פסוק א:כי שכם וכו׳. בחשבם אשר בירושלים בהיות מקומו יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם:
פסוק ב:והוא במצרים. כשעוד היה במצרים:
פסוק ג:וישלחו ויקראו לו. ללכת עמהם אל רחבעם:
פסוק ד:הקשה את עולנו. לכלכל בני ביתו הרב ומרבית הסוסים ואמרו במשל מעול כבד ההושם על צואר הבהמה:
פסוק ד:ועתה. הואיל ואינך בגודל מעלת אביך אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ א״כ מה לך להרבות באנשי בית וסוסים עזוב אותם והקל עולנו:
פסוק ה:עוד שלשת ימים. התעכבו עוד שלשת ימים ואח״ז שובו אלי:
פסוק ז:לטוב. לאיש טוב לדבר רכות:
פסוק ז:ורציתם. תרצה אותם בדברי רצוי ופיוס:
פסוק ז:והיו לך. אז יהיו לך לעבדים לעולם כי תמלוך בכל אשר תאוה נפשך:
פסוק ח:ויעזב. כי לא ישרה בעיניו:
פסוק ח:גדלו אתו. יחד מקטנותם:
פסוק י:קטני. אצבעי הקטן היא עבה יותר משתי מתני אבי כאומר אני במעלה יות׳ מאבי ומהצורך להרבות סוס ובני בית:
פסוק יא:ועתה. הואיל וארבה סוס ובני בית עם כי אבי הכביד עליכם עול כבד הנה אני אוסיף עול כי הכל יהי׳ עליכם לכלכל:
פסוק יא:יסר אתכם. למלאות די מחסורו:
פסוק יא:בעקרבים. המכאיב יותר:
פסוק יד:אכביד. אני אכביד העול ועוד אני אוסיף עליו בכל פעם ודבר בגאוה ובגודל לבב:
פסוק טו:אל העם. אשר שאלו להקל העול:
פסוק טו:כי היתה נסיבה. לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם כ״א מה׳ היתה:
פסוק טו:אל ירבעם. שימלוך הוא כמ״ש במ״א:
פסוק טז:וכל ישראל כי וכו׳. ר״ל וכל ישראל כאשר לא שמע המלך להם אז השיבו העם את המלך וכו׳:
פסוק טז:מה לנו. ר״ל מהו החלק הניתן לנו בעבור דוד לשנהיה עבדים לזרעו ולא נחלה. אבל לא ניתן לנו נחלה בעבור בן ישי:
פסוק טז:איש לאהליך ישראל. אתם ישראל לכו כ״א לאהלו ולא תמליכו אותו:
פסוק טז:עתה. ר״ל אתה רחבעם הבא מדוד מעתה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם ואין לך עסק במלוכה:
פסוק יח:וישלח. שלח את העם להחזירם בדברי רכות:
פסוק יח:התאמץ וכו׳. כי פחד לנפשו:
פסוק יט:עד היום הזה. ר״ל עד אשר גלו מארצם:
