פסוק ג:חמתה. הכהו בעיר חמת:
פסוק ג:להציב ידו. להציב מקומו לאחור להרחיב גבול ארצו:
פסוק ד:ושבעת אלפים פרשים. ובש״ב נאמר אלף ושבע מאות כי לא זכר רק החשובי׳ שבהם:
פסוק ד:ויעקר. כי אסור להרבות סוסים כמ״ש בתורה:
פסוק ו:וישם דוד. ר״ל שם בהם דבר הראוי להשים במדינה הכבושה והם הנציבים האמור בשמואל ב׳:
פסוק י:כי איש מלחמות. הדרעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועו:
פסוק י:וכל כלי זהב. ר״ל כל מה שהיו מזומנים בידו:
פסוק יא:גם אותם. מה שהביאו לו למנחה הקדיש עם השלל אשר לקח בעצמו מכל הגוים והם אדום וכו׳:
פסוק יב:ואבשי וכו׳. ובשמואל ב׳ נאמר שדוד הכה בם כי כל נצחון המלחמה נקרא ע״ש המלך ובתהלים נאמר שיואב הכה בהם וארז״ל שב׳ מלחמות היו ולא זהו האמור כאן:
פסוק יד:משפט. בין איש לאחיו:
פסוק יד:וצדקה. נתן משלו צדקה לכל עמו הנצרכים לקבל צדקה:
פסוק טו:על הצבא. היה שר על קבוצת החיל:
פסוק טו:מזכיר. היה ממונה על ספר הזכרונות:
פסוק טז:כהנים. ר״ל שרי הכהנים צדוק היה משיח מלחמה ואבימלך סגן ולא חשב את אביתר לכ״ג כי לא הועמד עתה כ״א מאז מלך על יהודה אבל יואב עם כי היה שר צבא מאז מ״מ נעשה עתה שר צבא של כל ישראל או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכ״ג לזה לא חשב את אביתר כי לא היה דבר המתקיים:
פסוק יז:הראשונים. הם היו ראשונים למקום המלך ועל פיהם נעשה הכל:
