מי הם "בני עמון", ומי הם "העמונים"?
הקדמה
פרקנו מתאר את הנצחון המופלא שהנחיל ד' ליהושפט על אויביו, בעקבות תפילתו.
בפרק אין קשיים מרובים, אבל בכל אחד משני הפסוקים הראשונים יש קושי.
כך נאמר בהם:
א. ויהי אחרי כן, באו בני מואב ובני עמון, ועמהם מהעמונים, על יהושפט למלחמה.
ב. ויבֹאו ויגידו ליהושפט לאמר: בא עליך המון רב מעבר לים, מארם, והנם בחצצון תמר, היא עין גדי.
על הפסוק הראשון יש לשאול: מה פירוש "ובני עמון, ועמהם מהעמונים"? וכי העמונים אינם בני עמון?!
על הפסוק השני יש לשאול: הרי הים הנזכר בפסוק הוא ים המלח, שכן חצצון תמר היא עין גדי, נמצאת בסמוך לים המלח, כמו שמפורש בספר בראשית (יד, א-ד ורש"י שם), וים המלח הוא בדרום הארץ, כמו שמפורש בגבולות הארץ בספר במדבר (לד, ג) ובספר יהושע (טו, א-ד), ואילו ארם נמצאת לצפונה של ארץ ישראל, מארם דמשק וצפונה אל ארם צובה, ואל ארם נהריים, וכיצד שייך לומר: "בא עליך המון רב מעבר לים, מארם"?
א. היכן היא "ארם"?
כיון שהתשובה על השאלה השניה קצרה, נפתח בה.
כתב ב"דעת מקרא" שאין הכוונה לארם דמשק, ולא לארם צובה, ולא לארם נהריים, אלא הכוונה כאן למקום בשם "ארם", שנמצא כארבעים קילומטר מזרחית לאילת, כלומר: בממלכת אדום, כפי שיתבאר יותר בהמשך המאמר.
ב. העמים הנזכרים בתפילת יהושפט
בהמשך הפרק מסופר:
ג. וַיִרָא, ויתן יהושפט את פניו לדרוש לד', ויקרא צום על כל יהודה.
ד. ויקבצו יהודה לבקש מד', גם מכל ערי יהודה באו לבקש את ד'.
ה. ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ד', לפני החצר החדשה.
ו. ויאמר: ד' אלקי אבתינו, הלא אתה הוא אלקים בשמים, ואתה מושל בכל ממלכות הגוים, ובידך כח וגבורה, ואין עמך להתיצב.
ז. הלא אתה אלקינו הורשת את יֹשבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל, ותתנה לזרע אברהם אֹהבך לעולם.
ח. וַיֵשְבוּ בה, ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר:
ט. אם תבוא עלינו רעה, חרב שפוט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתנו, ותשמע ותושיע.
י. ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר, אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבֹאם מארץ מצרים, כי סרו מעליהם ולא השמידום.
יא. והנה הם גֹמלים עלינו לבוא לגרשנו מירֻשתך אשר הורשתנו.
יב. אלקינו, הלא תשפט בם, כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו, ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו.
יהושפט מזכיר בתפילתו את בני עמון ומואב, אך אינו מזכיר את העמונים, ובמקומם הוא מזכיר את יושבי הר שעיר, כלומר: את האדומים.
יש לשאול על כך שתי שאלות:
- מנין ידע יהושפט על האדומים?
- מדוע האדומים לא הוזכרו בפסוק א'?
על השאלה הראשונה ניתן לענות על פי מה שהתבאר בפ"א, שהעמים באו מ"ארם", שנמצאת בממלכת אדום, ולכן ידע יהושפט שגם אדומים באו להילחם בו.
על השאלה השניה נענה בהמשך.
ג. העמים הנזכרים בהמשך הפרק
בהמשך הפרק נאמר:
כב. ובעת החלו ברנה וּתְהִלה, נתן ד' מְאָרְבים על בני עמון, מואב והר שעיר הבאים ליהודה, וינגפו.
כג. ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד, וככלותם ביושבי שעיר, עזרו איש ברעהו למשחית.
גם בפסוקים אלו מדובר על יושבי הר שעיר, כלומר: על האדומים, שהשתתפו במלחמה, ולא על העמונים, ושאחר כך בני עמון ומואב נלחמו בהם!
יש לשאול שוב: מדוע הם לא הוזכרו בפסוק א'?
ד. הסבר רש"י
כתב רש"י בפסוק א':
ועמהם מהעמונים - זה עמלק. ולמה נקראו עמונים? לפי ששינה כסותו ולשונו כעמונים, ונתערבו בהם, ובא להילחם בישראל.
וכן מוכח למטה בענין: 'ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ד' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר'. נמצא שהעמונים שנאמר כאן הם עמלקים, ששינו לשונם וכסותם. והוא שיסד הקליר ב[יוצר ל]פרשת זכור: 'זכור עריץ בעמונים נחבא, פרץ כרמי עין גדי כהובא'.
כלומר: זכור מה שעשה עמלק העריץ, שנחבא בין העמונים, ובא לפרוץ כרמי ישראל באותו זמן, כדכתיב: 'והנם בחצצון תמר, היא עין גדי'. ועין גדי סמוך למחוז של עמלק, כמו שנאמר: 'ויכו את כל שדה העמלקי, וגם את האמֹרי היֹשב בחצצון תמר' (בראשית יד, ז).
נמצאנו למדים שעמלק ניסה להטעות את ישראל כאילו הם עמונים, אבל כאשר ישראל התפללו אל ד', גרם ד' לגויים לטעות, ולהרוג אלו את אלו!
דיון בדברי רש"י
יש לשאול על דברי רש"י שתי שאלות:
- כיצד הוכיח רש"י שהם היו עמלקים? והרי בפסוקים לא כתוב: "עמלקים", אלא: "ישבי הר שעיר"!
- מדוע העמלקים התחפשו?
על השאלה הראשונה יש לומר שכיון שעמלק היה מצאצאי עשו, הוא ישב בהר שעיר.
על השאלה השניה יש לענות על פי מה שכתב רש"י בפרשת חקת על הפסוק "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל, וישב ממנו שבי" (במדבר כא, א).
פירש רש"י שם:
יושב הנגב - זה עמלק, שנאמר: 'עמלק יושב בארץ הנגב' (במדבר יג, כט). ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם, שנאמר: 'אם נתון תתן את העם הזה בידי'.
אם כן ניתן לומר שכשם שבימי משה שינה עמלק את לשונו כדי להטעות את ישראל בתפילתם, כך גם בימי יהושפט שינה עמלק את לבושו כדי להטעות את ישראל בתפילתם.
ה. הסבר הרד"ק וה"מצודת דוד"
הסבר אחר כתב הרד"ק:
ועמהם מהעמונים - אמרו במדרש שהם בני שעיר, כי כן זוכר אותם בסוף הענין. וקראם 'עמונים' כי התנכרו והתחפשו, ולבשו בגדי עמונים, כדי שלא יכירום בני ישראל, לפי שהיו תחת יד מלכי יהודה, עד שפשעו בימי יהורם בן יהושפט.
כלומר: כיון שאדום היו תחת שלטון יהושפט, כמו שכתוב בספר מלכים (א כב, מח) - הם לא רצו שיהושפט ידע שהם מרדו בו, ולכן הם התחפשו.
לפי זה מיושבות שתי השאלות שנשאלו על רש"י.
ה"מצודת דוד" איחד בין דברי רש"י לדברי הרד"ק:
במדרש אמר שהם עמלקים, והם בני שעיר האמור למטה, וקראם 'עמונים', כי התנכרו ולבשו בגדי עמונים, שלא יכירום בני ישראל, כי כל בני אדום בכללם היו תחת ממשלת יהודה, עד שפשעו בימי יהורם בן יהושפט.
על פי זה נראה להסביר שדווקא מפני שהם היו תחת שלטון יהושפט, חשדו בהם בני עמון ומואב שהם משתפים פעולה עם יהושפט, ולכן בני עמון ומואב נלחמו בהם. ומתוך שהם היו מחופשים לעמונים - גרם הדבר לבלבול ולחשד הדדי, שהביא למלחמה גם בין עמון למואב!
נאמר בספר משלי (יט, כא): "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד' היא תקום". ההבנה הפשוטה בפסוק היא: אף על פי ש"רבות מחשבות בלב איש", בכל אופן: "עצת ד' היא תקום". אבל בפרקנו מתברר יותר מכך: יש פעמים שדווקא מתוך אותן המחשבות הרבות עצמן: "עצת ד' היא תקום"!
ו. התשועה הגדולה
נאמר בהמשך הפרק:
כד. ויהודה בא על המצפה למדבר, ויפנו אל ההמון, והנם פגרים נופלים ארצה, ואין פליטה.
כה. ויבֹא יהושפט ועַמו לבֹז את שללם, וימצאו בהם לרֹב ורכוש ופגרים וכלי חמֻדות, ויְנצלו להם לאין משא, ויהיו ימים שלושה בֹזזים את השלל, כי רב הוא.
כו. וביום הרביעי נקהלו לעמק ברכה, כי שם ברכו את ד', על כן קראו את שם המקום עמק ברכה עד היום.
מפרקנו ניתן ללמוד שכאשר עם ישראל מתפלל לד' מעומק הלב, הקב"ה עוזר לו, ולפעמים העזרה גדולה הרבה יותר ממה שהוא מצפה לה!
סיום
בספר יואל (ד, ב) נאמר:
כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא, אשר אשיב את שבות יהודה וירושלים. וקבצתי את כל הגוים, והורדתים אל עמק יהושפט, ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים, ואת ארצי חלקו.
כתב שם הראב"ע:
זאת היא המלחמה שהתחברו בני מואב ובני עמון ושעיר, חיל כבד מאד, ויהושפט היה לו מיהודה ומבנימין אלף אלפים ומאה וששים אלף גבורי חיל (עיין דהי"ב יז, יב-יט), ועמק יהושפט הוא עמק ברכה, כי יהושפט קרא שמו כן.
לפי זה רומז הנביא שבמלחמה העתידה על ירושלים יהרגו הגויים אלו את אלו, כשם שנעשה בזמן יהושפט.