מלכות ישראל - הקדמה
המשבר הראשוני שפקד את העם עִם הסתלקותו של שלמה המלך לא נעצר, והמשיך לגרור אחריו את העם כולו במורד תלול אל תהום האבדון. אף על פי שהמרד בעיקרו היה מכוון כנגד מלכות רחבעם, הרי בדברי הקריאה למרד נשמעו נימות שהרחיבו את המשבר מעבר לאפשר ולמותר. הקריאה: "מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י"(דברי הימים ב י טז), היה בה משום קריאת תגר על הזיקה למלכות הנצח, המעותדת לישראל דרך ביתו של דוד. ובמילים: "רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑יד"(דברי הימים ב י טז) הייתה כוונה לפירוד גם מבנין המקדש.
בדורות מאוחרים קבעו חז"ל (פסחים פח:) כי חטא זה הוא הגורם לעיכוב הגאולה השלמה שכן אין ישראל נגאלים עד שיבקשו את שיבת בית דוד למלכות ישראל, כנאמר בספר הושע:
אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת־יְ-הֹוָ֣ה אֱ-לֹהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣יד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְ-הֹוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
(הושע ג ה)