בני לוי כממונים על הציבור (א)
בברכת משה לשבט לוי מתוארים כל תפקידיו של שבט לוי: הכוהנים והלויים "יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃"(דברים לג י).
"יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב" - הם השופטים בכל ריב ובכל נגע, "וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל" - הם המלמדים את התורה ו"יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃" - הם העובדים בבית המקדש.
הרמב"ם מתאר את שבט לוי מתחילת דרכו:
ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה', ולשמור מצוות אברהם; וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד.
(משנה תורה לרמב"ם עבודה זרה א ג)
הכהנים והלויים מיועדים להיות אנשי רוח אציליים המורים לאומה את דרכה הרוחנית.
אולם נראה כי באופן חד פעמי במעשה העגל, הלויים שימשו לא כשופטים בלבד, אלא גם כשוטרים המבצעים את הדין:
וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַי-הוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְ-הוָה֙ אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ׃ וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ׃
(שמות לב כו כח)
על כך אומר משה בברכתו: "הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו (בָּנָ֖יו) לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃"(דברים לג ט).
לכן בהמשך הברכה מוסיף משה: "מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃"(דברים לג יא); כי מי שמשמש כשופט, וכשוטר המבצע עונשים, באופן טבעי יש לו שונאים ואנשים הקמים עליו.
במהלך השנים נראה כי נוסף ללויים תפקיד של קבע המכונה בשם: "מלאכה חיצונה", כנאמר בפרקנו:
לַיִּצְהָרִ֞י כְּנַנְיָ֣הוּ וּבָנָ֗יו לַמְּלָאכָ֤ה הַחִֽיצוֹנָה֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל לְשֹׁטְרִ֖ים וּלְשֹׁפְטִֽים׃
(דברי הימים א כו כט)
הלויים הופכים לשוטרים! מי האחראי על שוטרים אלו? האם השוטרים הם הזרוע המבצעת של השופטים בלבד?
מסתבר שהשוטרים עומדים תחת מרות המלך ופקודתו, ואם כן הלויים הופכים לחלק מהמערך השלטוני.
דרכו של עולם, כשיש שוטרים מוצלחים, הם מטפסים בדרגות והופכים להיות אחראים כלליים של המלך על כל ענייניו במחוזות שלטונו השונים. כך נאמר בפרקנו על ימי דוד ושלמה:
לַֽחֶבְרוֹנִ֡י חֲשַׁבְיָהוּ֩ וְאֶחָ֨יו בְּנֵי־חַ֜יִל אֶ֣לֶף וּשְׁבַע־מֵא֗וֹת עַ֚ל פְּקֻדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן מַעְרָ֑בָה לְכֹל֙ מְלֶ֣אכֶת יְהוָ֔ה וְלַעֲבֹדַ֖ת הַמֶּֽלֶךְ׃
(דברי הימים א כו ל)
יחד עם עבודת ה', מתפקדים הלויים כמערך של פקידי המלך הממונים על ישראל – "עַ֚ל פְּקֻדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל". "וְלַעֲבֹדַ֖ת הַמֶּֽלֶךְ", הסביר רש"י, "אף הם ממונים על יושבי נחלת המלך, ואוצרות המלך". לדעת רש"י היו הלויים ממונים רק על יושבי נחלת המלך ועל רכושו. אך רלב"ג מסביר כי הלויים ממונים על עבודת המלך, הכוונה על כל ישראל, כי "על המלך לשפוט את העם משפט צדק...". וכן הסביר מלבי"ם: " 'לַֽחֶבְרוֹנִ֡י' - היו על פקודת ישראל ממונים בעבר הירדן המזרחי, וגם אחרי שמצאו עוד ממשפחת החברוני מבני יריה שהוא הראש לבניו... מינה אותם המלך על השבטים שבעבר המזרחי". לדעת רלב"ג ומלבי"ם שימשו הלויים כפקידי המלך המושלים בשבטי ישראל.
האם המהלך שיזמו דוד ושלמה חיובי או שלילי? האם נכון שהלויים, אשר לכתחילה יועדו לעסוק בתורה ובעבודה, יהפכו לשופטים, שוטרים ופקידים של המלך?
כדי לענות על השאלה עלינו להציג שאלה מקדימה. אילו אנשים יש למנות על עם ישראל כשוטרים ופקידים? אם ממנים לשוטרים אינשי דלא מעלי, יש סכנה שישתמשו בכח המופקד בידיהם שלא כראוי. יש חשש שהם יכו ויענישו מעבר למה שצריך, ואף כשלא צריך. מחוייבותם של הפקידים לשרת את הציבור, אולם, מופקדת בידיהם כל הסמכות השלטונית. בקלות יכולים לחשוב שהם האדונים, והציבור נתון למרותם ומשרת אותם. בהתאם לכך יהיה גם השירות והיחס שהציבור יקבל. מה הדרך להילחם בסכנות אלו? כיצד תוכל חברה להבטיח לעצמה לא ליפול במכשולים הצפויים לה כמעט בהכרח?
נראה לומר כי חששות אלו עמדו בפני דוד ושלמה ברצותם לייסד את ממלכתם בתור ממלכת צדק. האופן בו בחרו להתמודד עם הסכנות היה למנות לתפקיד השוטרים והפקידים, את האנשים הטובים ביותר, את אנשי הרוח; אנשים שאינם מחפשים טובת הנאה אישית וכל חייהם קודש לטובת האומה. דוד ושלמה בחרו את הכוהנים והלויים למטרה זו.
אנשי מעלה מעבירים על עצמם ביקורת תמידית. דוגמא לדבר ר' אלעזר ברבי שמעון, שהמלכות מינתה אותו לתפוס גנבים. יום אחד שלח ר' אלעזר גנב לתליה ולאחר מכן הסתפק אם עשה כראוי. גם לאחר שבירר כי היה מגיע לאותו אדם העונש שקיבל, לא נחה דעתו וביקש מהרופאים לעשות לו ניתוח, במהלכו הוציאו ממנו סלים של שומן והניחו אותם בשמש, לראות אם תשלוט רימה בבשרו. כשראה שהרימה לא שלטה בבשרו קרא על עצמו "אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃"(תהילים טז ט).
רואים אנו כי אנשי המעלה נזהרים מאד בכוח המסור בידיהם. נראה כי זו הסיבה שבימי דוד ושלמה הצטרפו לויים רבים להיות מאנשי המלך, האחראים על עבודתו.