פסוק א:ויקבצו כל ישראל אל דוד חברונה וגו'. עד ויתחזק שלמה בן דוד על מלכות (לקמן ב' א) ראינו להציע בכאן שאין כונתנו לשוב לבאר בזה הספר מה שכבר בארנוהו בספר שמואל ומלכים ולא לשוב ולמנות תועלותיהם אך מה שנתחדש בזה הספר לבד או שנשתנה בו הלשון או הענין נבאר ונסיר הספק אם תראה בו סתירה לפי מה שנזכר בספר שמואל או מלכים:
פסוק ה:ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבוא הנה. כבר באר בספר שמואל (ב' ה' הו' וגו') שהסבה בזה היא שאם לא יסיר את העורים ואת הפסחים לא יוכל לבוא שם וכבר בארנו בבאורנו לספר שמואל הסבה בזה שכבר היו שם תמונות עורים ופסחים עם דמות מקלות גדולים מברזל בידם והמים העוברים בצנור מניעים המקלות ההם תמיד באופן שלא יוכל להכנס אדם שם. ולזה היה הדרך בהשבתתם הנגיעה בצנור אשר באים בו המים להניע זאת התנועה והנה קצר בספר שמואל מלהזכיר מה יתן דוד לכל מכה יבוסי בראשונה ויגע בצנור. ובזה המקום באר שהוא יהיה לראש ולשר ושכבר עלה בראשונה יואב להכות היבוסי. ולזה היה לראש. ר"ל שהיה שר צבא:
פסוק ז:וישב דוד במצד. רצה לומר במצודה והוא המגדל החזק שהיה בה (ח) מן המלוא ועד הסביב הנה המלוא היה המקום שהיה רחוב סביב עיר ציון להאסף שם העם ורצה שמן המלוא ולפנים בנה דוד עירו סביב אל המצודה אשר היה יושב בה:
פסוק ז:ויואב יחיה את שאר העיר. זה לא נזכר בספר שמואל והרצון בו שכבר חיה את שאר העיר שהיו יושבים בו היבוסים אך אשר במצודת ציון המית לבדם. והנה השאר היו בברית את ישראל והיו להם למס. ולזה תמצא כי היבוסי היה יושב בירושלים אצל סוף ימי דוד:
פסוק י:המתחזקי' עמו במלכותו עם כל ישראל. ידמה שזה היה בימי איש בשת כי מפני גבורתם התחילו להלחם מלחמות דוד והצליחו כיד אלהיו טובה עליו וקצתם היו עמו בהיותו בורח מפני שאול להיותם משערים כי הוא ימלוך על ישראל:
פסוק יא:ישבעם בן חכמוני. הנה בספר מלכים (צ"ל ש"ב כ"ג ח') קראו יושב בשבת תחכמוני והרצון כמו שאמר פה הוא כי לרוב גבורתו ישוב כאלו הוא עם ומפני חכמתו גם כן. ולזה קראו בן חכמוני כי הוא היה מתנהג בגבורתו בחכמה. והנה בספר שמואל קראו עדינו העצני ושם אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת. ובזה המקום אמר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת ואין ראוי שנתיר זה הספק בשנאמר שפעם אחת עורר את חניתו על שמונה מאות חלל ופעם אחרת קרה לו שעורר את חניתו על שלש מאות חלל. וזה מפני שהוא היה מספק גבורתו וראוי שיספר תכלית מה שהיה יכול עליו. ולזה היה ראוי שיתארהו שהוא היה עורר את חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת. וזה ממה שאינו צריך באור למעיין בדברינו. והנה בחיי הספק בזה חזק אצלי. והנראה לי בהתר זה הספק הוא שבכל כלי מלחמתו קרה לו שהרג שמונה מאות בפעם אחת ואולם בחניתו לבדו קרה לו שהמית שלש מאות. ולזה תמצא שלא אמר בספר שמואל עורר את חניתו. אבל אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת:
פסוק יב:ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי. הנה קצר בזה המקום מלספר הגבורה שעשה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל וזכר הגבורה שעשה שמה בן אגא הררי ולא זכרו אבל זכר הגבורה ההיא בלשון רבים. ולזה ידמה שכבר היה שם עם שמה אלעזר וידמה שבזה הענין נכללו שתי הגבורות הנזכרות שם לאלעזר ולשמה. אבל שמה עמד בתוך החלקה להציל החלקה והכה הפלשתים אשר שם ואלעזר הכה הפלשתים הנאספים שם למלחמה. ובזה האופן עזרו שניהם בהצלת החלקה:
פסוק טז:ונציב פלשתים. בשמואל כתוכ וחית פלשתים וזה לאות כי הרצון בו מחנה פלשתים. ונציב פלשתים הוא המושל אשר שמו שם פלשתים והיה בלתי אפשר ללכת לבור בית לחם אשר בשער אם לא ילכו שם דרך עמק רפאים שהיה שם מחנה פלשתים:
פסוק כא:מן השלשה בשנים נכבד ויהי להם לשר. ובספר שמואל כתוב מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר והכל אחד כי הוא היה מהשלשה והיה לכבד מהשנים הנשארים ולהם היה לשר והם השלשה שהיו על השלשים אך עד השלשה גבורים הנזכרים בראשונה לא בא כמו שבארנו בס' שמואל:
פסוק כו:וגבורי החילים עשהאל אחי יואב וגו'. הנה כבר נזכרו בשמות אחרים בספר שמואל קצת הגבורים הנזכרים פה ונזכרו בזה המקום גבורים אחרים לא נזכרו בספר שמואל והם נזכרים כלם אחר אוריה החתי:
פסוק מב:ועליו שלשים. ר"ל ואצלו שלשים וידמה שלא זכרם כלם כי הנזכרים אחר זה אינם כי אם ארבעה עשר: