פסוק א:וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו.
פסוק ב:וַיָּסַר אֶת־מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת, וַיְשַׁבֵּר אֶת־הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת־הָאֲשֵׁרִים.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר אסא לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, לחפש את קרבתו, ללמוד ולהתבונן בדבריו, וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה.
פסוק ד:וַיָּסַר מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הַחַמָּנִים, פסלים לפולחן השמש, או חפצים מעץ שהוצבו על מזבחות העבודה הזרה שעליהם היו צורות של שמשות. וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו.
פסוק ה:וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה, ערי מבצר בִּיהוּדָה, כִּי־שָׁקְטָה הָאָרֶץ, וְאֵין־עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, כִּי־הֵנִיחַ ה' לוֹ, וכך התפנה למפעלים כאלה. ם הָאֵלֶּה, כִּי־הֵנִיחַ ה' לוֹ,
פסוק ו:וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה: נִבְנֶה אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב, נסבב אותן בחוֹמָה וּמִגְדָּלִים, דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים, עוֹדֶנּוּ, כל עוד הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ והיא שוקטת, כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵינוּ, דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מהאויבים שמִסָּבִיב. וַיִּבְנוּ ערים נוספות בגבול ובמקומות אחרים, כדי לחזק ולפתח את הארץ וַיַּצְלִיחוּ.
פסוק ז:וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה, מגן מקיף וָרֹמַח מִיהוּדָה – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף חיילים, וּמִבִּנְיָמִן היו לו נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת – מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. כָּל־אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל. נראה ששבט בנימין גדל והתפתח, ומאז ומעולם הם היו קשתים מיומנים במיוחד.
פסוק ח:וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם למלחמה זֶרַח הַכּוּשִׁי, שהיה מלך מן השושלת הכושית ששלטה במצרים, בְּחַיִל שמָּנה אֶלֶף אֲלָפִים לוחמים וּמַרְכָּבוֹת – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיָּבֹא עַד־מָרֵשָׁה שבארץ יהודה.
פסוק ט:וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו. וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְיד מָרֵשָׁה.
פסוק י:וַיִּקְרָא אָסָא אֶל־ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר: ה', אֵין־עִמְּךָ הבדל לַעְזֹר בֵּין רַב, גדול וחזק לְאֵין, לחסַר כֹּחַ. אמנם אנחנו מעטים והכושים רבים, אבל אתה יכול לעזור למעטים כמו לרבים. עָזְרֵנוּ, ה' אֱלֹהֵינוּ, כִּי־עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ, וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל־הֶהָמוֹן הַזֶּה. ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה, אַל־יַעְצֹר, ישלוט, יתחזק עִמְּךָ, לעומתך אֱנוֹשׁ, אדם.
פסוק יא:ואכן, וַיִּגֹּף, ויכה ה' אֶת־הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה, וַיָּנֻסוּ הַכֻּשִׁים. ים.
פסוק יב:וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ עַד־לִגְרָר. וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין־לָהֶם מִחְיָה, ללא הצלה וחיוּת, כִּי־נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי־ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ, מחנה ישראל. וַיִּשְׂאוּ אסא ויהודה שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד.
פסוק יג:וַיַּכּוּ אֵת כָּל־הֶעָרִים הפלשתיות שסְבִיבוֹת גְּרָר, כִּי־הָיָה פַחַד־ה' עֲלֵיהֶם, וַיָּבֹזּוּ אֶת־כָּל־הֶעָרִים, כִּי־בִזָּה, שלל רַבָּה הָיְתָה בָהֶם.
פסוק יד:וְגַם־אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ, וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.