על הרצפה. כל קרקע הבית נקרא "רצפה" לפי שהיה רצוף באבני שיש. וזכר כריעתם אפים על הרצפה לפי שכריעת שלמה היתה על הכיור במקום שהיה עומד, והם גם כן כרעו אפים – על הרצפה, במקום שהיו שם:
פסוק ו:
בהלל דויד בידם. כלי שיר שעשה דוד להלל. או פי' "בהלל דוד" שהיו אומרים המזמורים שעשה דוד, ופי' "בידם" כי על פי נגון הכלים היו נאמרין:
פסוק ז:
ויקדש שלמה את תוך החצר. נחלקו רבותי' ז"ל בדבר זה (ב' זב' נט,א-ס,א): יש אומ' כי רצפת העזרה קדש לעשות בו העולות כמו על המזבח, לצורך שעה, מרב העולות; ויש אומר' כי בנה שם מזבח אחר לצורך שעה:
פסוק ט:
כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים. אמרו רבותי' ז"ל (ב' מ"ק ט,א) שאכלו ביום הכפורים, כי שבעת ימים קודם חג הסכות יום הכפורים בכללם, והחנכה היתה שמחה בזבחי שלמים, במאכל ובמשתה. ולא נחשב להם לעון; שיצתה בת קול ואמרה: כולכם מזומנים לחיי העולם הבא:
פסוק י:
וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם. ובספר מלכים אומ' "ביום השמיני שלח את העם" (מ"א ח,סו), והוא עשרים ושנים לחדש! פרשו רבותי' ז"ל (ב' שם) כי ביום השמיני נטלו רשות ממנו, ולא נסעו אותו היום לפי שהיה חג, ולמחר – שהוא עשרים ושלשה לחדש – שנסעו, חזרו ונטלו רשות ממנו:
פסוק יט:
ואם תשובון אתם. פי': אתה וישראל:
פסוק כא:
אשר היה עליון לכל עבר עליו. פי': שהיה עליון ונפלא בעיני כל עובר; בחרבנו – ישם וישרק עליו העובר: