פסוק א:וַיְהִי שנים אַחֲרֵי־כֵן ובלי קשר ישיר למאורעות הקודמים בָּאוּ בְנֵי־מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן, וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים, שהם עם אחר שנקרא כך, אולי התגוררו באחוזות שליד ממלכת עמון, כולם באו יחד ממזרח עַל־יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה.
פסוק ב:וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר: בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם. מסתבר שגם ממלכת ארם תמכה בפעולה הזו, שכן יהושפט נלחם בארמים בצד אחאב ולא ניצח אותם. הממלכות האלה הגיעו מעבר לירדן, וייתכן שעברו הלאה מים המלח כשהדרימו בעבר הירדן המזרחי. וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי, שכן העדיפו לחנות במקום שיש בו מים.
פסוק ג:וַיִּרָא, יהושפט פחד מהתאחדותן של הממלכות הללו ומצבאן הגדול, וַיִּתֵּן יְהוֹשָׁפָט אֶת־פָּנָיו לִדְרוֹשׁ לַה'. וַיִּקְרָא־צוֹם, יום כינוס לתחינה ותפילה עַל־כָּל־יְהוּדָה.
פסוק ד:וַיִּקָּבְצוּ אנשי יְהוּדָה לְבַקֵּשׁ מֵה', בראש וראשונה נקבצו ראשי המדינה שהיו בירושלים, אך גַּם מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה האחרות בָּאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־ה'.
פסוק ה:וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה, אחת העזרות שחודשה אחרי ימי שלמה. ד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה,
פסוק ו:וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, הֲלֹא אַתָּה־הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וְאֵין עִמְּךָ, לעומתך מי שיכול לְהִתְיַצֵּב.
פסוק ז:הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ, סילקת אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שתהיה להם לְעוֹלָם.
פסוק ח:וַיֵּשְׁבוּ־בָהּ, וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ, ובין מטרותיו של המקדש, כפי שהופיע בתפילת שלמה – לֵאמֹר׃
פסוק ט:אִם־תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, חֶרֶב שְׁפוֹט, חרב שעושה שפטים, כלומר מלחמה, או: דין וגזרה, כגון עצירת גשמים, וְדֶבֶר, שם כללי של מחלה ההופכת למגפה וְרָעָב – נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ, כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה, וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ, וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ.
פסוק י:וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי־עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר, מקום ישיבתם של בני אדום. אמנם האדומים לא הוזכרו קודם, אך נראה שהתאחדות מדינות עבר הירדן כנגד ישראל כללה גם אותם. אלה העמים אֲשֶׁר לֹא־נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם, להיכנס לארצם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי, ואכן ישראל סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם. ה' לא הרשה לישראל לעבור בארצם בניגוד לרצונם ובוודאי לא התיר להשמידם, ולכן הם נשארו במקומם.
פסוק יא:וְהִנֵּה במקום שיזכרו שחסנו עליהם בזמן שיכולנו לפגוע בהם, הֵם גֹּמְלִים רעה עָלֵינוּ, לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ.
פסוק יב:אֱלֹהֵינוּ, הֲלֹא תִשְׁפָּט־בָּם, תחייב אותם בדין, תייסרם, כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה־נַּעֲשֶׂה כִּי אם עָלֶיךָ, אליך מייחלות עֵינֵינוּ.
פסוק יג:וְכָל־יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי ה' במקדש, גַּם־טַפָּם, ילדיהם הקטנים, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם הגדולים יותר. היה זה כינוס גדול של תשובה, בקשה ותפילה.
פסוק יד:וְיַחֲזִיאֵל בֶּן־זְכַרְיָהוּ בֶּן־בְּנָיָה בֶּן־יְעִיאֵל בֶּן־מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן־בְּנֵי אָסָף, משורר המקדש הידוע, הָיְתָה, שרתה עָלָיו רוּחַ ה', הנבואה בזמן שעמד בְּתוֹךְ הַקָּהָל.
פסוק טו:וַיֹּאמֶר: הַקְשִׁיבוּ כָל־יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט. כֹּה־אָמַר ה' לָכֶם: אַתֶּם אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ, תיבהלו, תישברו מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה, כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי אם לֵאלֹהִים.
פסוק טז:מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם למלחמה. הִנָּם עֹלִים מעין גדי אל תוך ארץ יהודה בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ, וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל אל פְּנֵי, בחזית מִדְבַּר יְרוּאֵל.
פסוק יז:לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בּמערכה הזֹאת, הִתְיַצְּבוּ, עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת ה' עִמָּכֶם, יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם. אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ. מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם, וַה' עִמָּכֶם.
פסוק יח:דבר הנבואה ובו תשובה ישירה לתפילה ולתחינה עודד וחיזק את יהושפט ואת כל המתכנסים עמו. וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה כאות הודיה, וְכָל־יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי ה' לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַה'.
פסוק יט:וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן־בְּנֵי הַקָּרְחִים, בני קרח, המוזכרים בפני עצמם גם בכמה מזמורי ספר תהלים, לְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה, עד מאוד.
פסוק כ:וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ. אם זהו האזור של היישוב שנקרא כך היום, חלקו שפונה מזרחה הוא אכן שטח מדברי למדי. וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט, וַיֹּאמֶר: שְׁמָעוּנִי, יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם! הַאֲמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ, יתברר שאמונתכם קיימת ועומדת. הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ. יהושפט סמך הן על ה' והן על דברי הנביאים.
פסוק כא:וַיִּוָּעַץ אֶל־הָעָם, יהושפט נועץ בעם, וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרְרִים לַה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ, בקדושה שיש בה הדר, ביראת כבוד בְּצֵאת המקהלה והתזמורת לִפְנֵי הֶחָלוּץ, וְאֹמְרִים: הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. אין זו תהלוכת ניצחון אלא דרך לא רגילה לצאת למלחמה.
פסוק כב:וּבְעֵת שהֵחֵלּוּ בְרִנָּה, בשירה וּתְהִלָּה, נָתַן ה' מְאָרְבִים, אורבים עַל־בְּנֵי עַמּוֹן, מוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה למלחמה, וַיִּנָּגֵפוּ, והם הוכו. לא ברור מי היו המארבים הללו, אבל מכיוון שצבא האויב היה מורכב משלוש מדינות שונות, הוא לא היה מאורגן דיו להתמודדות עם המארבים המפתיעים אותם מצדדים שונים.
פסוק כג:ועוד קודם הגעת צבא יהודה למקום – וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל־יֹשְׁבֵי הַר־שֵׂעִיר לְהַחֲרִים, להרוג וּלְהַשְׁמִיד. התעוררה מריבה פנימית ביניהם. ייתכן שבני עמון ומואב חשדו באדומים בבגידה, מפני שברוב השנים היו האדומים כנועים לממלכת יהודה. וּכְכַלּוֹתָם, וכשסיימו לפגוע בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר, באדומים, והמערכה כבר התפזרה, עָזְרוּ, תמכו. או: בעקבות טעויות או חשבונות ישנים התחזקו להיאבק אִישׁ בְּרֵעֵהוּ עד לְמַשְׁחִית, שהשחיתו אלו את אלו.
פסוק כד:וִיהוּדָה בָּא עַל־הַמִּצְפֶּה, עמדת תצפית גבוהה שלַמִּדְבָּר, וַיִּפְנוּ, הפנו את מבטם אֶל־הֶהָמוֹן, וְהִנָּם – אויביהם פְּגָרִים נֹפְלִים, גופות מוטלות אַרְצָה. וְאֵין פְּלֵיטָה, ניצולים.
פסוק כה:וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז, לבזוז אֶת־שְׁלָלָם, וַיִּמְצְאוּ בָהֶם שלל לָרֹב וּרְכוּשׁ וּפְגָרִים ועליהם כְלֵי חֲמֻדוֹת, חפצים או בגדים יקרי ערך, וַיְנַצְּלוּ לָהֶם, הוציאו מהם עד לְאֵין מַשָּׂא, שלא יכלו לשאת עוד. וַיִּהְיוּ יָמִים שְׁלוֹשָׁה בֹּזְזִים אֶת־הַשָּׁלָל, כִּי רַב־הוּא.
פסוק כו:וּבַיּוֹם הָרְבִעִי נִקְהֲלוּ לְעֵמֶק בְּרָכָה, שנקרא כך כִּי שָׁם בֵּרְכוּ אֶת־ה' והודו לו על הניצחון שעשה להם בלי שנאלצו להיכנס למלחמה כלל, כמו שאמר הנביא. כל שנותר להם לעשות היה לפשט את החללים. עַל־כֵּן קָרְאוּ אֶת־שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק בְּרָכָה עַד־הַיּוֹם.
פסוק כז:וַיָּשֻׁבוּ כָּל־אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם למקומותיהם, וִיהוֹשָׁפָט הולך בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל־יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה, כִּי־שִׂמְּחָם ה' מֵאוֹיְבֵיהֶם.
פסוק כח:וַיָּבֹאוּ אל יְרוּשָׁלִַם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל־בֵּית ה'.
פסוק כט:וַיְהִי פַּחַד אֱלֹהִים עַל כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת בְּשָׁמְעָם את השמועה משדה הקרב, כִּי נִלְחַם ה' עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל מבלי שעם ישראל היה צריך לעשות דבר.
פסוק ל:וַתִּשְׁקֹט מַלְכוּת יְהוֹשָׁפָט, וַיָּנַח לוֹ אֱלֹהָיו מִסָּבִיב. הייתה זו הפעם האחרונה שיהושפט נזקק לצאת לקרב.
פסוק לא:מעין סיכום של מלכות יהושפט: וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט עַל־יְהוּדָה. בֶּן־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה היה בְּמָלְכוֹ, וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם, וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְחִי.
פסוק לב:וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אָסָא, שהיה בעיקרו מלך צדיק, וְלֹא־סָר מִמֶּנָּה, לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'.
פסוק לג:אַךְ הַבָּמוֹת הפרטיות, שהיו פזורות לעבודת ה' בכל הארץ לֹא־סָרוּ, וְעוֹד הָעָם לֹא־הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם. נראה שבאופן אישי אנשי יהודה עדיין לא החשיבו את דבר ה' ולא שמרו אותו בקפדנות. לשם כך נדרש לא רק מלך חזק אלא גם שינוי באווירה ובאנשים עצמם.
פסוק לד:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי הנביא אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל־סֵפֶר, נכתבו בספר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, שלא הגיע לידינו.
פסוק לה:וְאַחֲרֵי־כֵן אֶתְחַבַּר, התחבר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה בנו של אחאב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, שהייתה ביניהם קרבת משפחה. הוּא – אחזיה הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת.
פסוק לו:וַיְחַבְּרֵהוּ, הצטרף עִמּוֹ על מנת לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת אל תַּרְשִׁישׁ. אמנם לממלכת ישראל היה חלק גדול בחוף הים התיכון, אבל לארץ יהודה הייתה גישה לים סוף. שני המלכים תכננו לשתף פעולה כדי לערוך מסע ימי, שכן נסיעה מסחרית דרומה לכיוון דרום ערב, אפריקה המזרחית או הודו עשויה להיות רווחית מאוד. וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר.
פסוק לז:וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן־דּוֹדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה, אחת מערי יהודה, עַל־יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר: כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם־אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ, שבר ה' אֶת־מַעֲשֶׂיךָ. וַיִּשָּׁבְרוּ האֳנִיּוֹת בסופו של דבר וְלֹא עָצְרוּ כוח לָלֶכֶת אֶל־תַּרְשִׁישׁ. הן לא הצליחו להפליג רחוק וטבעו בדרך.
