פסוק ב:הנכר. של אלהי הנכר:
פסוק ב:והבמות. הבתים שבהם המזבחות קרוים גם הם בשם במות:
פסוק ב:המצבות. העשויות מאבן אחת:
פסוק ד:החמנים. הצורות העשויות לעבודת החמה:
פסוק ה:ערי מצורה. ערי מבצר:
פסוק ה:כי שקטה. והיה לו פנאי לבנותם:
פסוק ו:עודנו וכו׳. נחזק הערים בעודם לפנינו עד לא בא האויב:
פסוק ו:דרשנו וינח לנו. על שדרשנו לה׳ לזה הניח לנו מסביב:
פסוק ט:בגיא צפתה למרשה. בהעמק הנראה והנשקף אל העומד במרשה:
פסוק י:אין עמך לעזר. אין הפרש עמך לעזור בין לעם רב בין למי שאין בו כח כלל:
פסוק י:ובשמך. בבטחון שמך:
פסוק י:אל יעצר עמך. אל יעצור אדם כח למולך לעכב הכח בידו להתגבר:
פסוק יב:לאין להם מחיה. עד לא נשאר להם חיות:
פסוק יג:כי היה פחד ה׳. ולא עצרו כח להלחם בהם:
פסוק יג:כי בזה רבה. ולזה התעכבו לשלול את כל הערים:
פסוק יד:אהלי מקנה. אנשי אהל מקנה: