פסוק א:לְמַחְלְקוֹת לְשֹׁעֲרִים, השוערים: לַקָּרְחִים, לבני קֹרח: מְשֶׁלֶמְיָהוּ בֶן־קֹרֵא מִן־בְּנֵי אָסָף.
פסוק ב:וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ היו בָּנִים: זְכַרְיָהוּ הַבְּכוֹר, יְדִיעֲאֵל הַשֵּׁנִי, זְבַדְיָהוּ הַשְּׁלִישִׁי, יַתְנִיאֵל הָרְבִיעִי,
פסוק ג:עֵילָם הַחֲמִישִׁי, יְהוֹחָנָן הַשִּׁשִּׁי, אֶלְיְהוֹעֵינַי הַשְּׁבִיעִי.
פסוק ד:וגם לְעֹבֵד אֱדֹם היו בָּנִים: שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר, יְהוֹזָבָד הַשֵּׁנִי, יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל הַחֲמִישִׁי,
פסוק ה:עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי, יִשָּׂשכָר הַשְּׁבִיעִי, פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי, כִּי בֵרְכוֹ אֱלֹהִים, את עֹבד אדום כיוון ששמר את הארון בביתו.
פסוק ו:וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ הבכור של עובד אדום נוֹלַד, נולדו בָּנִים הַמִּמְשָׁלִים, המושלים, בעלי תפקידי הנהגה שונים לְבֵית אֲבִיהֶם, כִּי־גִבּוֹרֵי חַיִל הֵמָּה.
פסוק ז:בְּנֵי שְׁמַעְיָה: עָתְנִי וּרְפָאֵל וְעוֹבֵד, אֶלְזָבָד, אֶחָיו – שם פרטי, וכן בְּנֵי־חָיִל, אֱלִיהוּ וּסְמַכְיָהוּ.
פסוק ח:כָּל־אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם, הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ־חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה, סך הכול שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם איש לְעֹבֵד אֱדֹם.
פסוק ט:וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ שנזכר לעיל, היו בָּנִים וְאַחִים בְּנֵי־חָיִל, שְׁמוֹנָה עָשָׂר.
פסוק י:וּלְחֹסָה, שהיה גם הוא שוער מִן־בְּנֵי־מְרָרִי היו בָּנִים: שִׁמְרִי היה הָרֹאשׁ, אף כִּי לֹא־הָיָה בְכוֹר, וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ. אולי נולד אחרי ילד שמת, ומכיוון שהיה הגדול בין האחים אביו עשה אותו ראש.
פסוק יא:חִלְקִיָּהוּ הַשֵּׁנִי, טְבַלְיָהוּ הַשְּׁלִשִׁי, זְכַרְיָהוּ הָרְבִעִי. סך כָּל־בָּנִים וְאַחִים לְחֹסָה – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר.
פסוק יב:לְאֵלֶּה נחלקו מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים, לְפי רָאשֵׁי הַגְּבָרִים, מִשְׁמָרוֹת לְעֻמַּת, במקביל למשמרות אֲחֵיהֶם, הלויים המשוררים והכהנים, לְשָׁרֵת בְּבֵית ה'.
פסוק יג:וַיַּפִּילוּ משמרות השוערים גוֹרָלוֹת בשווה, כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל, לְבֵית אֲבוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר, מי מהם יהיה ממונה על כל אחד מהשערים.
פסוק יד:הגורלות חולקו תחילה לפי ארבע רוחות השמים. כל ראש ענף זכה בצד אחד מסביב למקדש, ובכל צד היו כמה עמדות שמירה. וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל מִזְרָחָה לְשֶׁלֶמְיָהוּ. וגם על זְכַרְיָהוּ בְנוֹ בכורו, שהיה יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל הִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת, וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ של זכריהו צָפוֹנָה.
פסוק טו:לְעֹבֵד אֱדֹם נפל הגורל נֶגְבָּה, לדרום, וּלְבָנָיו ניתנה האחריות על בֵּית הָאֲסֻפִּים, כנראה חלק של המקדש, אולי מחסן או מקום התאספות.
פסוק טז:לְשֻׁפִּים וּלְחֹסָה – לַמַּעֲרָב, עִם שַׁעַר שַׁלֶּכֶת בַּמְסִלָּה, בדרך הָעוֹלָה, מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר, שני משמרות שעמדו זה בצד זה, אולי משני צדי השער או המסילה.
פסוק יז:חלוקת המשמרות לכל רוח: לַמִּזְרָח, משמרות הַלְוִיִּם היו שִׁשָּׁה, לַצָּפוֹנָה שומרים לַיּוֹם, כל יום כל היום היו אַרְבָּעָה משמרות, לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה, וְלָאֲסֻפִּים שְׁנַיִם שְׁנָיִם, שני משמרות בכל אחד משני האסופים.
פסוק יח:לַפַּרְבָּר, ביתן או משטח אחר שיוצא החוצה מהקודש, לַמַּעֲרָב. אַרְבָּעָה לויים שמרו את הדרך לַמְסִלָּה, ושְׁנַיִם לַפַּרְבָּר עצמו.
פסוק יט:אֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים לִבְנֵי הַקָּרְחִי וְלִבְנֵי מְרָרִי.
פסוק כ:וְהַלְוִיִּם שהיו להם תפקידים אחרים: אֲחִיָּה היה ממונה עַל־אוֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים, ההקדשות, הקרבנות.
פסוק כא:בְּנֵי לַעְדָּן היו בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, צאצאים לגרשון בן לוי. לְלַעְדָּן רָאשֵׁי הָאָבוֹת – לְלַעְדָּן הַגֵּרְשֻׁנִּי. ייתכן שההדגשה באה להוציא מלעדן אחר – היו מבני יְחִיאֵלִי, שהיה הראש לבני לעדן.
פסוק כב:בְּנֵי יְחִיאֵלִי: זֵתָם וְיוֹאֵל אָחִיו ממונים עַל־אֹצְרוֹת בֵּית ה'. כמה וכמה אנשים היו ממונים על האוצרות בגלל הצדדים השונים של התפקיד.
פסוק כג:ומכאן לממונים נוספים ממשפחות בני קהת: לָעַמְרָמִי, לַיִּצְהָרִי, לַחֶבְרוֹנִי, לָעָזִּיאֵלִי.
פסוק כד:וּשְׁבֻאֵל בֶּן־גֵּרְשׁוֹם בֶּן־מֹשֶׁה. שבואל היה נכדו של משה רבנו בנו של עמרם, נָגִיד, ממונה ראשי עַל־הָאֹצָרוֹת.
פסוק כה:וְאֶחָיו, קרוביו שהיו צאצאים לֶאֱלִיעֶזֶר בן משה: רְחַבְיָהוּ היה בְנוֹ וִישַׁעְיָהוּ בְנוֹ וְיֹרָם בְּנוֹ וְזִכְרִי בְנוֹ וּשְׁלֹמִית בְּנוֹ.
פסוק כו:הוּא שְׁלֹמוֹת וְאֶחָיו היו הממונים עַל כָּל־אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד הַמֶּלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְשָׂרֵי־הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי הַצָּבָא. הרכוש שהקדישו מנהיגים וקצינים שונים לצורך המקדש, ועדיין לא היה בבית ה'.
פסוק כז:מִן־הַמִּלְחָמוֹת וּמִן־הַשָּׁלָל הִקְדִּישׁוּ לְחַזֵּק לְבֵית ה'.
פסוק כח:וְכֹל הַהִקְדִּישׁ, אשר הקדיש שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה, הנביא, שהיה בעצמו מעורב במלחמות והקדיש משללן מתנות לה', וְשָׁאוּל בֶּן־קִישׁ, שאף הוא הקדיש לצורך המקדש, וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה שרי הצבא הגדולים, כֹּל הַמַּקְדִּישׁ נתן את המתנות עַל יַד־שְׁלֹמִית וְאֶחָיו, שהיו ממונים על ההקדשות הללו.
פסוק כט:לַיִּצְהָרִי, מבני יצהר בן קהת: כְּנַנְיָהוּ וּבָנָיו היו אחראים לַמְּלָאכָה הַחִיצוֹנָה, לעבודות ההקדש שנעשות מחוץ למקדש המוטלות עַל־יִשְׂרָאֵל, והם התמנו לְשֹׁטְרִים וּלְשֹׁפְטִים.
פסוק ל:לַחֶבְרוֹנִי: חֲשַׁבְיָהוּ וְאֶחָיו שהם בְּנֵי־חַיִל אֶלֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת היו ממונים עַל פְּקֻדַּת, העבודה המסורה ליִשְׂרָאֵל שמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מַעֲרָבָה, לְכֹל מְלֶאכֶת ה' וְלַעֲבֹדַת הַמֶּלֶךְ. אוצר המקדש, אוצר המלך והאוצר הלאומי לא היו נפרדים זה מזה באופן מוחלט, כך שהיו אנשים שעסקו בכל אלה יחד.
פסוק לא:ועוד לַחֶבְרוֹנִי: יְרִיָּה היה הָרֹאשׁ לַחֶבְרוֹנִי לְתֹלְדֹתָיו לְאָבוֹת, למשפחות. בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת דָּוִיד נִדְרָשׁוּ, נתבקשו, וַיִּמָּצֵא בָהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל בְּיַעְזֵיר שבגִּלְעָד.
פסוק לב:וְאֶחָיו בְּנֵי־חַיִל אַלְפַּיִם וּשְׁבַע מֵאוֹת רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וַיַּפְקִידֵם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי לְכָל־דְּבַר הָאֱלֹהִים וּדְבַר הַמֶּלֶךְ. לויים אלה נעשו פקידי המלך והתמנו על השליטה בעבר הירדן המזרחי.
