פסוק א:ויהי כאשר ישב דויד. (בשמואל ב ז׳:ב׳) כתיב וה' הניח לו מסביב וגו' וארון האלהים יושב בתוך היריעה כדכתיב למעלה הימנה בתוך האהל אשר נטה לו דוד אמר דוד הקב"ה קיים בו והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגם אנכי מוטל עלי לעשות מה שכתוב בסמוך והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם כלומר אעשה לו משכן:
פסוק ג:ויהי בלילה ההוא וגו'. מפורש במדרש אמר לו הקב"ה לנתן הנביא האדם הזה שאני שולח אליו נדרן הוא צא ואמור לו עד שלא ישבע לבנותו לא אתה תבנה הבית לשבתי, ד"א האדם שאני שולחך אצלו זריז הוא לך אמור לו קודם שישכור פועלים:
פסוק ה:ואהיה מאהל אל אהל וממשכן. כלומר ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן אל משכן מגלגל לשילה ומשילה לנוב ומנוב לגבעון ואף על גב שהייתי מטלטל מאהל אל אהל וממשכן למשכן:
פסוק ו:בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שופטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים. זה לא עשיתי ואף הם מאליהם לא עלה במחשבתם לבנות לי בית כאשר עלה במחשבתך:
פסוק ז:כה אמר ה' צבאות. מה שעלה במחשבתך אני אשלם לך:
פסוק ז:מן הנוה. נוה הרועים וגדרות צאן:
פסוק ח:ועשיתי לך שם כשם הגדולים. כשם מלכים גדולים כי למעלה כתיב ויצא שם דוד בכל הארצות (שמואל א' ל"א):
פסוק ט:ושמתי מקום וגו'. ושכן תחתיו לא כמו שהיה בימי שאול כשנהרג שאול וינוסו ישראל וישבו פלשתים תחתם:
פסוק ט:ולא יוסיפו בני עולה לבלתו. כמו לענותו:
פסוק י:ולמימים אשר צויתי שופטים על עמי ישראל. לא היה מנוחה להם כמוך אשר הכנעתי את כל אויביך לפניך:
פסוק י:ואגד לך. מה יהיה שכרך שרצית לבנות לי בית:
פסוק י:ובית יבנה לך ה'. אתה חשבת לבנות לי בית לשמי באותה מדה יהיה שכרך ומבשרך הקב"ה כי בית יעשה לך ה' שיתן לך בן שימלוך תחתך וישב על כסא ישראל במקומך וכל דבר שתתקיים בבן אדם אחריו קרוי בית וכן הוא אומר והקימותי את זרעך אחריך:
פסוק יא:והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבותיך. כלומר אל תירא שאני ממהר את הדבר אלא כי מלאו ימיך אז יהיה ואז והקימותי את זרעך אחריך וגו' (מלכים א א׳:י״ד) והכינותי את מלכותו, וכן הוא אומר בשלמה ותכון מלכותו מאד:
פסוק יג:אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. (ובשמואל ב ז׳:י״ד) כתיב אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ופתרון אם יחטא נגדי איסרנו על יד כאדם שמיסר את בנו בשבט אנשים שהקים לו לשטן את רזון ואת ואת הדד ועל אותו פסוק נופל לומר וחסדי לא אסיר ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה לפניך וכשפשע לפני העברתי המלוכה ממנו ומזרעו בשמואל (שם) כתיב מעם שאול ומה שלא נכתב כאן אשר בהעותו וגו' משום כבודו של דוד שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד:
פסוק טז:כי הביאתני עד הלום. מנוה רועים הביאתני למלכות:
פסוק יז:ותקטן זאת בעיניך. שנתת לי המלכות:
פסוק יז:למרחוק. שהעמדת את מלכותי לעתים רחוקים שאמרת והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד עולם:
פסוק יז:וראיתני כתור האדם המעלה. שהשויתני והושבתני בשורות הגדולים כלומר קטן הייתי והושבתני בשורות נדיבי עמך שאמרת לי ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים:
פסוק יז:כתור. פתרון שורה ודוגמא (בכלאים) ראש תור ירק:
פסוק יח:מה יוסיף עוד דויד אליך. פתרון מה צורך עוד לדוד לבקשך:
פסוק יח:לכבוד את עבדך. בשביל לעשות כבוד לי שאני עבדך ואתה ידעת מאליך ובשמואל (שם) כתיב ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך ה':
פסוק יט:ה' בעבור עבדך. כך מוסב פסוק זה על העליון ועל כך עשית להודיעני את כל הגדולה הזאת שהודעתני והכל מרצון לבך לכן
פסוק כ:ה' אין כמוך. ושמא תאמר גדול כמוהו אינו אבל מעט קטן ממנו יש לכך נאמר:
פסוק כ:ואין אלהים זולתך. אין כמוך ואין זולתך באלהים אף בעממים:
פסוק כ:בכל אשר שמענו באזנינו. כל ימינו:
פסוק כא:ומי כעמך ישראל גוי אחד. ממה הם מיוחדים מכל העמים מזה אשר הלך אלהים בעצמו לפדותם לו לעם כמו שכתוב אני יוצא בתוך מצרים (שמות י"ב) מזה אנו מיוחדים שלא עשה זה לשום אומה בעולם:
פסוק כא:לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים. ולפי שאתה יחיד בעולמך ועמך מיוחדים מכל אום ולכך נאה לך לתת להם מלך הגון וגדול:
פסוק כד:ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר. שיאמרו ה' צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל וגם קיים דברו:
פסוק כד:ובית דוד עבדך נכון לפניך. שדברת וכסאו יהיה נכון עד עולם:
פסוק כה:כי אתה אלהי גלית. פתרון ודאי נאה לך לאמן דבריך כי אתה בעצמך גלית אוזן לבנות לי בית כדכתיב (לעיל) ואגיד לך ובית יבנה לך ה':
פסוק כה:על כן מצא עבדך להתפלל לפניך. כלומר אם לא היית בעצמך אומר לי להביא על זרעי הטובות האלה לא היה עולה על דעתי לבקש אשר מי אני אשר הביאותני אפילו עד הלום אבל הואיל שאמרת למענך להביא לי כל הטובות הללו לפיכך אני מתפלל שתאמן את דבריך:
פסוק כז:כי אתה ה' ברכת. כלומר ברכתני:
פסוק כז:ומבורך לעולם. כלומר ועבדך יהא מבורך לעולם: