פסוק א:למחלקות. ר״ל אלה הנחלקים לשוערים לבני קרח היה לשוער משלמיהו וכו׳:
פסוק ד:ולעבד אדם. גם הוא היה שוער כמ״ש למעלה:
פסוק ה:כי ברכו אלהים. ברבוי בנים וארז״ל על שעמד הארון אצלו כמ״ש למעל׳:
פסוק ו:הממשלים. המושלים על בית אביהם:
פסוק ז:אחיו בני חיל. כן שמות בניו האחד אחיו והשני בני חיל:
פסוק ח:איש חיל. כ״א היה איש חיל:
פסוק ח:לעבדה. לפתוח ולנעול את השערים:
פסוק ח:ששים ושנים. ולמעלה נאמר ששים ושמונה ואולי מתו ששה לעת זקנת דוד:
פסוק י:ולחסה. גם הוא היה שוער כמ״ש למעלה:
פסוק י:כי לא היה בכור. יפרש למה אמר בחבריו הבכור ובו אמר הראש ואמר כי באמת לא היה בכור וכו׳:
פסוק יב:לאלה וכו׳. ר״ל כל אלה הנזכרים למעלה היו מחלקין כל השוערים שהיו במספר ארבעת אלפים כמ״ש למעלה והנזכרים כאן היו הראשים עליהם:
פסוק יב:לראשי הגברים משמרות. ר״ל המשמרות חלקו לפי מספר ראשי הגברים שיהיו כולם שוים (ולא בצמצום כי א״א להתחלק ד׳ אלפים שוערים על כ״ד חלקים שוים שכן היה מספר המשמרות):
פסוק יב:לעומת אחיהם. רצה לומר כמו אחיהם המשוררים ודומה להם:
פסוק יב:לשרת בבית ה׳. בדבר פתיחת ונעילת השערים:
פסוק יג:כקטן כגדול לבית אבותם. הקטן אשר במשפחתם היה שוה אל הגדול בדבר הגורל:
פסוק יג:לשער ושער. ר״ל והגורל היה מי יהיה שוער בשער זה ומי בשער זה לא לדעת איזה מהם קודם כאשר היה הגורל במשמרות הכהנים והמשוררים:
פסוק יד:מזרחה לשלמיהו. שער המזרחי נפל בגורל לשלמיהו הוא ואנשיו:
פסוק יד:יועץ בשכל. שהיה בעל עצה בהשכל רב ולזה הוא ואנשיו הפילו הגורלות ויצא גורלו בשער הצפוני:
פסוק טו:בית האספים. נקרא כן על ענין ידוע אצלם והיתה מול שער הדרומי:
פסוק טז:לשפים. אולי נזכר למעלה בשמו האחר:
פסוק טז:שער שלכת. כן שם השער שעמד במסילה ושביל העולה על מעלה ההר:
פסוק טז:משמר לעומת משמר. רצה לומר זמן מה ישמור שופים למערב וחוסה בשער שלכת ולעומת זמן זה יתחלף המשמר וכן יחזור חלילה:
פסוק יז:למזרח. עתה מונה והולך שמות המקומות אשר ישמרו שם ומספר כתות השומרים ואשר בפאת המזרח יהיו ו׳ כתות לוים משמרים:
פסוק יז:ליום ארבעה. ר״ל בכל עת ישמרו ד׳ כתות:
פסוק יז:שנים שנים. יתכן שהיו האסופים שתים מקומות ולזה מזכיר בל׳ רבים ובכ״א ישמרו ב׳ כתות במקומות חלוקות זו מזו:
פסוק יח:לפרבר למערב. כלפי המערב אל הפרבר והוא שם חדר מה:
פסוק יח:ארבעה. יהיו ארבעה כתות במסילה ההולכת אל הפרבר ושנים בפרבר עצמה והרי הן במספר כ״ד וכן ארז״ל:
פסוק יט:אלה מחלקות. חלוקת מקומות שומרי השערים:
פסוק כ:והלוים. ר״ל וגם זאת פקודת הלוים:
פסוק כ:בית האלהים. הגנוז לתקון הבית:
פסוק כ:הקדשים. שלוקחין בהם קרבנות הצבור:
פסוק כא:בני הגרשני. מבני גרשון:
פסוק כא:ללעדן ראשי האבות וכו׳. כאומר הנה לעדן נטל גדולה הרבה ללעדן היו ראשי האבות במספר המרובה מכולן ללעדן נולד יחיאל שהיה שר וגדול ובניו היו ממונים על האוצרות כמ״ש במקרא שלאחריו:
פסוק כב:בני יחיאלי וכו׳. ר״ל המה וגם זתם ויואל אחיו בני לעדן היו על אוצרות בית ה׳ והם כלי זהב וכסף שבבית ה׳:
פסוק כג:לעמרמי וכו׳. ר״ל וכן מבני עמרם וכו׳ היו ממונים בבית ה׳ כאשר יזכור למטה ולא זכר מבני עזיאל ואולי כללם בבני חברון:
פסוק כד:נגיד על האצרות. היה ממונה על האוצרות ושאר הממונים היו תחת ידו:
פסוק כה:ואחיו. של שבואל מזרע של אליעזר:
פסוק כה:רחביה בנו. הוא היה בן אליעזר וכן כולם היו אחד בן אחד:
פסוק כו:על כל וכו׳. ר״ל כל המקדיש דבר גדול היה מוסרו לידו והוא הביאו אל בית האוצר וכמ״ש במקראות שלאחריו:
פסוק כו:וראשי האבות לשרי וכו׳. ראשי האבות אשר הועמדו להיות שרי האלפים והמאות:
פסוק כז:מן המלחמות וכו׳. אשר הקדישו ממה שלקחו במלחמה וממה ששללו מן המקומות אשר כבשו:
פסוק כז:לחזק וכו׳. להיות גנוז באוצר על תקון הבית:
פסוק כח:ההקדיש. אשר הקדיש כי הה״א היא במקום אשר:
פסוק כח:על יד. היה מוסרו לידו להביאו אל בית האוצר:
פסוק כט:למלאכה החיצונה. על המלאכה הנעשה חוצה לעיר לצורך הבית להכין עצים ואבנים וכדומה המוטל על ישראל היו המה לשוטרים ולשופטים על הדבר ההוא:
פסוק ל:על פקודת. המה היו על הגזברות של ישראל היושבים בעבר הירדן בחלק המערבי ממנו הפונה מול ארץ ישראל:
פסוק ל:לכל מלאכת ה׳ וכו׳. על כל המלאכה המוטל עליהם לבית ה׳ ולבית המלך:
פסוק לא:לתלדותיו לאבות. למשפחתו לכל בתי האבות היה הראש:
פסוק לא:נדרו. בני חברון נדרשו לדעת אם יש בהם אנשי חיל:
פסוק לא:ביעזיר גלעד. ביעזר שעמדה בארץ הגלעד:
פסוק לב:ואחיו. חבריו של יריה שהיו בני חיל אלפים וכו׳:
פסוק לב:על הראובני וכו׳. ר״ל היושבים בחלק המזרחי כי בחלק המערבי היו חשביה ואחיו לממונים:
פסוק לב:לכל דבר. על כל דבר המוטל עליהם מעבודת בית אלהים ומעבודת המלך:
