תנ"ך על הפרק - בראשית ט - בכור שור

תנ"ך על הפרק

בראשית ט

9 / 929
היום

הפרק

אִסּוּר רצח, ברית שלא יִשַּנֵה מבול, ברכה לשם ויפת וקללת כנען

וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כירק עשב נתתי לכם את כל. מאחר שניצלו בתיבה שעשיתם ועל ידכם באה תשועה הנה הם שלכם לעשות בהם כטוב בעיניכם: אך בשר בנפשו. שזהו דמו לא תאכלו כדכתיב כי הדם הוא הנפש, וכאן נמי כל זמן שנפשו בו לא תאכלו וזהו אבר מן החי אלא יבחר כדי להוציא הדם ולהמיתה ויאכל: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. מפני שהתיר לשפוך דם הבהמת אסר לשפוך דם האדם ואפי' דם עצמו שלא יאמרו הלא דם הבהמה הותר לנו לשפוך שחיו על ידינו אדם שחי ע"י עצמו מותר נמי שיהרג את עצמו לכך נאמר לנפשותיכם אדרוש, ושמא תאמר מאחר שהותרו הבהמות אצלנו תתיר ותפקיר גם דמינו אצלם לכך נאמר מיד כל חיה אדרשנו שאפי' הבהמה נהרגת על האדם כדכתיב כי יגח שור איש או אשה ומת וגו' וה"ה לכל הבהמה חיה ועוף דילפי' שור שור משבת ואומר גבי שבת וכל בהמה וכל לרבות את העופות, ואמרי' פלוני העיד על תרנגול אחד שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש: מיד איש אחיו. מיד עצמו אמרתי שאדרשנו וגם מיד אחיו אדרשני, ועתה מפרש כיצד אדרשנו: שופך דם האדם באדם דמו ישפך. אם ע"י עדים בבית דין אי בלא עדים הק' מזמינם לפונדק אחד: כי בצלם אלקים עשה. בצלם שיהא דיין ושופט ולא שיבזוהו ויהרגוהו כדכתיב אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר שאם יבזו את הגדולים מי יעשה דין ביניהם וא"כ מי ישמעו איש כל הישר בעיניו יעשה נמצא הועלם נשחת בלא דין ובלא משפט: ואתם פרו ורבו. כלו' איני רוצה שתהרגו ותמעטו אלא פרו ורבו: את קשתי נתתי בענן. לפי שהם יריאים וחרדים שיושחתו ונתן להם אות שלא יכלו עוד כמו שעשו לקין שהיה ירא שמא יהרג ונתן לו אות, וגם לישראל אמר כל המחלה אשר שמתי וגו' כי היו חרדים מן המשפטים שראו וכן כאן שהיו יראים נתן להם אות: את קשתי. הוא אות גדול כי הקשת דמות כבוד ה' כדכתיב ביחזקאל ככמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כך מראה דמות כבוד ה' וכשהגשמים מרבים אני מביא לפניכם דמות כבוד שתקבלו פני שכינה ואם דעתי להשחיתכם לא הייתי מראה כבודי לכם שאין דרך המלך לבא בין שונאיו שהם נזופים ממנו: איש האדמה. שהתחילה לתת כחה לו שכבר כלה זרעו של קין: וחם אבי כנען. שנדבר אליו לקמן: ויטע כרם. אשטפיא"ה בלע"ז: ויתגל בתוך אהלו. שאחרים גלו אותו ולא פי' מי אבל דרך הקללה יש לידע שכנען גילהו: וירא חם וגו'. ולא כיסהו אלא פירסמו שלא הגיד לאחיו כדי לכסותו שאם רצה כסהו ולכך נתקלל גם הוא: ויקח שם ויפת. אע"פ שיפת גדול שם נזדהר במצוה יותר מכולם ולכך נתברך יותר מכולם: ידע את אשר עשה לו בנו הקטן. יש מפ' חם שלא כסהו ואע"פ שהוא האמצעי קרא לו קטן לשון פסול וגרוע, ויש מפ' בנו הקטן של חם שדברנו ממנו למעלה וזהו כנען שהוא בנו הקטן של חם שגילהו דכתיב ובני חם מצרים ופוט וכנען והוא מקרא סתום כי אף משם ויפת דיבר למעלה אך הקללה מפרשת שקללו יותר מכולם. ולי נר' שיש לפרש בנו הקטן של נח שהוא שם שנתאמץ במצוה יותר מכולם שלא תתמה למה נתן לו ברכה לקטן יותר מן הגדול ואמר שהוא ידע הכבוד ואת הטובה שעשה לו: ויאמר ארור כנען. שיהיה נכנע לכולן ע"ד שמו קללו כמו שבירך האחרים ע"ד שמם: עבד עבדים יהיה. לכולם מתוך קללתו של כנען שגילהו קילל כל בני חם על שראו ולא כיסהו דהכי משמע עבד עבדים שיהיו אחיו עבדים והוא עבד להם ויהיה הוא עבד עבדים, וכן מצינו במצרים שהוא מאחיו ונקראו עבדים כמו שכתב ואוציא אתכם ממצרים מבית עבדים: ברוך ה' אלקי שם. כלו' ברוך הק' שהוא אדונו ואלוהו של שם לומר כ"כ הוא בן חורין שאין על גבו אלא ה' אלקיו, ולפי שאמר לאחרים שיהיו עבדים אמר לזה שהוא בן חורין ועל שמו ברכו ששם הוא שמו של הק' כדכתיב אשר נקרא שם ה' וגו' במלכים ותחלת הפסוק אין בארון רק שני לוחות וגו' והכי קאמר הק' אשר הוא נקרא על שמו הוא לבדו יהיה לו לאדון: יפת אלקים ליפת. ע"ד שמו ברכו יפת ירחיב כלשון יפתה כלו' ירחיב הק' גבולו של יפת שיירש ארצות רבות: וישכון באהלי שם. מ"מ השכינה באהלי שם ואף יפת יהיה כפוף לו וכנען עבד לכולם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך