פסוק א:בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל. בעשא היה איש מלחמה שמרד בנדב בן ירבעם, הקים שושלת מלוכה בישראל והשמיד את כל בית ירבעם. כאשר התבססה מלכותו, קם בעשא עַל־יְהוּדָה, ועדיין לא פתח במתקפה – וַיִּבֶן, ביצר אֶת־הָרָמָה, עיר בגבול הדרומי של ממלכת ישראל, לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. הוא תכנן לשלוט בדרכים הראשיות המובילות מיהודה לישראל, ולחסום אותן ככל האפשר בפני מלך יהודה.
פסוק ב:אמנם זו לא הייתה התקפה ישירה, אבל אסא הרגיש מאוים. וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ, כספי החירום של הממלכה, וַיִּשְׁלַח אֶל־בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק, דמשק לֵאמֹר׃
פסוק ג:בְּרִית, יחסי שלום בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ. במשך שנים היחסים ביננו טובים. אין לנו גבול משותף, ואויבנו המשותף – מלך ישראל – שוכן ביננו. לפיכך, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב, ועכשיו לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת, עם בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ותתקוף אותו, וְהוא יַעֲלֶה, יסור מֵעָלָי, כמקובל באשר לבריתות כאלה בעולם העתיק. היו אלה הסכמים בין מדינות שהתפוגגו תמורת שוחד כסף או סיפוק אינטרסים אחרים.
פסוק ד:וַיִּשְׁמַע, נענה בֶּן־הֲדַד אֶל־הַמֶּלֶךְ אָסָא, שכן ההצעה מצאה חן בעיניו, וַיִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵי הַחֲיָלִים, כמה גדודים מהצבא אֲשֶׁר־לוֹ אֶל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּכּוּ אֶת־עִיּוֹן וְאֶת־דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם וְאֵת כָּל־מִסְכְּנוֹת, מחסני עָרֵי נַפְתָּלִי שבגבול הצפוני של ממלכת ישראל.
פסוק ה:וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא שהוא מותקף וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת־הָרָמָה, וַיַּשְׁבֵּת, הפסיק אֶת־מְלַאכְתּוֹ כדי להתמקד במאמץ לייצב את גבולותיו בצפון. לסכסוך עם יהודה היה אמנם היבט היסטורי, אבל המתקפה של הארמים הייתה חמורה הרבה יותר.
פסוק ו:וְאָסָא הַמֶּלֶךְ לָקַח, אסף אֶת־כָּל־יְהוּדָה, וַיִּשְׂאוּ אֶת־אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת־עֵצֶיהָ, הם פירקו את המבנים המבוצרים אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא, וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת־גֶּבַע וְאֶת־הַמִּצְפָּה שבממלכת יהודה.
פסוק ז:וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה, נביא שאינו מוכר ממקום אחר, אֶל־אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: בּגלל הִשָּׁעֶנְךָ עַל־מֶלֶךְ אֲרָם בסכסוך שבינך ובין מלך ישראל, וכיוון שמסרת לידיו את אוצרות בית ה' ובית המלך וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל־ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל־כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ־אֲרָם מִיָּדֶךָ. מעכשיו תהיה עמדתך מול הארמים נחותה.
פסוק ח:הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים שתקפו אותך בעבר, הָיוּ לְחַיִל לָרֹב, חיל רב – לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד, וּבכל זאת בְהִשָּׁעֶנְךָ עַל־ה' נְתָנָם ה' בְּיָדֶךָ. הרי תקיפת הצבא המצרי הייתה קשה יותר לאין ערוך, ואתה הצלחת לנצח אותם ולגרשם מפני שבטחת בה',
פסוק ט:כִּי ה' – עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל־הָאָרֶץ, הוא משגיח על הכול לְהִתְחַזֵּק, ומוסיף חוזק עִם אלו אשר לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו ובוטחים בו. אתה נִסְכַּלְתָּ עַל־זֹאת, נהגת בטיפשות. ניכר שאינך קשור לה', כִּי, אכן מֵעַתָּה יֵשׁ, יהיו עִמְּךָ מִלְחָמוֹת.
פסוק י:עד עכשיו היו הנביאים מעודדים את אסא, והוא קיבל את דבריהם. זוהי הפעם הראשונה שנביא מטיח בו דברי מוסר. וַיִּכְעַס אָסָא אֶל, על הָרֹאֶה, הנביא, וַיִּתְּנֵהוּ בתוך בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת, כנראה מין בית סוהר, אולי צינוק או כלוב קלון, כִּי היה בְזַעַף עִמּוֹ עַל־זֹאת. לאחר שלושים וחמש שנים שנות מלכותו המוצלחת, שינה אסא את התנהגותו כלפי נתיניו – וַיְרַצֵּץ, לחץ, דיכא אָסָא אנשים מִן־הָעָם בָּעֵת הַהִיא.
פסוק יא:וְהִנֵּה דִּבְרֵי אָסָא הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים והתמורה שחלה מראשית מלכותו עד אחריתה הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר הַמְּלָכִים לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.
פסוק יב:וַיֶּחֱלֶא, חלה אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו, עַד־לְמַעְלָה עלה חָלְיוֹ, מחלת רגליו הקשה הלכה והתגברה. וְגַם, אפילו בְּחָלְיוֹ לֹא־דָרַשׁ אֶת־ה' ולא פנה אליו בתפילה, כִּי, אלא בטח רק בָּרֹפְאִים.
פסוק יג:וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם־אֲבֹתָיו, וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ. אסא מלך אפוא שנים רבות.
פסוק יד:וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה־לוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים, מיני מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה, מעשה רוקח, מלאכת ערבוב הבשמים,, וַיִּשְׂרְפוּ־לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד־לִמְאֹד. אחד ממנהגי קבורת המלכים כלל טקס שרפה שערכו למלך שמת בשלום על משכבו. הטקס, שבו היו שורפים גם חלק מרכושו כדי שאיש לא ישתמש בו, נועד להפגין כבוד למת וצער במותו.
