פסוק א:מהעמונים. שם אומה נקראת ע״ש מקומה וכן נאמר ויתנו העמונים מנחה לעזיהו (לקמן כ״ו) ואולי הוא הפוך מן המעונים שזכר שם ובמדרש אמר שהם עמלקים והם בני שעיר האמור למטה וקראם עמונים כי התנכרו ולבשו בגדי עמונים שלא יכירום בני ישראל כי כל בני אדום בכללם היו תחת ממשלת יהודה עד שפשעו בימי יהורם בן יהושפט:
פסוק ב:מעבר לים. הוא ים המלח:
פסוק ב:מארם. בדרך מהלכם באו מעבר ארם:
פסוק ב:והנם. והנה הם עתה בחצצון תמר:
פסוק ג:את פניו. ר״ל שם בטחונו לדרוש ה׳:
פסוק ד:ויקבצו יהודה. מיושבי ירושלים:
פסוק ה:החצר החדשה. אולי תקנו אותה וחדשו הבנין:
פסוק ו:ואין עמך. אין מי להתיצב ולעמוד למולך:
פסוק ז:ותתנה וכו׳. לעולם כאומר והנה מדרך הנותן מתנה לעולם לעזור להמקבל להשאר בידו:
פסוק ח:לאמר. ר״ל כי אמרו ע״י יהיו נושעים וכמ״ש במקרא של אחריו:
פסוק ט:שפוט. משפט פורעניות:
פסוק ט:ולפניך. ר״ל והמידה ההיא הלא תהיה לפניך כי שמך בבית הזה:
פסוק י:לבא בהם. לרשת את ארצם:
פסוק יא:והנה הם גומלים. ר״ל והנה ראה הגמול שמשלמים לנו לגרשנו וכו׳ וכי הוא הגמול הראוי:
פסוק יב:מה נעש׳. להנצל מידם:
פסוק יב:כי עליך עינינו. אלא עינינו עליך להצילנו מידם:
פסוק יג:לפני ה׳. לפני בית ה׳:
פסוק יד:בתוך הקהל. בעמדו בתוך הקהל:
פסוק טו:לא לכם המלחמה. לא עליכם ללחום עמהם כי ה׳ ילחם לכם:
פסוק טז:הנם עולים. עתה עולים הם במקום שעולים בה אל הציץ והוא שם מקום:
פסוק טז:ומצאתם. למחר תמצאו אותם בסוף הנחל לפני מדבר ירואל ונתן להם אות למען יחזק לבבם:
פסוק יז:בזאת. בהמלחמה הזאת:
פסוק יז:התיצבו. עמדו ועל תתגרו בם מלחמה ולזרז כפל הדבר:
פסוק יח:ויקוד. כפה הקדקד והשתחוה על פניו ארצה לפני ה׳:
פסוק יט:להלל לה׳. על בשורת התשועה:
פסוק יט:למעלה. ר״ל גדול מאוד:
פסוק כ:ותאמנו. ותתקיימו כמו והיה אמונת עתיך (ישעיהו ל״ג:ו׳):
פסוק כא:להדרת קדש. על המקום ב״ה יאמר שהוא מהודר ומפואר בקדושה:
פסוק כא:ובצאת. בעת שיצאו לפני החלוץ ישוררו ויהללו ויהיו אומרים הודו וכו׳:
פסוק כב:נתן ה׳ מארבים. נתן בלב אנשים לארוב עליהם ולהכות בהם:
פסוק כב:וינגפו. הוכו מן האורבים ונחלשו:
פסוק כג:על ישבי הר שעיר. כי חשבו שבני המארב הם מאנשיהם:
פסוק כג:ביושבי שעיר. להשמיד את כולם:
פסוק כג:עזרו איש ברעהו. האחד עזר את חברו להיות משחית את הבא כנגדו להלחם בו ואח״ז בא אחר לעזור לאחד מהם להשחית את השני וכן היה הולך וחוזר עד כלותם:
פסוק כד:על המצפה. על המקום שצופים בה אל המדבר מקום המחנה ההיא:
פסוק כד:ואין פליטה. לא נשאר בהם שארית:
פסוק כה:ופגרים. ר״ל מצאום פגרים מתים ואין מי מוחה מלקחת:
פסוק כה:וינצלו להם. עשו המקום ריק לקחת הכל לעצמם:
פסוק כה:לאין משא. עד שלא יוכלו לשאתם מגודל הרבוי:
פסוק כו:לעמק ברכה. אמר ע״ש סופו שקראו לה עמק ברכה:
פסוק כז:מאויביהם. במה שעזרם מאויביהם:
פסוק ל:ותשקוט מלכות יהושפט. לא היה מי מערער על מלכותו:
פסוק לא:וימלוך יהושפט. ר״ל קבלו מלכותו באהבה בראותם הצלחתו:
פסוק לב:לעשות הישר. ר״ל בזה הלך בדרכי אביו לעשות הישר כמוהו אבל לא הלך בדרכו מה שלא בטח בה׳:
פסוק לג:הבמות. הנעשים לה׳ ואסורים הם משנבנה הבית:
פסוק לג:ועוד העם לא הכינו. ורק הוא לבד הכין לבו לה׳:
פסוק לד:אשר העלה. ספורי יהושפט העלה במכתב על ספר דברי הימים של מלכי ישראל:
פסוק לה:הוא הרשיע לעשות. אף כי אחזיה הרשיע לעשות הרע לא נמנע יהושפט מלהתחבר עמו:
פסוק לו:ויחברהו עמו. יהושפט חיבר את אחזיה להיות עמו לעשות יחד אניות וכו׳:
פסוק לז:בהתחברך. בעבור התחברך עם אחזיה פרץ ה׳ וכו׳ ר״ל תבוא פרצה ושבר במעשיך ולא תצלח בהם:
פסוק לז:ולא עצרו. לא עכבו אצלם הכח להתחזק ללכת עד תרשיש ובמ״א נאמר בענין אחר ואולי הנאמר שם היה בפעם אחר: