לפרק י"ט
דוד ביקש לסגור חשבון של הכרת טובה עם מלך בני עמון, על שהציל מפני מלך מואב את אחרון אחיו (ראה רש"י לשמואל ב י ב). נטיות פרטיות אלו של מלך ישראל המולך בחסד ד' יצרו סדקים בחומת הקודש של מלכות דוד (ראה רד"ק לשמואל ב י ב ד"ה כאשר).
דוד שלח לנחם את חנון בן נחש על מות אביו מלך בני עמון, אך שרי חנון השפיעו עליו לבזות את שליחי דוד שנחשדו על ידיהם כמרגלים. בכך השיבו רעה תחת טובה. בזיון זה שימש עילה למלחמה קשה ביותר, וגרר אחריו תוצאות הרות גורל לדוד, לביתו ולכל ישראל. העמונים ארגנו קואליציה של ארבע מדינות כנגד ישראל. דוד שלח לקראתם את שריו - יואב ואבישי, שעוררו את צבא ישראל להכרת המלחמה כמלחמת קודש מלאה ביטחון ואומץ בעד ישראל וארצם ומסירת ההכרעה ביד א-להי ישראל.
תבוסת הגויים במלחמה, הביאה למאמץ נוסף מצידם למלחמה בישראל, כשהפעם הגיעו לעזרתם גם הארמים, שמעבר לנהר פרת. הפעם יצא דוד לקרב, עמד בראש ישראל, ובעצמו הרג את שר צבא ארם והכה בהם מכה גדולה מאוד, שסיימה את ניסיונותיהם להלחם בישראל במשך דורות רבים.