ותהי על ראש דוד. שואלים היאך היה סובל אותה ומשקלה היה ככר זהב י"מ כי תלויה היתה למעלה מראשו והוא היה יושב על הכסא תחתיה והיתה כנגד ראשו מלמעלה, ובדברי רז"ל כי אבן יקרה שהיתה בה אבן שואבת היתה והיתה מעמידה אותה באויר, ועוד אמרו אבן יקרה שהיתה בה היתה שוה ככר זהב, וי"ל כי לא היתה על ראשו תמיד אלא היתה על ראשו פעם או שתים ויכול לסבלה שעה אחת שהיתה על ראשו:
פסוק ג:
וישר במגרה. כרת אותם במגרה, וישר מענין אם יתגדל המשור והיה ראוי להדגש:
פסוק ה:
אלחנן בן יעיר את לחמי אחי גלית הגתי. ובספר שמואל אלחנן בן יערי בית הלחמי את גלית הגתי, גלית הגתי הוא גלית הפלשתי כי כן אמר שגלית הפלשתי הוא שמו מגת ואלחנן לא הכהו כי דוד הכהו, וא"כ בפסוק אשר בשמואל יש דבר נסתר ובית הלחמי אמר על דוד שהכה גלית הגתי ואלחנן הכה אחיו, והנה אמר ג"כ את לחמי ר"ל עם לחמי והוא עם דוד, ושם ספר מיתת גלית והנה ספר מיתת אחיו, ודוד הכה את גלית ואלחנן הכה אחי גלית אולי בעזרת דוד הרגו לפיכך זכר עמו דוד, וי"ת אותו פסוק של שמואל על דוד שתרגם כן וקטל דוד בריש מחי פרוכת בית מקדשיה דמבית לחם:
פסוק ו:
איש מדה. ר"ל מדה גדולה וכן אנשי מדות, ובס' שמואל אמר איש מדון והנו"ן במקום הכפל כמו מעזניה, כי לא תמנו, או הנו"ן כנו"ן זכרון והדל"ת היתה ראוי להדגש לחסרון הכפל ובא הנח תמורתו:
פסוק ו:
שש ושש עשרים וארבע. אמרו רבותינו למה הוצרך לומר עשרים וארבע כי אלו לא אמר כן הייתי אומר שש בשתי ידיו ושש בשתי רגליו לכך אמר עשרים וארבע ואלו אמר עשרים וארבע ולא אמר שש ושש הייתי אומר באחת חמש אצבעות ובאחת שבע אצבעות לכן אמר שש ושש:
פסוק ו:
להרפא. כתב א"א ז"ל כי אינו שם לנקבה כי אם לזכר והוא מן רפאים שהן ענקים, ומן רפאים יאמר האחד רפא וכאשר אמר להרפא כאלו אמר לענק והה"א לידיעה והוא כתוב באל"ף בזה הספר בזה הענין בשתי מקומות, ובספר שמואל כתיב בה"א ואותיות אהו"י מתחלפות:
פסוק ח:
נולדו. כמו נולדו הדגש תמורת הנח, ואף על פי שכתוב בוי"ו אחר שהלמ"ד דגושה הנה הוי"ו נעלמת מהמבטא: