הקב"ה מייסר את רחבעם להחזירו למוטב
תקציר
מאהבת ה' את שבט יהודה העניש את רחבעם בשנה החמישית למלכו. נאמר בפרק הקודם: "כִּ֣י הָֽלְכ֗וּ בְּדֶ֧רֶךְ דָּוִ֛יד וּשְׁלֹמֹ֖ה לְשָׁנִ֥ים שָׁלֽוֹשׁ׃"(דברי הימים ב יא יז). כלומר בשלוש השנים הראשונות נהג רחבעם בדרך ה' וכך הנהיג את יהודה. אולם בשנה הרביעית נטש את דרך ה', כפי שפותח הפרק: "וַיְהִ֗י כְּהָכִ֞ין מַלְכ֤וּת רְחַבְעָם֙ וּכְחֶזְקָת֔וֹ עָזַ֖ב אֶת־תּוֹרַ֣ת יְ-הוָ֑ה וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃ וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הַֽחֲמִישִׁית֙ לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֔ם עָלָ֛ה שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּ֥י מָעֲל֖וּ בַּי-הוָֽה׃"(דברי הימים ב יב א-ב). שישק, מלך מצרים, עלה למלחמה על רחבעם והעם בשל הסטיה שלהם מדרך ה'. מאחר ורחבעם הלך בדרך ה' במשך שלש שנים, החליט ה' לעוררו בתשובה על ידי שישק. הנביא שמעיה אמר למלך יהודה ולשרים כי פלישתו של שישק לירושלים הינה עונש על עזבם את דרך ה', ואכן נכנע רחבעם ועמו והגזרה בוטלה.
רחבעם עבד את ה' רק מיראת העונש
וַיְהִ֗י כְּהָכִ֞ין מַלְכ֤וּת רְחַבְעָם֙ וּכְחֶזְקָת֔וֹ עָזַ֖ב אֶת־תּוֹרַ֣ת יְ-הוָ֑ה וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃
(דברי הימים ב יב א)
עבודת ה' של רחבעם לא היתה בגדר עבודה מאהבה אלא מיראת העונש, היראה הנמוכה. הוכחה לכך, אומר המלבי''ם: "העובד את ה' מאהבה, בלי פניה חיצונית, רק לשם ה' בלבד הוא לא ימוש מעבודתו בשום אופן, אבל העובד את ה' לתכליתים חיצוניים וכוונות אחרות, יעזוב את ה' בעת יפסקו העניינים שבעבורם עבדו. כן רחבעם עבד את ה' רק בעבור שידע שבזה תתחזק מלכות בידו נגד ירבעם עובד העגלים. לכן בעוד שהיה ירא מירבעם עבד את ה', אבל כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו (כלומר) על ידי שבנה ערים בצורות ונפלו עליו רבים מישראל ולא ירא עוד מירבעם עזב את תורת ה' "(מלבי"ם דברי הימים ב יב א). לאחר שרחבעם בנה ערי מבצר וידע כי לא יהיה בכוחו של ירבעם לכבוש את ערי המבצר שבנה, וגם לאחר שהסתפחו אליו הרבה משאר השבטים (ראה דברי הימים ב יא טז), ובפרט אנשי שבט לוי (ראה דברי הימים ב יא יד), נטש את דרך התורה וממילא גם שאר העם ששמר תורה בגלל מצות המלך, גם הוא זנח את חיי התורה וקיום המצוות וסמך על כוחו.
שישק עולה ומצליח
וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הַֽחֲמִישִׁית֙ לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֔ם עָלָ֛ה שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּ֥י מָעֲל֖וּ בַּי-הוָֽה׃ בְּאֶ֤לֶף וּמָאתַ֙יִם֙ רֶ֔כֶב וּבְשִׁשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ין מִסְפָּ֗ר לָעָ֞ם אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ עִמּוֹ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לוּבִ֥ים סֻכִּיִּ֖ים וְכוּשִֽׁים׃ וַיִּלְכֹּ֛ד אֶת־עָרֵ֥י הַמְּצֻר֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֖א עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃
(דברי הימים ב יב ב-ד)
עונשו של הקב"ה לא איחר לבוא. שישק מלך מצרים (זה שמלך אחרי חותנו של שלמה) עלה וצר על ירושלים וברשותו אלף ומאתיים רכב, ששים אלף פרשים ומספר עצום של חיילים בתוספת תגבורות של לוביים, סוכיים וכושים. ה' הוכיח לרחבעם כי למרות שקבץ עם רב מישראל ולמרות שבצר ערים רבות בכל זאת שישק יכול לנצח את רחבעם במלחמה.
ברית מלח
בפרק הבא נאמר:
הֲלֹ֤א לָכֶם֙ לָדַ֔עַת כִּ֞י יְ-הוָ֣ה ׀ אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָתַ֨ן מַמְלָכָ֧ה לְדָוִ֛יד עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם ל֥וֹ וּלְבָנָ֖יו בְּרִ֥ית מֶֽלַח׃
(דברי הימים ב יג ה)
מדוע דווקא ברית מלח? כשם שהמלח קיים לעולם ואינו מתקלקל, כך גם מלכות בית דוד תתקיים לנצח ולא תוחלף כפי שקרה עם משפחת שאול. גם כאשר זרע דוד סוטה מדרך ה' לא ימאס ה' את זרעו אחריו אלא מביא עליהם ייסורים עד אשר ישובו אל ה' ואז ישובו לתפקידם. דברים אלו אמר נתן לדוד בשם ה': "אֲנִי֙ אֶהְיֶה־לּ֣וֹ (הכוונה לשלמה) לְאָ֔ב וְה֖וּא יִהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣עֲוֹת֔וֹ וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם׃ וְחַסְדִּ֖י לֹא־יָס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ כַּאֲשֶׁ֤ר הֲסִרֹ֙תִי֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי מִלְּפָנֶֽיךָ׃"(שמואל ב ז יד-טו).
הקב"ה קיים הבטחתו לדוד שאם בניו יחטאו, ה' יעניש אותם וייסר אותם בייסורים קשים, אך אינו מניחם לשקוע בחטא עד אשר יהא צורך לכלותם ולהעבירם מן העולם, אלא מטרת הענישה למרק את החטא ולהחזירם למוטב. רחבעם היה בנו של שלמה המלך, ואף על פי שחטא בהתנהגותו, בכל זאת האמין בדברי הנביאים, וכאשר מלכים נכרים תקפו אותו ידע ליחס זאת לקב"ה. הנביא שמעיה אמר זאת במפורש למלך (דברי הימים ב יב ה) כי מעשיו הרעים הם אשר הביסו אותו בשדה הקרב.
לאחר שנכנעו ואמרו "צַדִּ֥יק ׀ יְהוָֽה׃"(דברי הימים ב יב ו), התמלא הקב"ה רחמים על אנשי יהודה והצילם מיד שישק. הקב"ה לא מסר את עם יהודה ביד שישק להרגם ולהשחיתם לחלוטין, אלא השאיר להם פליטה ורצה רק למרק את עוונתיהם.
עול מלכות שמים נעים יותר מעול הגויים והיצר הרע
דְבַר־יְ-הוָ֨ה אֶל־שְׁמַֽעְיָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר... כִּ֥י יִהְיוּ־ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים וְיֵדְעוּ֙ עֲב֣וֹדָתִ֔י וַעֲבוֹדַ֖ת מַמְלְכ֥וֹת הָאֲרָצֽוֹת׃
(דברי הימים ב יב ז-ח)
הקב"ה רצה להוכיח כי מוטב להיות עבדיו מאשר עבדי שישק; שידעו כי עבודת ה' קלה מכל סוגי העבדות הקיימים בעולם. הקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו וכאשר באמת אין ביכולת האדם לקיים את מצוות ה', איננו דורש ממנו זאת; לחולה שאיננו יכול לצום ביום כיפור מתירה ההלכה לאכול. כמו כן אם יש לחלל שבת כדי להציל נפש, גם אז מתירה התורה. מה שאין כן עבדות בשר ודם, או עבדות היצר הרע, נקראים בלשון התורה "עול ברזל", כי אי אפשר להקל את קושי השעבוד של העמים או של יצר הרע. זאת רצה ה' להוכיח לרחבעם וממילא להביאו לידי מסקנה שעבודת ה', היא אשר נוחה וכדאית גם בדרך ההגיון.
אחרית דבר
וּבְהִכָּֽנְע֗וֹ שָׁ֤ב מִמֶּ֙נּוּ֙ אַף־יְ-הוָ֔ה וְלֹ֥א לְהַשְׁחִ֖ית לְכָלָ֑ה וְגַם֙ בִּֽיהוּדָ֔ה הָיָ֖ה דְּבָרִ֥ים טוֹבִֽים׃
(דברי הימים ב יב יב)
כאשר נכנע רחבעם לחלוטין, דהיינו לא רק כאשר צר לו, החליט הקב"ה להסיר מעליו את עולו של שישק לחלוטין ורחבעם התחזק במלכותו ולא היה עבד לשישק כלל וכלל.
באדיבות הרב, מתוך ספריו 'אמרי חן – במדבר, מלכים'