פסוק א:וּכְכַלּוֹת, וכשסיים שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל – וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים, וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת־הַבָּיִת.
פסוק ב:וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל־בֵּית ה', כִּי־מָלֵא כְבוֹד־ה' אֶת־בֵּית ה'.
פסוק ג:וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּבכְבוֹד ה' המתגלה עַל־הַבָּיִת, בין אם בהופעת הענן או באופן אחר של התגלות הכבוד במקום, וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל־הָרִצְפָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ, וְהוֹדוֹת, והודו לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
פסוק ד:וְהַמֶּלֶךְ וְכָל־הָעָם זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי ה'.
פסוק ה:וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת־זֶבַח הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף, וַיַּחְנְכוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ וְכָל־הָעָם. רוב הקרבנות היו קרבנות שלמים, שבשרם נאכל על ידי כל אדם מישראל שאיננו טמא.
פסוק ו:וְהַכֹּהֲנִים עַל־מִשְׁמְרוֹתָם עֹמְדִים, וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי־שִׁיר ה' אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ, לְהֹדוֹת לַה' כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ בְּשירי הַלֵּל דָּוִיד, שכנראה היו כתובים ומוחזקים בְּיָדָם, והם שרו מתוך הכתב. לחלופין: בסיוע הכלים שבידם שרו את הלל דויד, וְהַכֹּהֲנִים מַחְצְרִים, מריעים בחצוצרות נֶגְדָּם, ממולם, וְכָל־יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים.
פסוק ז:וַיְקַדֵּשׁ שְׁלֹמֹה גם אֶת־תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית־ה', כִּי־עָשָׂה שָׁם את הָעֹלוֹת וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. הוא קידש את רצפת החצר כדי שתתקדש כמזבח, כִּי־מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל אֶת־הָעֹלָה הנשרפת כולה על המזבח, וְאֶת־הַמִּנְחָה וְאֶת־הַחֲלָבִים, שהם חלקי השלמים הנשרפים על המזבח. אף על פי שהמזבח היה גדול מאוד, הוא לא הכיל מספר כזה של קרבנות, ולכן שרפו אותם בחצר הבית.
פסוק ח:וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת־הֶחָג – חג הסוכות בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים, וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד, כי ישראל ישבו אז בכל גבולות הארץ הרחבים, מִלְּבוֹא חֲמָת שבצפון סוריה עַד־נַחַל מִצְרָיִם הקצה הדרומי של תחום שלטונו.
פסוק ט:וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת, כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים לפני סוכות, וְהֶחָג אחריה שִׁבְעַת יָמִים. באותה שנה ביטלו את יום הכיפורים וגם בו הקריבו קרבנות ואכלו. מעשים חריגים כאלה יכולים להיעשות על פי נביא.
פסוק י:וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, לאחר שבעת ימי חג הסוכות ושמיני עצרת, שִׁלַּח אֶת־הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.
פסוק יא:וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית ה' וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל־הַבָּא עַל־לֵב שְׁלֹמֹה, כל מה שעלה בדעתו לַעֲשׂוֹת בְּבֵית־ה' וּבְבֵיתוֹ הוא הִצְלִיחַ.
פסוק יב:וַיֵּרָא ה' אֶל־שְׁלֹמֹה שוב בַּלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ: שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתֶךָ וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה – במקדש שבנית, לִי לְבֵית זָבַח, למקום שבו יזבחו קרבנות לשמי.
פסוק יג:שמעתי גם את המשך תפילתך – הֵן, אם אֶעְצֹר הַשָּׁמַיִם, וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר, וְהֵן אֲצַוֶּה עַל־חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ, וְאִם־אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי,
פסוק יד:אם יקרו דברים כאלו, וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים – וַאֲנִי אֶשְׁמַע את תפילתם מִן־הַשָּׁמַיִם, וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת־אַרְצָם.
פסוק טו:עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
פסוק טז:וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה לִהְיוֹת־שְׁמִי שָׁם עַד־עוֹלָם, וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל־הַיָּמִים. המקום הזה יהיה חשוב מאוד בעיני, כפי שביקשת בתפילתך.
פסוק יז:וְאַתָּה אִם־תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְתקפיד לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְאת חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמוֹר –
פסוק יח:וַהֲקִימוֹתִי, אייצב אֵת כִּסֵּא מַלְכוּתֶךָ, כַּאֲשֶׁר כָּרַתִּי ברית לְדָוִיד אָבִיךָ לֵאמֹר: לֹא־יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, מלוכתך תימשך לדורות.
פסוק יט:וְאִם־תְּשׁוּבוּן, תתחרטו, תסורו אַתֶּם וַעֲזַבְתֶּם חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם –
פסוק כ:וּנְתַשְׁתִּים, אעקור אותם מֵעַל אַדְמָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, וְאֶת־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי, והוא ייחרב, וְאֶתְּנֶנּוּ לְמָשָׁל, לדוגמא וְלִשְׁנִינָה, לעג בְּפי כָל־הָעַמִּים.
פסוק כא:וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־הָיָה עֶלְיוֹן, לְכָל, כל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם, ישתומם וְאָמַר: "בַּמֶּה, על מה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה? "
פסוק כב:וְאָמְרוּ אלה שידברו בנושא: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם. עַל־כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם ה' אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת". ה' הסכים שהבית יהיה בית הבחירה וישמש לתפילה ולתחינה, אך הוא גם הזהיר שהדבר תלוי במעשיהם של ישראל ומלכיהם. המשך מלכותו של שלמה לדורות, מעמדו של המקדש, ואפילו עצם ישיבת ישראל בארצם, עלולים להיפגע אם ישראל יחטאו.
