוג וכו׳. לבל יהיו מערערים על המלוכה:
פסוק ד:משרי ישראל. אותם שהיו ידם עם אחיו:
פסוק ז:ולא אבה ה׳ להשחית. אף שהיו ראוים להשחתה:
פסוק ז:ניר. כמו נר ור״ל מלוכה כי המלך משפיע ומאיר כנר:
פסוק ח:וימליכו. כי עד הנה היה עליהם נציב מלך מתחת יד מלכי יהודה:
פסוק ט:ויעברו. אל ארץ אדום:
פסוק ט:ויהי קם לילה. כי לא עצר כח ללחום עמהם ביום בפומבי:
פסוק ט:הסובב אליו. הסמוך אליו ולא עצר כח ללכת בעומק המלחמה:
פסוק י:אז. בעת ההיא פשעה גם לבנה וידמה שהיתה מארץ יהודה סמוכה לאדום ופשעה גם היא במלך יהודה:
פסוק י:כי עזב את ה׳. ובא עליו מצד העונש:
פסוק יא:ויזן. הסיתם לזנות אחר הע״ג:
פסוק יא:וידח. הדיחם מעבודת ה׳:
פסוק יב:מכתב. אגרת כתובה ועם שהיתה אחר שעלה בסערה השמים כי נגלה לאחד מהנביאים ושם הדברים האלה בפיו וצוהו לכתבו בספר ולהביא אליו:
פסוק יב:לאמר. ובזה נאמר בה כה אמר ה׳ וכו׳:
פסוק יג:כהזנות וכו׳. כמו שזנו הם אחר הע״ג:
פסוק טו:ואתה בחליים. ואתה תהיה בחליים רבים:
פסוק טו:ימים על ימים. בכל יום ויום:
פסוק טז:על יד. הסמוכים לארץ כוש:
פסוק יז:ויבקעו. בקעו חומת העיר ועלו בה:
פסוק יז:יהואחז. הוא אחזיהו בהפוך אותיות:
פסוק יח:לחלי לאין מרפא. חולי אנושה עד לא מצאה רפואה אף לפי שעה:
פסוק יט:ויהי לימים מימים. החולי ההוא הי׳ לו מתחלת השנה עד סופה מבלי הפסק:
פסוק יט:וכעת. וכאשר בא עת יציאת הקץ של שתי שנים עם חליו במכאוב החולי יצאו מעיו אל החוץ מכל וכל:
פסוק יט:בתחלואים רעים. אחר שעבר עליו תחלואים רעים מת:
פסוק יט:ולא עשו וכו׳. לשרוף עליו מטתו וכלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:
פסוק כ:וילך. הלך מן העולם בלא חמדה כי כל ימי חייו לא היה לו קורת רוח למלאות חמדתו כי היה מעונה ומדוכא: