המלך יהושפט נלחם בעמי האזור
למרות שעמי האזור פחדו מיהושפט ולא נלחמו עמו, בכל זאת באו המואבים, העמונים והעמלקים להלחם ביהושפט. הצבאות ריכזו כוחות באזור עין גדי סמוך לגבול עמלק ומטרתם הייתה להילחם עם יהושפט ולהביסו בשדה הקרב בגלל עדיפותם המספרית.
המלך יהושפט פועל לחיזוק רוחני
יהושפט נהג באופן שונה מאשר מלך רגיל שהיה במצבו. יהושפט פתח בחיזוק רוחני. הוא הכריז צום על כל אנשי יהודה וגם על תושבי הערים שכבש מאפרים. במהלך ימי הצום בדק יהושפט את המצב הרוחני של העם וחיזק את כל הטעון חיזוק. יהושפט הבין כי אם באים האויבים להלחם ביהודה משמע שהמצב הרוחני איננו כשורה. לכן רצה יהושפט לבדוק זאת כדי לסייע בנצחון המלחמה.
המלך יהושפט מתפלל אל ה' לישועה
יהושפט כינס את העם לתפלה בבית המקדש, וכה אמר בתפלתו: "אתה הוא אלקים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגוים, ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצב"(דברי הימים ב כ ו). מסביר המלבי"ם שיהושפט אמר בתפלתו שבוודאי הקב"ה לא יעזוב את ישראל. אדם הרוצה לעזור לחברו, לפעמים לא מצליח לעמוד בהתחייבותיו. לפעמים אין לו יכולת לעזור, אך הקב״ה מושל על כל שרי מעלה ובוודאי אין בכוחם למנוע ממנו לעזור לבניו. זאת ועוד, הקב"ה לא רצה שהאומות ישבו בארץ ישראל, כי החליט לגרשם ממנה. כמו כן אי אפשר לומר שעתה ישראל אינם זכאים לשבת בארצם כי הארץ נתנה לזרע אברהם לעולם ולא יתכן שהגוים ישובו לשבת בארץ. יהושפט אמר עתה אנחנו עומדים לפניך בבית המקדש וכבר הבטחת לנו אם נעמוד במצוקה כלשהי או אם האויבים ינסו להלחם בנו, תשלח עזרתך מקודש ותצילנו מידי אויבינו. הנלחמים בנו הם אותם עמים שאסרת לנו לכבוש את ארצם ונשארו בידי עמון, מואב ואדום. היתכן שעמים אלה יבואו להלחם בנו ולגרשנו מנחלת אבותינו שניתנה לנו? יהושפט מסיים את תפלתו ואומר: "א-להינו הלא תשפוט בם כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו"(דברי הימים ב כ יב).
כי לא בחרבי אבטח
המעניין הוא שיהושפט שהיו לו למעלה ממליון חיילים אינו סומך על כוחו הצבאי ואינו מגייסו למלחמה. הוא פונה לקב"ה ואומר שאין לו כח להלחם עם צבאות האויב ומצהיר כי אנחנו סומכים עליך בלבד שתחוש לעזרתנו ותשמיד את האויבים.
נבואת יחזיאל
לאחר שנסתיימה תפלת ההמונים בבית המקדש, שרתה רוח נבואה על יחזיאל בן זכריהו ואמר להם בשם ה' לא לפחד מההמון הנלחם, כי ה' ילחם להם ובפניו איש לא יוכל לעמוד. בוודאי הצבאות האדירים יובסו ללא כל קושי. הנביא הדגיש ואמר כי צבאות האויב אינם נלחמים עם ישראל אלא עם הקב"ה וכדברי דוד המלך: "כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו"(תהלים פג ו). הנביא אמר כי עתה החלו להתקדם לעבר מעלה הציץ ומחר כאשר תפגשו אותם יהיו בסוף הנחל הפונה למדבר ירואל. הנביא מדגיש ואומר כי אין להבין מדבריו שמחר יצאו להלחם. הקב"ה קיבל את תפלת יהושפט שאמר שאין לו כח לעמוד בפני ההמון הזה והיציאה מחר תהא רק להתחזק ולהראות את ישועת ה' שתהיה למעלה מדרך הטבע.
הלויים מחזקים את העם
יהושפט והעם השתחוו לה' והודו לו על הבטחתו לעזור לישראל להביס את האויבים מבלי שעם ישראל ילחם בהם. למחרת היום יצאו יהושפט ואנשיו לעבר מדבר תקוע בקצה מדבר יהודה, והלויים החלו לשבח בשירתם את הקב"ה בטרם ראו את הנס הגדול כי האמינו לדברי הנביא. בטרם החל הקהל לצעוד למקום שנצטוו, עודד יהושפט את העם ואמר ללויים: אינכם צריכים לחזק את העם אלא האמינו בקב"ה שיעזר לכם ותראו שלא ישנה את הבטחתו וכן האמינו בנביאיו ותפעלו על פי הוראתם ותראו את ישועת ה' שלא תבושש להגיע.
המלך יהושפט מעמיד משוררים
לאחר דברי יחזיאל הנביא העמיד יהושפט משוררים ששרו פרקי שירה מספר תהלים והודו לקב"ה מצד עצמותו ומצד פעולותיו כדברי הכתוב: משוררים לה'(לקב"ה שהוא בורא עולם) ומהללים להדרת קודש(מצד פעולותיו והשגחתו על ישראל שיוצא להלחם עם אויביהם ולהכניעם).
הודו לה' (כי טוב) כי לעולם חסדו
כידוע, אין הקב"ה רוצה לאבד מעשי ידיו. זאת מצאנו אצל נח; כאשר יצא נח מן התבה וראה את העולם חרב החל בוכה ומצטער. נזף בו הקב"ה ואמר לו מדוע לא התפללת שוב ושוב ולא בקשת שארחם על העולם ולא אאבד מעשי ידי? גם כאשר עברו ישראל בים סוף והמצרים טבעו, ביקשו מלאכי השרת לומר שירה והקב"ה מנעם מכך ואמר להם: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"?(סנהדרין לט.). משום כך לא אומרים הלל שלם ביום שביעי של פסח(אמנם יש טעמים נוספים). לכן כאשר יהושפט העמיד משוררים לפני החלוץ שרו ואמרו: "הודו לה' כי לעולם חסדו"(דברי הימים ב כ כא). בדברי שירה אלה חסרות המלים "כי טוב" משום שהקב"ה רוצה להטיב לישראל אך לא להרע לאומות העולם לכן לא אמרו המשוררים 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' אלא רק "הודו לה' כי לעולם חסדו".
גומלים עלינו לבוא לגרשנו
יהושפט היה בטוח בנצחונו. הוא לא הבין כיצד יביא ה' נצחון לישראל על עמים רבים שבאו להלחם ובמרכזם מואב עמון ושעיר. מאחר ומואב ואדום רצו לפרוק עול ישראל מעליהם, שכרו גדודים רבים מעבר לים(אולי ים המלח). כמו כן באו הישמעאלים והעמלקים לסייע בהשמדת עם ישראל כדברי הכתוב: "אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים, גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור"(תהלים פג ח). עמים אלו מעבר לים וגם מתחומי ארץ ישראל שאפו לרשת את ארץ ישראל ולהשמיד את עמנו כהמשך הכתוב: "אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלוקים"(שם פג יג). עתה מובנים היטב דברי יהושפט שאמר(דברי הימים ב יא) "והנה הם(אותם עמים) גומלים עלינו לבוא לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו".
התשועה
ואז התרחשו מאורעות מענינים. מאז ומתמיד חוברים יחד עמים שונאים כדי להציק ולהזיק לישראל. במלחמה זו היו עמון, מואב ושעיר יריבים אלה לאלה, אך התאחדו יחד כדי לגרש את ישראל מארצם, הקב"ה נתן בלב אנשי מואב להשמיד את עמון ושעיר. מואב התחבר בשקט עם שעיר להשחית את עמון, לאחר שראה מואב שהצליח להחליש את עמון רצה להחליש גם את שעיר. לכן השלים עם בני עמון הנותרים שיעזרו לו נגד הר שעיר. מואב שרצה להשמיד לחלוטין את אנשי הר שעיר רצה סיוע מהעמונים, לפיכך לא השמידום לחלוטין. אחרי שהשמידו כליל את בני עשו היושבים בשעיר, החלו עמון ומואב להסתכסך בניהם, וכדברי הכתוב: "ובכלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית"(דברי הימים ב כ כג).
עם ישראל זוכים ומברכים
כאשר יצאו בני ישראל לעבר המצפה הצופה לעבר מדבר ירואל, ראו שאויביהם נפלו לפניהם לחרב ולא נשאר מאויבי ישראל שריד ופליט. במשך שלשה ימים רצופים לקחו יהודה ויהושפט את כל השלל מאויבי ה', כי שלל רב היה, וביום הרביעי נקהלו למקום ששמו עמק ברכה ושם ברכו את ה' על עזרתו הגדולה לנצח ולהדוף את אויביהם.
יהושפט ואנשיו חזרו לירושלים בשירה בפה ובכלי נגינה להודות לקב"ה בבית המקדש על הנסים הגדולים שנתרחשו במלחמה ועל הסרת הסכנה המלחמתית מעל ירושלים ומלכות יהודה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'