תנ"ך על הפרק - דברי הימים א יט - האם היה מותר לדוד לשלוח מנחמים לחנון בן נחש? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברי הימים א יט

883 / 929
היום

הפרק

וַיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּ֕מָת נָחָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵי־עַמּ֑וֹן וַיִּמְלֹ֥ךְ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֣סֶד ׀ עִם־חָנ֣וּן בֶּן־נָחָ֗שׁ כִּֽי־עָשָׂ֨ה אָבִ֤יו עִמִּי֙ חֶ֔סֶד וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛יד מַלְאָכִ֖ים לְנַחֲמ֣וֹ עַל־אָבִ֑יו וַיָּבֹאוּ֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֜יד אֶל־אֶ֧רֶץ בְּנֵי־עַמּ֛וֹן אֶל־חָנ֖וּן לְנַחֲמֽוֹ׃וַיֹּאמְרוּ֩ שָׂרֵ֨י בְנֵי־עַמּ֜וֹן לְחָנ֗וּן הַֽמְכַבֵּ֨ד דָּוִ֤יד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי־שָׁלַ֥ח לְךָ֖ מְנַחֲמִ֑ים הֲלֹ֡א בַּ֠עֲבוּר לַחְקֹ֨ר וְלַהֲפֹ֤ךְ וּלְרַגֵּל֙ הָאָ֔רֶץ בָּ֥אוּ עֲבָדָ֖יו אֵלֶֽיךָ׃וַיִּקַּ֨ח חָנ֜וּן אֶת־עַבְדֵ֤י דָוִיד֙ וַֽיְגַלְּחֵ֔ם וַיִּכְרֹ֧ת אֶת־מַדְוֵיהֶ֛ם בַּחֵ֖צִי עַד־הַמִּפְשָׂעָ֑ה וַֽיְשַׁלְּחֵֽם׃וַיֵּלְכוּ֩ וַיַּגִּ֨ידוּ לְדָוִ֤יד עַל־הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּי־הָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַ֛ד אֲשֶׁר־יְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם׃וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י הִֽתְבָּאֲשׁ֖וּ עִם־דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַ֣ח חָ֠נוּן וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן אֶ֣לֶף כִּכַּר־כֶּ֗סֶף לִשְׂכֹּ֣ר לָ֠הֶם מִן־אֲרַ֨ם נַהֲרַ֜יִם וּמִן־אֲרַ֤ם מַעֲכָה֙ וּמִצּוֹבָ֔ה רֶ֖כֶב וּפָרָשִֽׁים׃וַיִּשְׂכְּר֣וּ לָהֶ֡ם שְׁנַיִם֩ וּשְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֜לֶף רֶ֗כֶב וְאֶת־מֶ֤לֶךְ מַעֲכָה֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וַיָּבֹ֕אוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ לִפְנֵ֣י מֵידְבָ֑א וּבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן נֶאֶסְפוּ֙ מֵעָ֣רֵיהֶ֔ם וַיָּבֹ֖אוּ לַמִּלְחָמָֽה׃וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַח֙ אֶת־יוֹאָ֔ב וְאֵ֥ת כָּל־צָבָ֖א הַגִּבּוֹרִֽים׃וַיֵּצְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיַּֽעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה פֶּ֣תַח הָעִ֑יר וְהַמְּלָכִ֣ים אֲשֶׁר־בָּ֔אוּ לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽי־הָיְתָ֧ה פְנֵי־הַמִּלְחָמָ֛ה אֵלָ֖יו פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכָּל־בָּחוּר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם׃וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַיַּ֣עַרְכ֔וּ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃וַיֹּ֗אמֶר אִם־תֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נִּי֙ אֲרָ֔ם וְהָיִ֥יתָ לִּ֖י לִתְשׁוּעָ֑ה וְאִם־בְּנֵ֥י עַמּ֛וֹן יֶֽחֶזְק֥וּ מִמְּךָ֖ וְהוֹשַׁעְתִּֽיךָ׃חֲזַ֤ק וְנִֽתְחַזְּקָה֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃וַיִּגַּ֨שׁ יוֹאָ֜ב וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר־עִמּ֛וֹ לִפְנֵ֥י אֲרָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה וַיָּנ֖וּסוּ מִפָּנָֽיו׃וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּי־נָ֣ס אֲרָ֔ם וַיָּנ֣וּסוּ גַם־הֵ֗ם מִפְּנֵי֙ אַבְשַׁ֣י אָחִ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ הָעִ֑ירָה וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיַּ֣רְא אֲרָ֗ם כִּ֣י נִגְּפוּ֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־אֲרָ֔ם אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשׁוֹפַ֛ךְ שַׂר־צְבָ֥א הֲדַדְעֶ֖זֶר לִפְנֵיהֶֽם׃וַיֻּגַּ֣ד לְדָוִ֗יד וַיֶּאֱסֹ֤ף אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּעֲבֹ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֲלֵהֶ֑ם וַיַּעֲרֹ֨ךְ דָּוִ֜יד לִקְרַ֤את אֲרָם֙ מִלְחָמָ֔ה וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עִמּֽוֹ׃וַיָּ֣נָס אֲרָם֮ מִלִּפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּהֲרֹ֨ג דָּוִ֜יד מֵאֲרָ֗ם שִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ רֶ֔כֶב וְאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וְאֵ֛ת שׁוֹפַ֥ךְ שַֽׂר־הַצָּבָ֖א הֵמִֽית׃וַיִּרְא֞וּ עַבְדֵ֣י הֲדַדְעֶ֗זֶר כִּ֤י נִגְּפוּ֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּשְׁלִ֥ימוּ עִם־דָּוִ֖יד וַיַּֽעַבְדֻ֑הוּ וְלֹא־אָבָ֣ה אֲרָ֔ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־בְּנֵי־עַמּ֖וֹן עֽוֹד׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

האם היה מותר לדוד לשלוח מנחמים לחנון בן נחש?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. ויהי אחרי כן וימת נחש מלך בני עמון, וימלך בנו תחתיו.
ב. ויאמר דויד: אעשה חסד עם חנון בן נחש, כי עשה אביו עמי חסד. וישלח דויד מלאכים לנחמו על אביו, ויבאו עבדי דויד אל ארץ בני עמון אל חנון לנחמו.
ג. ויאמרו שרי בני עמון לחנון: המכבד דויד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים?! הלא בעבור לחקֹר ולהפֹך ולרגֵל הארץ באו עבדיו אליך!
ד. ויקח חנון את עבדי דויד ויגלחם, ויכרֹת את מדויהם בחצי עד המפשעה, וישלחם.
ה. וילכו ויגידו לדויד על האנשים, וישלח לקראתם, כי היו האנשים נכלמים מאד.
ויאמר המלך: שבו בירחו, עד אשר יצמח זקנכם, ושבתם.
ו. ויראו בני עמון כי התבאשו עם דויד, וישלח חנון ובני עמון אלף ככר כסף לִשְׂכֹּר להם מן ארם נהרַיִם ומן ארם מעכה ומִצוֹבָה רכב ופרשים.

במבט ראשון נראה שדוד עשה טוב בכך ששלח מנחמים לחנון בן נחש, שכן נחש עשה עמו חסד, ודוד השיב טובה תחת טובה לחנון בנו. אבל יש מפרשים ומדרשים שכתבו שדוד לא עשה טוב, בכך ששלח מנחמים לחנון בן נחש.

א. מהו החסד שעשה נחש עם דוד?

ראשית יש לברר: מהו החסד שעשה נחש עם דוד?

כתב על כך המפרש המיוחס לרש"י (ב):

כי עשה אביו עמי חסד - לקח דוד אביו ואמו ואחיו ובית אביו והושיבם במחוז מלך מואב, כדכתיב: 'וילך דויד משם מצפה מואב, ויאמר אל מלך מואב: יצא נא אבי ואמי אתכם' וגו' (שמואל א כב, ג), ובאו בני מואב והרגום כולם, חוץ מאליהו אחי דוד, שברח לארץ בני עמון, וקבלו נחש מלך בני עמון. שהרי לא נזכרו עוד חוץ מאליהו, שכתוב במחלקות בנשיאים ליהודה אליהו מאחי דוד (לקמן א כז). וזהו 'אשר עשה אביו עמי חסד'. ועל פי אותה איבה הכה דוד את מואב והתעולל בהם יותר מיתר אויביו, דכתיב: 'ויך את מואב וימדדם בחבל, השכב אותם ארצה, וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות' (שמואל ב ח, ב).

ב. האם היה מותר לדוד לשלוח מנחמים לחנון בן נחש?

1. דברי המדרש המובאים ברד"ק: דוד עשה שלא כהוגן!

כתב הרד"ק בפירוש לספר שמואל (ב ח, ב):

ובדרש עוד: 'לא תדרוש שלומם וטובתם' אתה מוצא במי שבא אליהם במדת רחמים סוף בא לידי בזיון. ואיזה זה? שנאמר: 'אעשה חסד עם חנון' וגו' סוף בא לידי בזיון: 'ויקח חנון את עבדי דוד' וגו', ונצטרך להלחם עם ארבע אומות: בני עמון, וארם צובא, ואיש טוב, ומלך מעכה. מי גרם לו לדוד כל זה? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא 'לא תדרוש שלומם וטובתם'. אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: אתה עובר על תורתי! אני כתבתי: 'לא תדרוש שלומם וטובתם', ואתה עושה עמהם חסד?! 'אל תהי צדיק הרבה'. מכאן שלא יהא אדם מוותר על התורה.

לפי המדרש דוד עשה שלא כהוגן! וקצת יש להתפלא: כיצד יתכן שדוד יעשה שלא כהוגן?

2. דברי ההגהות מימוניות בשם ספר יראים והסמ"ג: דוד עשה כהוגן!

כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ו ה"ו):

עמון ומואב אין שולחין להם לשלום, שנאמר: 'לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך' (דברים כג, ז), אמרו חכמים: לפי שנאמר: 'וקראת אליה לשלום' יכול עמון ומואב כן? תלמוד לומר: 'לא תדרוש שלומם וטובתם', לפי שנאמר: 'עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו' (שם, יז) יכול עמון ומואב כן? תלמוד לומר: 'וטובתם'.
ואף על פי שאין שואלים בשלומם - אם השלימו מעצמם תחילה מקבלין אותן.

כתב שם בהגהות מיימוניות:

כתב רבי אליעזר ממיץ (בספר יראים סימן רנ): "במה דברים אמורים? בדרישת שלום, אבל תשלומי שלום מותר. כגון אם עשו עמך חסד מותר לפקדם לשלום, שנאמר: 'וימת מלך בני עמון וימלוך חנון בנו תחתיו, ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו' ". וכן ספר המצוות משמו (סמ"ג לאוין רכח).

לפי הספר יראים והסמ"ג דוד עשה כראוי!

אבל לכאורה קשה עליהם מדברי המדרש!

3. שאלת ה"כסף משנה" וה"אור שמח" על ההגהות מימוניות

אכן שאל ה"כסף משנה" שם:

כתבו הגהות מיימון: 'במה דברים אמורים? בדרישת שלום דאסור, אבל תשלומי שלום מותר, כגון אם עשו עמך חסד - מותר לפקדם לשלום, שנאמר: 'וימת מלך בני עמון וימלוך חנון בנו תחתיו, ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד, וישלח דוד לנחמו'' עכ"ל. ויש לתמוה על זה שאמרו חז"ל במדרש [שלא כהוגן עשה דוד בזה].

דברי ה"כסף משנה" נקטעו בסופן, אבל נראה פשוט שכוונתו למדרש שהביא הרד"ק.

וכן כתב ה"אור שמח" שם:

בכסף משנה: 'ויש לתמוה' כוונתו למדרש רבה פרשת פינחס (כא, ה), שנענש דוד על זה שויתר על דברי תורה. עיין שם.

4. תשובת ה"אור שמח" על ההגהות מימוניות

כתב ה"אור שמח" שם:

אך יש לומר דאם עשה עמו בעצמו חסד - מותר בודאי, רק שם עשה חסד עמו אביו, ובזה היה סברת דוד דגם אם אביו עשה עמו חסד מותר לשלם לו, ובזה אין הדבר כן, אבל בעשה עמו חסד מותר.

לפי זה לא טעה דוד בפסוק מפורש, ולא רצה לעבור על דברי תורה, אלא שחשב שכמו שמותר לעשות חסד עם מי שעשה אתו חסד, כך מותר לעשות חסד גם עם בנו, ורק בזה הוא טעה.

יהי רצון שלא נטעה לעולם, וכשם שלימדנו זכות על דוד המלך עליו השלום, כך ד' ידון אותנו תמיד לזכות.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך