פסוק א:וַיְהִי כְּהָכִין, כשהתבססה מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ, כשהוא התחזק לאחר שלוש השנים שבהן נהגה ממלכתו כראוי, עָזַב אֶת־תּוֹרַת ה', וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. ייתכן שהשינוי היה קשור גם להתנהגותם של אביה ושאר בניו. התעניינותו של רחבעם בתורת ה' פסקה, ובעקבותיו זנחו ישראל את שמירת התורה והעיסוק בה.
פסוק ב:וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, שהיה בן לשושלת הכושית ששלטה במצרים, עַל־יְרוּשָׁלִָם, כִּי מָעֲלוּ בַּה'. לא הייתה זו טענתו של שישק, כמובן, אלא אלו הם דברי כותב הספר.
פסוק ג:שישק תקף את ירושלים בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים, וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר־בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם – לוּבִים סֻכִּיִּים, כנראה בני מחוז סמוך למצרים וְכוּשִׁים. ממלכת כוש הייתה ממלכה סודנית שהשתלטה על מצרים.
פסוק ד:וַיִּלְכֹּד שישק אֶת־עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה, וַיָּבֹא עַד־יְרוּשָׁלִָם. לא נראה שהתכוון לכבוש את הארץ, וייתכן שגם לא היה בידו הכוח לעשות זאת. כדאי היה לו להגיע במסע הביזה והשוד שלו לירושלים בגלל האוצרות שכנס בה שלמה.
פסוק ה:וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא שהוזכר לעיל כמי שעצר את רחבעם ממלחמה, בָּא אֶל־רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־נֶאֶסְפוּ עַל־יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק. כשכל הערים האחרות נפלו, אנשים ברחו לירושלים, שהייתה העיר הבצורה הגדולה. וַיֹּאמֶר לָהֶם: כֹּה־אָמַר ה': אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי, וְאַף־אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד־שִׁישָׁק.
פסוק ו:וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי־יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ: צַדִּיק, עושה צדק ה'. כך אכן עשינו, וכך ראוי לנו.
פסוק ז:וּבִרְאוֹת ה' כִּי נִכְנָעוּ, הָיָה דְבַר־ה' אֶל־שְׁמַעְיָה לֵאמֹר: הם נִכְנְעוּ, ולכן לֹא אַשְׁחִיתֵם, וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט, מעט לִפְלֵיטָה, להצלה. המלוכה תשרוד, וְלֹא־תִתַּךְ חֲמָתִי, יישפך כעסי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד־שִׁישָׁק. העיר אמנם תיבזז אבל היא לא תהפוך לשממה.
פסוק ח:כִּי בני יהודה יחדלו מלהיות אימפריה עצמאית ויִהְיוּ־לוֹ – לשישק לַעֲבָדִים, וְיֵדְעוּ אז מה ההבדל בין עֲבוֹדָתִי וַעֲבֹדַת מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת. מכיוון שסרו מעבודתי, הם נכנסו לפוליטיקה העולמית, ושם יחושו בטעמו של שעבוד.
פסוק ט:וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עַל־יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־ה' וְאֶת־אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ. אֶת־הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת־מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה. המגִנים הללו, שתוארו לעיל, נועדו בעיקר לנוי. לא היה להם רק ערך כספי, אלא גם ערך אמנותי.
פסוק י:וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתֵּיהֶם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת, שהמראה שלהם מרחוק עשוי להיות דומה למגִני זהב, וְהִפְקִיד אותם עַל־יַד, ביד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, קבוצה מסוימת משומרי הראש של המלך.
פסוק יא:וַיְהִי מִדֵּי־בוֹא הַמֶּלֶךְ אל בֵּית ה', בָּאוּ הָרָצִים, אנשי המשמר ללוותו וּנְשָׂאוּם, נשאו את המגִנים הנוצצים והמרשימים. ואחר כך הֱשִׁבוּם אֶל־תָּא הָרָצִים, למקומם, כי אף שלא היו עשויים מזהב, היה צורך לשמור חפצי נוי אלו.
פסוק יב:וּבְהִכָּנְעוֹ, כשנכנע המלך רחבעם, שָׁב מִמֶּנּוּ אַף־ה', וְלֹא יצא כעס ה' לְהַשְׁחִית את הממלכה לְכָלָה, השחתה גמורה וכיליון. אמנם המלך והעם לא נהגו כראוי, אבל הם נכנעו בפני ה'. וְגַם בִּיהוּדָה הָיָה דְּבָרִים טוֹבִים. עבודתם של דויד ושלמה לא יצאה לריק, והממלכה לא הידרדרה בבת-אחת. טוֹבִים.
פסוק יג:וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִַם וַיִּמְלֹךְ, כִּי בֶן־אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה היה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ, וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם, היא הָעִיר אֲשֶׁר־בָּחַר ה' לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. מסתבר שרחבעם היה בנו הבכור של שלמה, כי הוא עלה על כיסא המלוכה כשהיה בן ארבעים ואחת, ואביו היה כבן שישים במותו, כך שרחבעם נולד כשמלאו לשלמה שמונה עשרה או אף פחות. וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית.
פסוק יד:וַיַּעַשׂ הָרָע, כִּי לֹא הֵכִין את לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת־ה'. אין מיוחסים לרחבעם מעשים רעים מסוימים, אבל הוא לא הלך בדרכי ה'. אף שחי בזמן מכריע, הוא היה איש קטן וחלש שנכנע בקלות ללחצים. לעתים קרובות בנו של מלך גדול איננו גדול כמותו.
פסוק טו:וְדִבְרֵי, קורותיו ופעולותיו של רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, על התהפוכות בדרכיו, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה לְהִתְיַחֵשׂ, בכתביהם וברשימותיהם שעסקו בין השאר בענייני יוחסין. ספרים אלו, שלא נכנסו לאסופת ספרי הקודש, לא שרדו. וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל־הַיָּמִים אף הן מתוארות באותם ספרים. הסכסוך בין רחבעם וירבעם נמשך, אף שלא ערכו מלחמות גדולות, כי לאף אחד מן הצדדים לא היה די כוח להכריע את יריבו, אבל פעם אחר פעם התעוררו ביניהם סכסוכים, שכנראה התייחסו לגבול שבין הממלכות.
פסוק טז:וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִיד. וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
