א וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שָֽׁמְעָה֮ אֶת־שֵׁ֣מַע שְׁלֹמֹה֒ וַתָּב֣וֹא לְנַסּוֹת֩ אֶת־שְׁלֹמֹ֨ה בְחִיד֜וֹת בִּירֽוּשָׁלִַ֗ם בְּחַ֣יִל כָּבֵ֣ד מְאֹ֡ד וּ֠גְמַלִּים נֹשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב לָרֹ֖ב וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבוֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר עִמּ֔וֹ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃ ב וַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כָּל־דְּבָרֶ֑יהָ וְלֹֽא־נֶעְלַ֤ם דָּבָר֙ מִשְּׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ׃ ג וַתֵּ֙רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃ ד וּמַאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַעֲמַ֨ד מְשָׁרְתָ֜יו וּמַלְבּֽוּשֵׁיהֶ֗ם וּמַשְׁקָיו֙ וּמַלְבּ֣וּשֵׁיהֶ֔ם וַעֲלִיָּת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד בָּ֖הּ רֽוּחַ׃ ה וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י עַל־דְּבָרֶ֖יךָ וְעַל־חָכְמָתֶֽךָ׃ ו וְלֹֽא־הֶאֱמַ֣נְתִּי לְדִבְרֵיהֶ֗ם עַ֤ד אֲשֶׁר־בָּ֙אתִי֙ וַתִּרְאֶ֣ינָה עֵינַ֔י וְהִנֵּה֙ לֹ֣א הֻגַּד־לִ֔י חֲצִ֖י מַרְבִּ֣ית חָכְמָתֶ֑ךָ יָסַ֕פְתָּ עַל־הַשְּׁמוּעָ֖ה אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתִּי׃ ז אַשְׁרֵ֣י אֲנָשֶׁ֔יךָ וְאַשְׁרֵ֖י עֲבָדֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה הָעֹמְדִ֤ים לְפָנֶ֙יךָ֙ תָּמִ֔יד וְשֹׁמְעִ֖ים אֶת־חָכְמָתֶֽךָ׃ ח יְהִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּר֔וּךְ אֲשֶׁ֣ר ׀ חָפֵ֣ץ בְּךָ֗ לְתִתְּךָ֤ עַל־כִּסְאוֹ֙ לְמֶ֔לֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּאַהֲבַ֨ת אֱלֹהֶ֤יךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְהַעֲמִיד֣וֹ לְעוֹלָ֔ם וַיִּתֶּנְךָ֤ עֲלֵיהֶם֙ לְמֶ֔לֶךְ לַעֲשׂ֖וֹת מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָֽה׃ ט וַתִּתֵּ֨ן לַמֶּ֜לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֣ים ׀ כִּכַּ֣ר זָהָ֗ב וּבְשָׂמִ֛ים לָרֹ֥ב מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וְלֹ֤א הָיָה֙ כַּבֹּ֣שֶׂם הַה֔וּא אֲשֶׁר־נָתְנָ֥ה מַֽלְכַּת־שְׁבָ֖א לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃ י וְגַם־עַבְדֵ֤י חירם (חוּרָם֙) וְעַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁר־הֵבִ֥יאוּ זָהָ֖ב מֵאוֹפִ֑יר הֵבִ֛יאוּ עֲצֵ֥י אַלְגּוּמִּ֖ים וְאֶ֥בֶן יְקָרָֽה׃ יא וַיַּ֣עַשׂ הַ֠מֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵ֨י הָֽאַלְגּוּמִּ֜ים מְסִלּ֤וֹת לְבֵית־יְהוָה֙ וּלְבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְכִנֹּר֥וֹת וּנְבָלִ֖ים לַשָּׁרִ֑ים וְלֹא־נִרְא֥וּ כָהֵ֛ם לְפָנִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ יב וְהַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה נָתַ֣ן לְמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔לָה מִלְּבַ֖ד אֲשֶׁר־הֵבִ֣יאָה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַֽתַּהֲפֹ֛ךְ וַתֵּ֥לֶךְ לְאַרְצָ֖הּ הִ֥יא וַעֲבָדֶֽיהָ׃ יג וַיְהִי֙ מִשְׁקַ֣ל הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר־בָּ֥א לִשְׁלֹמֹ֖ה בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת שֵׁ֥שׁ מֵא֛וֹת וְשִׁשִּׁ֥ים וָשֵׁ֖שׁ כִּכְּרֵ֥י זָהָֽב׃ יד לְבַ֞ד מֵאַנְשֵׁ֧י הַתָּרִ֛ים וְהַסֹּחֲרִ֖ים מְבִיאִ֑ים וְכָל־מַלְכֵ֤י עֲרַב֙ וּפַח֣וֹת הָאָ֔רֶץ מְבִיאִ֛ים זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף לִשְׁלֹמֹֽה׃ טו וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מָאתַ֥יִם צִנָּ֖ה זָהָ֣ב שָׁח֑וּט שֵׁ֤שׁ מֵאוֹת֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט יַעֲלֶ֖ה עַל־הַצִּנָּ֥ה הָאֶחָֽת׃ טז וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת מָֽגִנִּים֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ זָהָ֔ב יַעֲלֶ֖ה עַל־הַמָּגֵ֣ן הָאֶחָ֑ת וַיִּתְּנֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בְּבֵ֖ית יַ֥עַר הַלְּבָנֽוֹן׃ יז וַיַּ֧עַשׂ הַמֶּ֛לֶךְ כִּסֵּא־שֵׁ֖ן גָּד֑וֹל וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ יח וְשֵׁ֣שׁ מַעֲל֣וֹת לַ֠כִּסֵּא וְכֶ֨בֶשׁ בַּזָּהָ֤ב לַכִּסֵּא֙ מָאֳחָזִ֔ים וְיָד֛וֹת מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה עַל־מְק֣וֹם הַשָּׁ֑בֶת וּשְׁנַ֣יִם אֲרָי֔וֹת עֹמְדִ֖ים אֵ֥צֶל הַיָּדֽוֹת׃ יט וּשְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר אֲרָי֗וֹת עֹמְדִ֥ים שָׁ֛ם עַל־שֵׁ֥שׁ הַֽמַּעֲל֖וֹת מִזֶּ֣ה וּמִזֶּ֑ה לֹא־נַעֲשָׂ֥ה כֵ֖ן לְכָל־מַמְלָכָֽה׃ כ וְ֠כֹל כְּלֵ֞י מַשְׁקֵ֨ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ זָהָ֔ב וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י בֵּֽית־יַ֥עַר הַלְּבָנ֖וֹן זָהָ֣ב סָג֑וּר אֵ֣ין כֶּ֗סֶף נֶחְשָׁ֛ב בִּימֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה לִמְאֽוּמָה׃ כא כִּֽי־אֳנִיּ֤וֹת לַמֶּ֙לֶךְ֙ הֹלְכ֣וֹת תַּרְשִׁ֔ישׁ עִ֖ם עַבְדֵ֣י חוּרָ֑ם אַחַת֩ לְשָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים תָּב֣וֹאנָה ׀ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֗ישׁ נֹֽשְׂאוֹת֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף שֶׁנְהַבִּ֥ים וְקוֹפִ֖ים וְתוּכִּיִּֽים׃ כב וַיִּגְדַּל֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מִכֹּ֖ל מַלְכֵ֣י הָאָ֑רֶץ לְעֹ֖שֶׁר וְחָכְמָֽה׃ כג וְכֹל֙ מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־פְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־חָכְמָת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן הָאֱלֹהִ֖ים בְּלִבּֽוֹ׃ כד וְהֵ֣ם מְבִיאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶסֶף֩ וּכְלֵ֨י זָהָ֤ב וּשְׂלָמוֹת֙ נֵ֣שֶׁק וּבְשָׂמִ֔ים סוּסִ֖ים וּפְרָדִ֑ים דְּבַר־שָׁנָ֖ה בְּשָׁנָֽה׃ כה וַיְהִ֨י לִשְׁלֹמֹ֜ה אַרְבַּעַת֩ אֲלָפִ֨ים אֻֽרְי֤וֹת סוּסִים֙ וּמַרְכָּב֔וֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וַיַּנִּיחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ כו וַיְהִ֥י מוֹשֵׁ֖ל בְּכָל־הַמְּלָכִ֑ים מִן־הַנָּהָר֙ וְעַד־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃ כז וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֧לֶךְ אֶת־הַכֶּ֛סֶף בִּירוּשָׁלִַ֖ם כָּאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃ כח וּמוֹצִיאִ֨ים סוּסִ֧ים מִמִּצְרַ֛יִם לִשְׁלֹמֹ֖ה וּמִכָּל־הָאֲרָצֽוֹת׃ כט וּשְׁאָר֙ דִּבְרֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאֲחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־נְבוּאַ֞ת אֲחִיָּ֣ה הַשִּֽׁילוֹנִ֗י וּבַחֲזוֹת֙ יעדי (יֶעְדּ֣וֹ) הַחֹזֶ֔ה עַל־יָרָבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃ ל וַיִּמְלֹ֨ךְ שְׁלֹמֹ֧ה בִֽירוּשָׁלִַ֛ם עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃ לא וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֔הוּ בְּעִ֖יר דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ רְחַבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וּמַלְכַּת־שְׁבָא. שבא הייתה מדינה בדרום ערב, בסביבות תימן או באפריקה המזרחית, אולי באתיופיה. אולי מלכו בשבא מלכוֹת, או ששלטו בה מלכים, אלא שבאותו זמן נשארה הבת המושלת. שָׁמְעָה אֶת־שֵׁמַע שְׁלֹמֹה, כמלך גדול וחכם מכול. אולי אף נתקלה באניותיו שעשו את דרכן דרומה. וַתָּבוֹא מרחוק לא מטעמים פוליטיים אלא לְנַסּוֹת אֶת־שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת, לשאול אותו שאלות חכמה בִּירוּשָׁלִַם בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, וּגְמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב לָרֹב וְאֶבֶן יְקָרָה. מכיוון שהיא לא הגיעה דרך הים, מסתבר שבאה מכיוון מערב. וַתָּבוֹא אֶל־שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָהּ.
פסוק ב:
וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ, ענה לה על כל שאלותיה, וְלֹא־נֶעְלַם דָּבָר מִשְּׁלֹמֹה אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ.
פסוק ג:
וַתֵּרֶא מַלְכַּת־שְׁבָא אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְאת הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה,
פסוק ד:
ואת מַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו, שריו, וּמַעֲמַד, סדר עבודת מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו, מוזגי משקאותיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וַעֲלִיָּתוֹ, גרם המדרגות המפואר אֲשֶׁר יַעֲלֶה המלך אל בֵּית ה'. היא ראתה את התבנית וההתנהלות של ירושלים תחת שלטונו, וכל זה היה חדש לה. וְלֹא־הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ. היא נפעמה ממראה עיניה.
פסוק ה:
וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ: אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל־דְּבָרֶיךָ וְעַל־חָכְמָתֶךָ.
פסוק ו:
וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי הנה וַתִּרְאֶינָה עֵינַי את המציאות, וְהִנֵּה התברר כי לֹא הֻגַּד־לִי חֲצִי מַרְבִּית חָכְמָתֶךָ. הסיפורים שנשמעו באוזני גוזמאות, אינם ממצים אפילו מחצית ממה שמצאתי. יָסַפְתָּ, הוספת עַל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.
פסוק ז:
חכמתך כה מפוארת, שאַשְׁרֵי, מאושרים אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד וְשֹׁמְעִים אֶת־חָכְמָתֶךָ תמיד. היא משבחת את המלך שלמה בפניו על גדולתו.
פסוק ח:
יְהִי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ על אֲשֶׁר הוא חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַה' אֱלֹהֶיךָ. בּגלל אַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל ורצונו לְהַעֲמִידוֹ – את עם ישראל לְעוֹלָם, וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.
פסוק ט:
וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, מתנה גדולה מאוד וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה. וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת־שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. גם חלק מהבשמים היקרים שהיו משתמשים בהם במקדש לא גדלו בארץ ולא סמוך לה, אלא יובאו מקצות העולם – מהודו ואולי הלאה ממנה. הבשמים והתבלינים היו מענפי הסחר הגדולים במשך אלפי שנים. הפעם הובא הבושם המובחר ביותר בדרך הישירה ביותר, ולכן נחשב יוצא דופן בכמותו ובטיבו.
פסוק י:
אגב האוצרות שהביאה מלכת שבא לשלמה, מסופר על אוצרות נוספים שהגיעו מהדרום דרך הים: וְגַם עַבְדֵי חוּרָם וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר־הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר, הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים וְאֶבֶן יְקָרָה.
פסוק יא:
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵי, מעצי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת, מדרגות או מסעדים לידיים במעלה לְבֵית־ה' וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים. וְלֹא־נִרְאוּ כָהֵם, כמותם לְפָנִים, קודם לכן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, שכן הם הגיעו מן הדרום הרחוק.
פסוק יב:
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, ביקשה, מִלְּבַד מה שניתן לה כנגד אֲשֶׁר־הֵבִיאָה מלכת שבא אֶל־הַמֶּלֶךְ. באופן רשמי היו ביניהם חילופי מתנות, ואולי היה בפגישתם גם צד מסחרי. וַתַּהֲפֹךְ, פנתה לאחר מכן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ. סיפור מלכת שבא נזכר כאן משום שהיא באה מרחוק על מנת לשמוע דברי חכמה, שזו מטרה בלתי רגילה למסע כה ארוך. היא כיבדה את שלמה שלא כדרך העמים, אלא מיזמתה ובשל ההערכה שרחשה כלפיו.
פסוק יג:
וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר־בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת, בכל שנה, או: באחת השנים – אולי באותה שנה שמלכת שבא באה והביאה אִתה כמות גדולה נוספת של זהב, שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכְּרֵי זָהָב.
פסוק יד:
כל זאת לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים, ההולכים למקומות שונים לבדוק ולסחור וְהַסֹּחֲרִים שמְבִיאִים סחורות לארץ יהודה, וְכָל־מַלְכֵי ארץ עֲרַב וּפַחוֹת הָאָרֶץ, מושלי האזור היו מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה.
פסוק טו:
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה, סוג של מגִנים גדולים המקיפים את הלוחם משלושה צדדים, מצופים בזָהָב שָׁחוּט, אולי זהב נקי כה רך, שאפשר היה למשכו כחוט. שֵׁשׁ מֵאוֹת מטבעות או יחידות זָהָב שָׁחוּט יַעֲלֶה עַל־הַצִּנָּה הָאֶחָת.
פסוק טז:
וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מָגִנִּים, הנישאים ביד, עשויים זָהָב שָׁחוּט, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל־הַמָּגֵן הָאֶחָת. נראה שהצינות והמגִנים היו מצופים בכמות גדולה של זהב, שכן היה עליהם להיות גם יעילים. וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן, ארמון המלך.
פסוק יז:
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן, עשוי משן פיל – שנהב, גָּדוֹל, וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר.
פסוק יח:
וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת, מדרגות לַכִּסֵּא, והוא ניצב בגובה מעליהן, וְכֶבֶשׁ בַּזָּהָב שעולים בו לַכִּסֵּא, המעלות והכבש היו מָאֳחָזִים, מוצמדים לכיסא, וְיָדוֹת, משענות מִזֶּה וּמִזֶּה עַל־מְקוֹם הַשָּׁבֶת, הישיבה. וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל, ליד הַיָּדוֹת לקישוט.
פסוק יט:
וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיוֹת היו עֹמְדִים שָׁם עַל־שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, משני הצדדים. לֹא־נַעֲשָׂה כֵן – כיסא מפואר כזה לְכָל־מַמְלָכָה בעולם.
פסוק כ:
וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה היו עשויים זָהָב, וְכֹל כְּלֵי בֵּית־יַעַר הַלְּבָנוֹן היו מזָהָב סָגוּר, מזוקק. מרוב זהב אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה,
פסוק כא:
כִּי־אֳנִיּוֹת השייכות לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת לתַּרְשִׁישׁ, נראה שאין מדובר כאן בעיר באזור ספרד, שכן האניות הללו נוסעות דרומה, אולי לכיוון הודו עִם עַבְדֵי חוּרָם. בגלל הפלגתן למרחקים אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. ספינות מפרש היו שטות סמוך לחוף ככל האפשר. כשהאניות חזרו, הן היו נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים, שִׁני פיל וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים, המזוהים עם הטווסים.
פסוק כב:
וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וְחָכְמָה.
פסוק כג:
וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה, לִשְׁמוֹעַ אֶת־חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר־נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבּוֹ. מְבַקְשִׁים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה, לִשְׁמוֹעַ אֶת־חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר־נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבּוֹ.
פסוק כד:
וְהֵם באים לבקר אותו ומְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ: כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת, שמלות, בגדים, נֶשֶׁק וּבְשָׂמִים, סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר־שָׁנָה בְּשָׁנָה. וכך התקבצו אצל שלמה אוצרות מגוונים וגדולים.
פסוק כה:
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת, אורוות סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וכדי למנוע ביזה או מטעמי ארגון יַּנִּיחֵם – את חלק מהפרשים והמרכבות בְּעָרֵי הָרֶכֶב, וקצתם עִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק כו:
וַיְהִי שלמה מוֹשֵׁל בְּכָל־הַמְּלָכִים מִן־הַנָּהָר – נהר פרת, וְעַד־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם. ממלכת שלמה כללה כמעט את כל סוריה ואת כל האזור שבדרום הארץ עד מצרים.
פסוק כז:
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים. ריבוי הכסף הפנוי גרם שהכסף ייחשב כאילו אין בו ייחוד. וְאֵת הָאֲרָזִים שיובאו בהמוניהם מהר הלבנון, נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב. הם הפסיקו להיות נדירים ונחשבו כמו השקמים הצומחים לרוב בשפלה באופן טבעי.
פסוק כח:
וּמוֹצִיאִים סוּסִים מִמִּצְרַיִם לִשְׁלֹמֹה וּמִכָּל־הָאֲרָצוֹת. שלמה עסק בתיווך סוסים שגודלו במצרים. עבדיו סחרו בהם עם עמים שהיו זקוקים לסוסים מאומנים למרכבותיהם.
פסוק כט:
וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, מעשיו שבראשית מלכותו ובסופה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל־נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת יֶעְדּוֹ הַחֹזֶה עַל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט.
פסוק ל:
וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה שבמהלכן הפכה ממלכת יהודה הקטנה שהתבססה על צבא עממי וחקלאות, למדינה בעלת קשרי חוץ מסועפים, כוח צבאי מיומן ומסחר ימי ענף. תמורה נרחבת זו יצרה תשתיות בתחומים שונים גם לדורות הבאים.
פסוק לא:
וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד אָבִיו, כראוי. וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.