חשבונות לאומיים
ייעודו של המלך הוא להכרית את זרעו של עמלק ולבנות את בית המקדש, או במילים אחרות, לבער את הרע העולמי הנמצא בין הגויים ולבנות את בנין הקדושה הא-להית בעולם. כאשר נמנעה מדוד הזכות לבניית המקדש, כפי שלמדנו בפרק הקודם (דברי הימים א יז ד), פנה דוד לתחום השני - ביעור הרע מסביבות ארץ ישראל. בכך הכין דוד את הבסיס לבניין בית המקדש, כמבואר בפרשת ראה "וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ... וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח, וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱ-לֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"(דברים יב י).
לשם הישיבה בטח בארץ, החל דוד בסדרת מלחמות נגד כל האויבים שסיכנו את ישראל בתקופת השופטים. ראשית, חיסל לחלוטין את האיום מצד הפלשתים (דברי הימים א יח א), שבמשך זמן רב השתלטו על הארץ והיוו איום מר לקיומם של ישראל. דוד הכה אותם מכה ניצחת ומכאן ואילך בטל האיום הפלשתי מישראל. לאחר מכן הכה דוד את מואב (דברי הימים א יח ב) על שפלשו ושלטו על הארץ בימי השופטים. במלחמה זו הייתה גם נקמה אישית על איבתם כלפי דוד [ראה רש"י (שמואל ב ח ב), שם מובא, שאנשי מואב הרגו את אבי דוד, את אמו ואת אחיו]. דוד נקם בהם נקמה אכזרית על רשעתם ולא הסתפק בהכנעתם (ראה שמואל ב ח ב-ג). דוד לא הסתפק בזה, הוא התגרה גם בממלכות העצומות, בעלות הצבא הממוכן (חמוש ברכב ברזל) - ארם צובא וארם דמשק. בזאת הוכיח לכל האויבים מסביב את גודל כוחו וביטל את מחשבתם לפגוע בישראל. את ארם דמשק הקרובה לארץ ישראל שיעבד תחתיו וקבע נציבים שישלטו בה. משסיים את מלחמתו בארם, פנה דרומה, הכניע את אדום ושיעבדם תחת יד ישראל שעבוד גמור.
כוחם של ישראל עשה רושם רב על העמים, מלך חמת אף שלח מתנות יקרות כדי להראות את גודל כבודו של דוד בעיניו (דברי הימים א יח ט-י). מטרותיהן של המלחמות, כאמור, היו ביסוס מקדש העתיד, לכן בתום המלחמות כינס דוד את כל השלל, כולל מתנות מלך חמת, והקדישם לד' לשם בנין בית המקדש (דברי הימים א יח יא).
לאחר הסרת האיומים מחוץ, פנה דוד פנימה לשם ארגון ישראל כמלכות הצדק והמשפט, ומינה את הנבחרים לתפקידים ממלכתיים. הוא עצמו התפרסם כעושה משפט וצדקה לכל העם (דברי הימים א יח יד-יז).