תנ"ך על הפרק - דברי הימים א יח - חשבונות לאומיים / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברי הימים א יח

882 / 929
היום

הפרק

וַיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֛ח אֶת־גַּ֥ת וּבְנֹתֶ֖יהָ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיַּ֖ךְ אֶת־מוֹאָ֑ב וַיִּהְי֤וּ מוֹאָב֙ עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֔יד נֹשְׂאֵ֖י מִנְחָֽה׃וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָ֖ה חֲמָ֑תָה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהַצִּ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַר־פְּרָֽת׃וַיִּלְכֹּד֩ דָּוִ֨יד מִמֶּ֜נּוּ אֶ֣לֶף רֶ֗כֶב וְשִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ פָּֽרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִיד֙ אֶת־כָּל־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃וַיָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק לַעְז֕וֹר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִיד֙ בַּאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃וַיָּ֤שֶׂם דָּוִיד֙ בַּאֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק וַיְהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔יד עֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ לְדָוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗יד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ עַ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃וּמִטִּבְחַ֤ת וּמִכּוּן֙ עָרֵ֣י הֲדַדְעֶ֔זֶר לָקַ֥ח דָּוִ֛יד נְחֹ֖שֶׁת רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד בָּ֣הּ ׀ עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־יָ֤ם הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְאֶת־הָֽעַמּוּדִ֔ים וְאֵ֖ת כְּלֵ֥י הַנְּחֹֽשֶׁת׃וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עוּ מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔יד אֶת־כָּל־חֵ֖יל הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָֽה׃וַיִּשְׁלַ֣ח אֶת־הֲדֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִידלשאול־לִשְׁאָל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרֲכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עוּ הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃גַּם־אֹתָ֗ם הִקְדִּ֞ישׁ הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לַיהוָ֔ה עִם־הַכֶּ֙סֶף֙ וְהַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר נָשָׂ֖א מִכָּל־הַגּוֹיִ֑ם מֵֽאֱד֤וֹם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵֽעֲמָלֵֽק׃וְאַבְשַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֗ה הִכָּ֤ה אֶת־אֱדוֹם֙ בְּגֵ֣יא הַמֶּ֔לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃וַיָּ֤שֶׂם בֶּֽאֱדוֹם֙ נְצִיבִ֔ים וַיִּהְי֥וּ כָל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑יד וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖יד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֗י עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ׃וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַאֲבִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וְשַׁוְשָׁ֖א סוֹפֵֽר׃וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־הַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵי־דָוִ֥יד הָרִאשֹׁנִ֖ים לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

חשבונות לאומיים

ייעודו של המלך הוא להכרית את זרעו של עמלק ולבנות את בית המקדש, או במילים אחרות, לבער את הרע העולמי הנמצא בין הגויים ולבנות את בנין הקדושה הא-להית בעולם. כאשר נמנעה מדוד הזכות לבניית המקדש, כפי שלמדנו בפרק הקודם (דברי הימים א יז ד), פנה דוד לתחום השני - ביעור הרע מסביבות ארץ ישראל. בכך הכין דוד את הבסיס לבניין בית המקדש, כמבואר בפרשת ראה "וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ... וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח, וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱ-לֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"(דברים יב י).

לשם הישיבה בטח בארץ, החל דוד בסדרת מלחמות נגד כל האויבים שסיכנו את ישראל בתקופת השופטים. ראשית, חיסל לחלוטין את האיום מצד הפלשתים (דברי הימים א יח א), שבמשך זמן רב השתלטו על הארץ והיוו איום מר לקיומם של ישראל. דוד הכה אותם מכה ניצחת ומכאן ואילך בטל האיום הפלשתי מישראל. לאחר מכן הכה דוד את מואב (דברי הימים א יח ב) על שפלשו ושלטו על הארץ בימי השופטים. במלחמה זו הייתה גם נקמה אישית על איבתם כלפי דוד [ראה רש"י (שמואל ב ח ב), שם מובא, שאנשי מואב הרגו את אבי דוד, את אמו ואת אחיו]. דוד נקם בהם נקמה אכזרית על רשעתם ולא הסתפק בהכנעתם (ראה שמואל ב ח ב-ג). דוד לא הסתפק בזה, הוא התגרה גם בממלכות העצומות, בעלות הצבא הממוכן (חמוש ברכב ברזל) - ארם צובא וארם דמשק. בזאת הוכיח לכל האויבים מסביב את גודל כוחו וביטל את מחשבתם לפגוע בישראל. את ארם דמשק הקרובה לארץ ישראל שיעבד תחתיו וקבע נציבים שישלטו בה. משסיים את מלחמתו בארם, פנה דרומה, הכניע את אדום ושיעבדם תחת יד ישראל שעבוד גמור.

כוחם של ישראל עשה רושם רב על העמים, מלך חמת אף שלח מתנות יקרות כדי להראות את גודל כבודו של דוד בעיניו (דברי הימים א יח ט-י). מטרותיהן של המלחמות, כאמור, היו ביסוס מקדש העתיד, לכן בתום המלחמות כינס דוד את כל השלל, כולל מתנות מלך חמת, והקדישם לד' לשם בנין בית המקדש (דברי הימים א יח יא).

לאחר הסרת האיומים מחוץ, פנה דוד פנימה לשם ארגון ישראל כמלכות הצדק והמשפט, ומינה את הנבחרים לתפקידים ממלכתיים. הוא עצמו התפרסם כעושה משפט וצדקה לכל העם (דברי הימים א יח יד-יז).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך