פסוק א:וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִיד. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. דָּוִיד. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק ב:וְלוֹ – ליהורם היו אַחִים, בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט: עֲזַרְיָה וִיחִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ וַעֲזַרְיָהוּ וּמִיכָאֵל וּשְׁפַטְיָהוּ. כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל.
פסוק ג:וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת, לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת, כסף, זהב ומעדנים עִם־עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה. מלבד המתנות קיבל כל אחד מהם עיר מבוצרת לשליטה ולהתנחלות. וְאֶת־הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם, כִּי־הוּא הַבְּכוֹר. כך עברה המלוכה מיהושפט אל בנו יהורם.
פסוק ד:וַיָּקָם יְהוֹרָם לשלוט עַל־מַמְלֶכֶת אָבִיו, וַיִּתְחַזַּק, ואחרי שצבר עוצמה – וַיַּהֲרֹג אֶת־כָּל־אֶחָיו בֶּחָרֶב, וְגַם כמה מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל, כדי שלא יתחרו בו ולא יאיימו עליו.
פסוק ה:בֶּן־שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה היה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק ו:וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב, כִּי בַּת־אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ אִשָּׁה. כבר הוזכר שיהושפט ואחאב התחתנו זה בזה. מסתבר שבתו זו של אחאב, שעוד תופיע בהמשך, הייתה גם בת איזבל. היא הייתה אפוא צאצאית של מלכי הגויים, ואף התנהגותה חרגה מדרכי ישראל. והיא שהדריכה את יהורם והשפיעה עליו, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'. יהורם סטה מדרכיהם של אביו וסבו בעקבות קרבתו היתרה לבית אחאב.
פסוק ז:ראוי היה שיהורם ייענש על חטאיו, וְאולם לֹא־אָבָה, רצה ה' לְהַשְׁחִית אֶת־בֵּית דָּוִיד לְמַעַן, בזכות הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד, וְכַאֲשֶׁר, וכפי שאָמַר לָתֵת לוֹ נִיר, שושלת מלכות וּלְבָנָיו כָּל־הַיָּמִים.
פסוק ח:במשך שנים לא מלך על אדום מלך משלה, אלא היא הייתה מעין אוטונומיה הנתונה תחת ממלכת יהודה, כממלכה נלווית. בְּיָמָיו של יהורם פָּשַׁע, מרד אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְהוּדָה, וַיַּמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, נטלו לעצמם עצמאות גמורה.
פסוק ט:וַיַּעֲבֹר יְהוֹרָם עִם־שָׂרָיו וְכָל־הָרֶכֶב שעִמּוֹ להילחם נגד האדומים. וַיְהִי הוא קָם בלַיְלָה, וַיַּךְ אֶת־אֱדוֹם הַסּוֹבֵב אֵלָיו, שחייליו הקיפו אותו וארבו לו וְאֵת שָׂרֵי הָרָכֶב.
פסוק י:אף שהרג באנשיהם ויצא בשלום מהקרב, הוא לא נחל ניצחון ולא הצליח לכבוש את ארצם ולהכניעם – וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. יהודה איבדה את השליטה באדומים, והם הפכו לאויביה. תשלומי המס הופסקו, וביטחון יהודה התערער. האדומים שישבו בדרום יכלו לשבש גם את התנהלות המסחר של יהודה, שעסקיה הגיעו עד אילת. אָז – כאשר יהורם נחלש, תִּפְשַׁע גם העיר לִבְנָה שבארץ יהודה בָּעֵת הַהִיא מִתַּחַת יָדוֹ. יושביה פתחו במרד כנגד המלך, כִּי עָזַב אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו. למרות ניסיונו של יהורם לבנות שלטון ריכוזי, למרות הריגת אחיו כדי לאחוז את כל הכוח בידו, התברר שלא עלה בידו למשול אפילו על כל הערים שבארצו שלו.
פסוק יא:גַּם־הוּא עָשָׂה בָמוֹת בְּהָרֵי יְהוּדָה, וַיֶּזֶן, הוא הזנה אֶת־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וַיַּדַּח אֶת־יְהוּדָה מעבודת ה'.
פסוק יב:וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. נראה שהמכתב הגיע ליהורם כשאליהו כבר לא היה בעולם. מסתבר שאליהו השאיר אחריו מכתב נבואי ליהורם מלך יהודה, שהגיע לידיו לאחר זמן. לֵאמֹר, וכך כתוב בו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ: תַּחַת אֲשֶׁר, הואיל ולֹא־הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ־יְהוּדָה אבי אביך,
פסוק יג:וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב, וְגַם אֶת־אַחֶיךָ בֵּית־אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ. אתה רע לה' ורע לאדם –
פסוק יד:לפיכך הִנֵּה ה' נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכָל־רְכוּשֶׁךָ.
פסוק טו:וְאַתָּה תוכֶּה בָּחֳלָיִים רַבִּים בְּמַחֲלֵה, במחלת מֵעֶיךָ, עַד שיֵצְאוּ מֵעֶיךָ מִן, מחמת הַחֹלִי, שיימשך יָמִים עַל־יָמִים, ימים רבים, או: שנתיים.
פסוק טז:ואכן, וַיָּעַר, עורר ה' עַל־יְהוֹרָם אֶת־רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים. הפלשתים התגרו ביהורם, אחרי שנים שבהן הם לא ניסו להילחם בישראל, ואולי אף עצמאותם הייתה מוגבלת, והם היו נתונים למרותו של מלך יהודה. כיוון שהאדומים פרקו את עול ממלכת יהודה, פתחו גם הפלשתים במתקפה. וְכן הָעַרְבִים אֲשֶׁר עַל־יַד כּוּשִׁים.
פסוק יז:וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה וַיִּבְקָעוּהָ, הם פרצו את הגבולות והחומות, וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל־הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית־הַמֶּלֶךְ, וְגַם־בָּנָיו וְנָשָׁיו נהרגו, וְלֹא נִשְׁאַר־לוֹ בֵּן כִּי אִם־יְהוֹאָחָז, שנקרא להלן גם בשינוי סדר האותיות – אחזיהו, קְטֹן בָּנָיו.
פסוק יח:וְאַחֲרֵי כָּל־זֹאת נְגָפוֹ ה' בְּמֵעָיו לָחֳלִי, במחלה לְאֵין מַרְפֵּא.
פסוק יט:וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים, משנה לשנה, וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ לְיָמִים שְׁנַיִם, לאחר שהמחלה נמשכה שנתיים, יָצְאוּ מֵעָיו עִם־חָלְיוֹ, וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים, אולי סבל מאחד מסוגי הסרטן. וְלֹא־עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ טקס שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו, מאחר שלא חלקו לו כבוד גדול במותו.
פסוק כ:בֶּן־שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וַיֵּלֶךְ בְּלֹא חֶמְדָּה, ללא שביעות רצון מחייו. יהורם הלך בחייו מדחי אל דחי עד שמת. וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד, אמנם לא השליכו אותו בביזיון וְאולם גם לֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים. לא חשבו שראוי לקברו יחד עם שאר מלכי בית דויד.
