פסוק ג:וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ. וְלֹא כַּעֲשָׂרָה שְׁבָטִים שֶׁדָּרְשׁוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ (דברים לב:יז), וְאֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם לֹא דָרְשׁוּ:
פסוק ו:עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ. בְּעוֹד שֶׁהַמַּלְכוּת נָכוֹנָה לְפָנֵינוּ, שֶׁאִם נִצְרְכוּ לָהֶם יִהְיוּ לָנוּ לְמָנוֹס. וְכָל אֵלֶּה הָיָה בְּ״עֶשֶׂר שָׁנִים״ שֶׁכָּתוּב ״בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ״ (דברי הימים ב יג:כג), וּלְאַחַר אוֹתָן עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה מִלְחָמָה בֵּינוֹ וּבֵין בַּעְשָׁא כָּל יְמֵיהֶם, כִּי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מָלַךְ בַּעְשָׁא, וְשֶׁבַע שָׁנִים הָיוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְכֵן מוּכָח אַף כָּאן, אֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, אֲבָל בְּשָׁנִים אֲחֵרִים הָיְתָה עִמּוֹ מִלְחָמָה. וּלְמַטָּה כְּתִיב ״וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא״ (דברי הימים ב טו:יט). אֲבָל יְכוֹלִים אָנוּ לְפָרֵשׁ: אוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁהָיְתָה לוֹ עִם הַכּוּשִׁים לֹא הָיְתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּתוֹ, אֲבָל זֶה קָשֶׁה לִי, שֶׁכָּתוּב לְמַטָּה ״בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב טז:א), עַד ״נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֶשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת״ (דברי הימים ב טז:ט) – מַשְׁמָע שֶׁקֹּדֶם לָכֵן לֹא הָיוּ לוֹ מִלְחָמוֹת, וְהוּא לְאַחַר כֵּן כִּי אִם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּבִמְלָכִים כְּתִיב ״וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא כָּל יְמֵיהֶם״ (מלכים א טו:לב), וּבְסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה טז) מְפָרֵשׁ הֵיטֵב:
פסוק ו:כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁדְּרַשְׁנוּהוּ הִנִּיחַ לָנוּ מִסָּבִיב:
פסוק ו:וַיִּבְנוּ. עָרִים:
פסוק ו:וַיַּצְלִיחוּ. וְדֻגְמָא: ״וּבִרְאוֹת ה׳ כִּי נִכְנַע וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב יב:ז):
פסוק י:אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר. כְּלוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ מְעַטִּים וְהֵם רַבִּים כְּחוֹל הַיָּם, וְאֵין כֹּחַ לָנוּ בִּפְנֵיהֶם, עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ; כְּלוֹמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ כֹּחַ לַעְזוֹר, לְפִיכָךְ עָזְרֵנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
פסוק י:אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ. אַל יִהְיֶה לְאוֹיְבֵינוּ, לְאוֹתוֹ אֱנוֹשׁ – כִּי אֱנוֹשׁ מוֹשֵׁל – עוֹצֵר יְדֵי עַמְּךָ נֶגְדְּךָ לְנַצְּחֵנוּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר: נִצַּחְנוּ אֱלֹהֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר מִפִּי הָרַב: אַל יְהִי לָנוּ אֱנוֹשׁ, שֶׁאָנוּ אֲנוּשִׁים, עוֹצֵר יָד מִלְּנַצְּחָם; דּוּגְמָא ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״ (דברים יא:יז); ״כִּי עָצֹר עָצַר ה׳״ (בראשית כ:יח); כְּמוֹ ״אִם תַּעְצְרֵנִי״ (שופטים יג:טז):
