פסוק א:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל־נָתָן הַנָּבִיא: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲרָזִים המפואר שבנה לי חורם מלך צור, ואילו אֲרוֹן בְּרִית־ה' מונח באוהל תַּחַת יְרִיעוֹת. אין זה נאה. רצוני להתחיל לבנות מקדש לה'.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִיד: כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה, כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ. קום וממש את הרעיון הגדול שעלה בלבך.
פסוק ג:ואולם – וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי דְּבַר־אֱלֹהִים אֶל־נָתָן לֵאמֹר׃
פסוק ד:לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־דָּוִיד עַבְדִּי: כֹּה אָמַר ה': לֹא אַתָּה תִּבְנֶה־לִּי את הַבַּיִת לָשָׁבֶת.
פסוק ה:כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת, במקדש של קבע מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת־יִשְׂרָאֵל ממצרים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וָאֶהְיֶה שוכן מֵאֹהֶל אֶל־אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן למשכן. בשִׁלֹה היה עדיין אוהל, שכן רק חלקו התחתון של המבנה היה בנוי מאבנים, ואילו גגו היה מכוסה ביריעות של המשכן המקורי. לאחר שחרב משכן שִׁלֹה, לא היה בניין קבע לארון או מקדש.
פסוק ו:בְּכֹל הזמנים אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־יִשְׂרָאֵל, האם דָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת־אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת, להנהיג אֶת־עַמִּי לֵאמֹר: "לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים? " במשך מאות שנים איש מן השופטים, שאחדים מהם היו מנהיגים גדולים וחשובים, לא הצטווה לבנות מקדש.
פסוק ז:וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִיד: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: "היית רועה צאן כפרי צעיר, ואֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה, מקום מרעה, מִן־אַחֲרֵי הַצֹּאן, לִהְיוֹת נָגִיד, מלך עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ח:וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ, וָאַכְרִית, השמדתי אֶת־כָּל־אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, בהיותך המנהיג הראשון מאז יהושע ששמך נודע גם מחוץ לארצך.
פסוק ט:וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּנְטַעְתִּיהוּ, קבעתי אותו, וְשָׁכַן תַּחְתָּיו, במקומו, וְלֹא יִרְגַּז, יפחד עוֹד, בתקופת שלטונך הגיע עם ישראל למנוחה יחסית, וְלֹא־יוֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ, לכלות בו כַּאֲשֶׁר, כמו בָּרִאשׁוֹנָה.
פסוק י:וּלְמִיָּמִים, ומאז הימים אֲשֶׁר צִוִּיתִי, מיניתי בהם שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כאשר היה העם נתון להשתלטותם של אויבים שונים, ורוב מלחמותיו נועדו להגנה מפני פולשים ומתנכלים, השתנה המצב – וְהִכְנַעְתִּי אֶת־כָּל־אוֹיְבֶיךָ, וָאַגִּד לָךְ, הראיתי אותך לכול. לחלופין: אגיד לך דבר נוסף – וּבַיִת, בית מלוכה, שושלת מלכים יִבְנֶה־לְּךָ ה', והיא תימשך אחריך –
פסוק יא:וְהָיָה כִּי־מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם־אֲבֹתֶיךָ, כשיגיע זמנך להיפטר מן העולם, וַהֲקִימוֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה, מי שעתיד להיות מִבָּנֶיךָ. ייוולד לך בן שימשיך אותך, וַהֲכִינוֹתִי, אבסס אֶת־מַלְכוּתוֹ. לשופטים לא היו בנים יורשים, מלבד אבימלך, שתפס את ההנהגה בזרוע; לשאול אמנם היה בן שהמשיך את מלכותו, אבל באופן רופף ולזמן קצר מאוד; ואילו לך בנך יירש את כסאך, ומלכותו תתבסס.
פסוק יב:הוּא – הבן הממשיך אותך יִבְנֶה־לִּי בָּיִת, וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסְאוֹ עַד־עוֹלָם.
פסוק יג:אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן, וְחַסְדִּי לֹא־אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵהמלך אֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ, ומלוכתו נקטעה. המלכות שתעמוד ממך תהיה נצחית.
פסוק יד:וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד־הָעוֹלָם, וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן, מבוסס עַד־עוֹלָם".
פסוק טו:כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הֶחָזוֹן, מראה הנבואה הלילי הַזֶּה, כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל־דָּוִיד. בצד הבשורה השלילית שהשמיע נתן באוזני דויד, שהוא לא יבנה את בית המקדש, הוא בישר לו גם שמלכותו תימשך, ושבנו שימלוך תחתיו יבנה את בית ה'.
פסוק טז:וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד, וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'. בבית ה' אין מקומות ישיבה. נראה שאסור לשבת לפני ה'. חכמים דנו בשאלה הזו מבחינה הלכתית, והיו שהסיקו מכאן היתר מיוחד למלכי בית דויד. לפי דעה אחרת פורשה הישיבה כשהייה. וַיֹּאמֶר בתגובה לנבואה: מִי־אֲנִי, ה' אֱלֹהִים, וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד־הֲלֹם והמלכת אותי על ישראל?!
פסוק יז:וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ, אֱלֹהִים, לא הסתפקת בזאת, וַתְּדַבֵּר אף עַל כינון בֵּית־עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק, לעתיד הרחוק, וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר, כתואר הָאָדָם הַמַּעֲלָה, כאדם שמעלתו גבוהה, המתחיל שושלת מלוכה, ה' אֱלֹהִים.
פסוק יח:מַה־יּוֹסִיף עוֹד דָּוִיד לדבר אֵלֶיךָ לְכָבוֹד אֶת־עַבְדֶּךָ?! איזה עוד כבוד יכול אני לבקש מידך, והרי אַתָּה אֶת־עַבְדְּךָ, אותי יָדָעְתָּ. אתה מכיר את חטאי, פגמי וטעויותי, ובכל זאת בחרת בי שכן אתה יודע שכוונותי היו למענך.
פסוק יט:ה', בַּעֲבוּר עַבְדְּךָ וּכְלִבְּךָ, כפי רצונך עָשִׂיתָ אֵת כָּל־הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת, לְהֹדִיעַ אֶת־כָּל־הַגְּדֻלּוֹת.
פסוק כ:ה', אֵין כָּמוֹךָ, אתה הוא מלך העולם, וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. בְּכֹל, ככל אֲשֶׁר־שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ.
פסוק כא:וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד, מיוחד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת, להושיע לוֹ עָם, לָשׂוּם, לשים, לעשות לְךָ שֵׁם באמצעות גְּדֻלּוֹת וְנוֹרָאוֹת, מעשים גדולים ומיָראים, לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר־פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם. אנחנו העם הנבחר הראשון והיחידי, שלא רק פדית משעבודו אלא גירשת מפניו גויים אחרים.
פסוק כב:וַתִּתֵּן אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד־עוֹלָם, וְאַתָּה ה' הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים.
פסוק כג:וְעַתָּה, ה', כל מה שאני יכול לבקש הוא שָּה, ה', הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל־עַבְדְּךָ וְעַל־בֵּיתוֹ יֵאָמֵן, יתקיים עַד־עוֹלָם, וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
פסוק כד:וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד־עוֹלָם, לֵאמֹר: ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוא אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל, וּבֵית־דָּוִיד עַבְדְּךָ יהיה נָכוֹן, יציב ומחוזק לְפָנֶיךָ. הלוא אתה הבטחת את המשך בחירתנו המיוחדת, וגם את הבחירה הפרטית בבית דויד.
פסוק כה:כִּי אַתָּה, אֱלֹהַי, גָּלִיתָ, גילית אֶת־אֹזֶן עַבְדְּךָ שברצונך לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת, מלכות, עַל־כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ טעם לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ את התפילה הזאת, להודות על מה שנתת לי ולבקש על מה שהובטח לי לעתיד.
פסוק כו:וְעַתָּה, ה', אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים, השולט בכול ושבידו לקיים, וַתְּדַבֵּר עַל־עַבְדְּךָ את הַטּוֹבָה הַזֹּאת,
פסוק כז:וְעַתָּה הוֹאַלְתָּ, רצית לְבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּי־אַתָּה ה' בֵּרַכְתָּ, וּמברכתך יהיה מְבֹרָךְ לְעוֹלָם. דויד ראה בנבואת נתן אישור מלמעלה. ה' אישר את כוונותיו, ואמר לו שבזכות יזמתו הוא יזכה לטובות וברכות, אלא שבפועל הדברים לא יתממשו על ידיו, כפי שרצה. המתנה שביקש לתת תתקבל רק לאחר זמן. הטעם לדחייה לא הוסבר לו. נאמר לו רק שבניין המקדש לא ייעשה כפעולה מלחמתית, אלא לאחר שהממלכה תתבסס וישכון בה השלום. בהמשך יסופר כי דויד נחוש לטרוח בכל מה שאפשר להכין מראש לקראת בניית המקדש.
