תנ"ך על הפרק - בראשית ט - חזקוני

תנ"ך על הפרק

בראשית ט

9 / 929
היום

הפרק

אִסּוּר רצח, ברית שלא יהיה עוד מבול, ברכה לשם ויפת וקללת כנען

וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כירק עשב. שיש שהוא ראוי לאכול ויש שאינו ראוי לאכול, כך בהמות חיות עופות ודגים יש מהן ראויין ויש מהן שאינן ראויין.נתתי לכם את כל. מאחר שניצלו בתיבה שעשיתם ועל ידכם באה להם הצלה הרי הם בידכם לעשות להם כטוב בעיניכם.אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו פרש״‎י אסר להם אבר מן החי. לפי שהותר לנח כל רמש נצטווה על אזהרת אבר מן החי אבל אדם הראשון שלא הותר לו אלא פרי האדמה לא הוצרך להצטוות על אזהרת אבר מן החי.ואך את דמכם. פרש״‎י השופך את דם עצמו, כלומר שלא יאמר אדם הרי הותר לנו לשפוך דם בהמה מתוך שחיה בידינו, אף אדם חייו על ידי עצמו ומותר להרוג את עצמו.לנפשתיכם. פרש״‎י אף החונק את עצמו - כלומר אף על פי שלא יצא ממנו דם. תשובה לאומרים אין גיהנם ואין גן עדן כלומר אף להורג את עצמו הקב״‎ה דורש דמו ממנו ואימת אם לא לאחר מיתה. בב״‎ר דריש יכול כשאול ת״‎ל אך יכול כחנניה מישאל ועזריה ת״‎ל ואך, המבין יבין.מיד כל חיה אדרשנו. שלא יאמר אדם על שונאו לא אמיתנו בידים אך אשליכנו בין חיות רעות וימיתוהו לכך נאמר מיד כל חיה אדרשנו. דבר אחר מיד חיה עצמה אדרשנו כדכתיב השור יסקל.מיד איש אחיו. שלא יאמר מאחר שהותר לאכול בעלי חיים ובלבד שלא יאכלנו בעוד דמו בו אף אדם כן הותרו איש באחיו שיאכל איש בשר רעהו ואשה בשר רעותה, לכך נאמר מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם.אדרש. מהורג עצמו או הורג בסתר את עמיתו, אבל הורג בגלוי בית דין יפרעו ממנו.באדם דמו ישפך. עונש שמענו, אזהרה מנין? ת״‎ל ״‎לא תרצח״‎.כי בצלם אלקים. דוגמת ״‎אלקים לא תקלל״‎.עשה את האדם. שיהא דיין ושופט לירא ממנו ולא שיבזוהו ויהרגוהו.ואתם פרו ורבו אין אני רוצה שתהרגו ותתמעטו אלא פרו ורבו. ד״‎א כשתעשו דין בהורג ותהרגוהו לא תהיו בכך נמעטין אך תפרו ותרבו מאד. ד״‎א ברכה זו נאמרה בפרשה זו ב׳‎ פעמים הראשונה לאדם והשניה לשאר בריות.ואני הנני פרש״‎י מסכים אני עמך שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה וכו׳‎ הוא שנאמר למעלה ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו, האנשים לבד והנשים לבד.והקמתי את בריתי שנה הכתוב בהקמת ברית לומר אפי׳‎ יחטאו לא יביא עוד מבול.את קשתי אות גדול הוא שהרי הוא דמותי כביכול כדכתיב כמראה הקשת כן מראה דמות כבוד ה'. ואם דעתי להשחית כשהגשמים מרובים אין אני מראה לכם דמות כבודי שאין דרך למלך לבא בין עבדיו כשהם נזופין ממנו. ד״‎א מה נשתנית קשת שתנתן לעולם יותר משאר אותות אלא לפי שהקשת מראה אש מראה מים מראה אדום מראה ירוק ואעפ״‎י שמראה מים בצד מראה אש אינן מכבין את האש כך הקשת אות שלא יציפו הגשמים עוד העולם. ד״‎א כשהקשת נראה הפגימה בצד מטה זה דרך שלום שדורכי קשת כשמבקשין לירות הם מכוונים היתר נגד פניהם והקשת כנגד האויבים והקשת הזאת היתר כנגדנו.ונראתה הקשת בלא חצים ויתר להראות דרך שלום.וחם הוא אבי כנען הזכירו לפי שהורתו בתיבה ונולד ביציאתו מן התיבה.איש האדמה שנשארה לו ולבניו ושחזרה לתת כוחה לו כמו שפרשתי לעיל.ויטע כרם פרש״‎י הכניס עמו זמורות וייחורי תאנים. לפי שמתקלקלים במים יותר משאר אילנות. ד״‎א הקב״‎ה אמר לו מכל מאכל אשר יאכל וחבילי זמורות הן מאכל פילין. ד״‎א לפי שזרעים של שני אילנות אלו אינן נוחים לזרוע כשאר זרעים של שאר אילנות.ויתגל בתוך אהלה לפי פרש״‎י צריך לפרש ויתגל לשון גלות.ויגד לשני אחיו ויאמר אין כתיב כאן אלא ויגד ללמדך שהגיד להם הטעם על מה סרסו. אמר ר׳‎ יעקב בר זבדי מה טעם עבד כנעני יוצא בשן ועין מהכא וירא ויגד.ויקח שם ויפת פירש רש״‎י לכך זכו בניו של שם לטלית של ציצית. חז״‎ק הא אמרינן בעלמא בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לחוטין של ציצית.אשר עשה לו בנו הקטן הטובה אשר עשה לו בנו הקטן ולכך ברכו יותר מהגדול.ויאמר ארור כנען. עליו נאמר ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם.ארור כנען. חם חטא וכנען נתקלל? אלא לפי שכתוב ויברך אלקים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען. וי״‎א חם לא עשה לו מאומה אלא ראהו מגולה ערוה ולא כסהו כמו שעשה שם ויפת והלך הוא וגילה את הדבר בחוץ ולא נתכוון שיכסוהו שאם רצה כיסהו, ולכך לא נתברך הוא ושמע כנען בנו ועשה לנח זקנו מה שעשה, על כן קללו נח, וראיה לדבר אשר עשה לו בנו הקטן בבני חם ואין לומר הקטן בבני נח שהרי חם לא היה הקטן בבנים אלא יפת הגדול חם השני שם השלישי כדמוקי לקמן ושם ויפת שנתעסקו במצוה ברכם, וחם שלא כבדו לא ברכו ולא קללו וכנען שבזהו קללו.ארור כנען. קללהו לפי שמו, אמר לו מה שמך? כנען, שמך גורם לך שתהא נכנע לאחיך כעבד זה שנענע לפני רבו וכשאינו עושה רצונו רבו מקללו בלשון ארור.עבד עבדים יהיה שלא ע״‎י מלחמה, אבל ע״‎י מלחמה לא תחיה כל נשמה.ברוך ה׳‎ אלקי שם ברוך ה׳‎ שהוא אדונו ואלוהו של שם שאין עליו אדון אלא ה׳‎ אלקים וכנגד שקלל זה בשעבוד בירך זה בחירות.ויהי כנען עבד למו. לשם ולאלקיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ולעזרה.[ויהי כנען עבד למו. לזרעו של שם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו].יפת ירחיב, על משקל ״‎ומלכים ירד״‎ (ישעיה מא,ב), ולא הוזכר השם הנכבד רק על שם הצדיק בשביל כבודו.ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת וא״‎ת הרי כתיב לעיל בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו׳‎ וכאן כתיב ויחי נח אחר המבול שלש מאות וחמשים שנה אם כן מצינו שנה יתירה אלא י״‎ל שנת המבול לא עלתה מן המנין כדאמרינן לעיל.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך