תנ"ך על הפרק - שמות לז - בדי הארון / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות לז

87 / 929
היום

הפרק

מעשה הארון, השלחן, המנורה, מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, השמן והַקְּטֹרֶת

וַיַּ֧עַשׂ בְּצַלְאֵ֛ל אֶת־הָאָרֹ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וַיִּצֹ֣ק ל֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּע֔וֹת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃וַיַּ֥עַשׂ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃וַיָּבֵ֤א אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֖את אֶת־הָאָרֹֽן׃וַיַּ֥עַשׂ כַּפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃וַיַּ֛עַשׂ שְׁנֵ֥י כְרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ עָשָׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃כְּרוּב־אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת עָשָׂ֥ה אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים מִשְּׁנֵ֥יקצוותוקְצוֹתָֽיו׃וַיִּהְי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹֽכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת הָי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וַיַּ֨עַשׂ ל֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וַיַּ֧עַשׂ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃וַיִּצֹ֣ק ל֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת הָי֖וּ הַטַּבָּעֹ֑ת בָּתִּים֙ לַבַּדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃וַיַּ֤עַשׂ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָ֑ב לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־הַכֵּלִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֶת־קְעָרֹתָ֤יו וְאֶת־כַּפֹּתָיו֙ וְאֵת֙ מְנַקִּיֹּתָ֔יו וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִמֶּֽנָּה׃כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה הָי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וְאֵ֖ת כָּל־כֵּלֶֽיהָ׃וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹ֖רֶת עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּ֣ה אָרְכּוֹ֩ וְאַמָּ֨ה רָחְבּ֜וֹ רָב֗וּעַ וְאַמָּתַ֙יִם֙ קֹֽמָת֔וֹ מִמֶּ֖נּוּ הָי֥וּ קַרְנֹתָֽיו׃וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב עָֽשָׂה־ל֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו עַ֖ל שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃וַיַּ֜עַשׂ אֶת־שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽחַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

בדי הארון

הקדמה

נאמר בפרקנו (פסוקים ד-ה):

ויעש בדי עצי שטים ויצף אתם זהב.
ויבא את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן.

בספר מלכים (א ח, ח), בתיאור הבאת הארון לקדש הקדשים בימי שלמה נאמר: "ויארִכו הבדים, ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר, ולא יראו החוצה, ויהיו שם עד היום הזה".

בגמרא במסכת מנחות (צח ע"א וע"ב) הסבירו את הפסוק:

תניא: 'ויאריכו הבדים' (מלכים א ח, ח) - יכול לא היו נוגעין בפרוכת? תלמוד לומר: 'ויראו [ראשי הבדים]' (שם).
אי 'ויראו', יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין?
תלמוד לומר: 'ולא יראו החוצה' (שם).
הא כיצד? דוחקין ובולטין בפרוכת, ודומין כמין שני דדי אשה, שנאמר: 'צרור המור דודי לי, בין שדי ילין' (שיר השירים א, יג).

הסבר זה, כאמור, נאמר על הפסוק המתאר את אשר היה בבית המקדש.

יש לשאול: האם כך היה גם במשכן? כלומר:האם הבדים בלטו גם בפרוכת שבמשכן, כשם שבלטו בפרוכת שבמקדש?

בדבר זה נחלקו המפרשים.

א. הסבר הרד"ק, רש"י וה"משך חכמה"

כתב הרד"ק על הפסוק בספר מלכים: "ואם תאמר: והלא אורך הבדים לא היה אלא עשר אמות ולא נאמר בתורה שהיו נראים חוץ לפרוכת". משמע שלפי הרד"ק במשכן לא בלטו הבדים בפרוכת.

גם מדברי רש"י בפירושו למסכת שבת (פח ע"ב) נראה שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת.

כך נאמר שם בגמרא:

אמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב: 'צרור המר דודי לי בין שדי ילין' (שיר השירים א, יג)?
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אף על פי שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין.

פירש רש"י:

אף על פי שמיצר ומימר לי דודי - בעגל, שאמר: 'הורד עדיך' (שמות לג, ה).
בין שדי ילין - אמר מיד לעשות לו משכן, להיות מצוצמצמת שכינתו בין שני הבדים שנראים במקדש ראשון כשני שדים דוחקין ובולטין בפרוכת שכנגד הפתח.

מדיוק לשון רש"י, שהציווי לעשות משכן וצימצום השכינה בין שני הבדים היה מיד, אך הבדים היו נראים דוחקים בפרוכת רק במקדש ראשון, משמע שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת!

גם מדברי ה"משך חכמה" נראה שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת. כך כתב ה"משך חכמה" (שמות לו, ח):

הענין דביריעות המשכן היה עיקר הכוונה לעשות ציורים נאים, ובזה היה ציור כרובים. אבל בפרוכת היתה כוונה אחרת - שהיה צריך להיות נגד מקום הכרובים שבארון, למען ידעו לכוון מקום הכרובים. ובפרט במתן דם פר העלם דבר שצריך מקום הפרוכת נגד בין הבדים, וכן בהזאות יום הכיפורים... ובמקדש האריכו ראשי הבדים והיו בולטין...

מדברי ה"משך חכמה" משמע שרק במקדש בלטו ראשי הבדים, אבל במשכן לא בלטו ראשי הבדים ולכן נצטוו לצייר כרובים על הפרוכת - מול הכרובים שעל הארון.

מדברי ה"משך חכמה" משמע גם שהסיבה לבליטת הבדים בפרוכת שבמקדש היתה כדי שידעו את מקום הארון בצורה מדויקת בשעת הזאות הדם על בין הבדים! נראה שכוונתו היא לא רק שידעו את מקומו של הארון מצפון לדרום, שכן דבר זה ניתן היה לדעת גם ללא בליטת הבדים בפרוכת, שהרי הארון היה מונח באמצע קדש הקדשים מצפון לדרום לכל הדעות, אלא גם את גובה בין הבדים.

גם מדברי התוספות (מנחות צח ע"ב ד"ה דוחקין) משמע שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת, שכן כתבו: "הא לא היה אורכן עשר אמות"! משמע שהבדים לא הגיעו לפרוכת, שכן, לשיטתם הארון עמד באמצע קדש הקדשים אפילו במקדש, ובגלל כן הוצרכו לנס שיאריכו הבדים עד הפרוכת, ונראה שוודאי במשכן עמד הארון באמצע קדש הקדשים, וכיון שהבדים היו פחות מעשר אמות ממילא לא הגיעו עד הפרוכת! אמנם אם משכו את הבדים לצד מזרח הם הגיעו עד הפרוכת, אך מדבריהם "אם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד היאך מגיעים עד הפרוכת? הא לא היה אורכן עשר אמות!" לא משמע כן.

ב. הסבר התוספות ומפרשים נוספים

אבל נראה שלדעת התוספות הבדים כן הגיעו לפרוכת אף במשכן, ומה ששאלו "אם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד היאך מגיעים עד הפרוכת? הא לא היה אורכן עשר אמות!" מתייחס לפרוכת שבמקדש, אבל במשכן ודאי הגיעו הבדים עד הפרוכת, וכן כתבו התוספות במפורש במסכת יומא (עב ע"א ד"ה "כתיב"). התוספות שם כתבו: "שמעתי מקשים דבשעת סילוק מסעות כתיב: 'ושמו בדיו' (במדבר ד, ו), משמע דבנסוע המסעות היו משימים אותם בדים, וקשה והא כתיב: 'לא יסורו ממנו' (שמות כה, טו)"! ותירצו התוספות באחד התירוצים: "דהאי 'ושמו בדיו' היינו שמושכין הבדים לצד חוץ להיות נראין בולטין בפרוכת". מפורש אפוא בדברי התוספות, שבמדבר היו הבדים בולטים בפרוכת!

וכן כתבו התוספות על התורה ("הדר זקנים" שמות כה,י) וה"פענח רזא" (שמות כה, טו) והרדב"ז (על הרמב"ם סוף פ"ב מהלכות כלי המקדש), וכן נראה מראשונים נוספים.

גם הגר"א בפירושו לשיר השירים (א, יג) כתב שהבדים בלטו בפרוכת שבמשכן, וכן כתב המלבי"ם (שמות כה,יד): "במקדש של שלמה כתיב: 'ויארכו הבדים' ...ופירשו חז"ל שהיו בולטים מן הפרוכת... ואורך הבדים שעשה משה לא היה יותר מעשר אמות, כי המשכן (- כלומר קדש הקדשים) היה עשר אמות, ובעת החנייה משכם לצד חוץ אל הפרוכת, שיהיו בולטים בפרוכת... שמסתמא גם במשכן היה כן". וכן כתב הנצי"ב במספר מקומות (שמות כה, יב; כו, לג; לז, ה; מ, כ; מ, לה; במדבר ד, ו) שהבדים בלטו בפרוכת שבמשכן.

ג. מדוע בלטו הבדים בפרכת?

בגמרא לא הוסבר מדוע בלטו הבדים בפרוכת. כתבו שם התוספות (בד"ה "דוחקין"):

מעשה נס היה, דארון באמצע קדשי הקדשים היה, ולכל צד היה עשר אמות, ומקום ארון אינו מן המדה, כדאיתא בפרק קמא דמגילה (י ע"ב), ואם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד - היאך מגיעים עד הפרוכת? הא לא היה אורכן עשר! אלא על ידי נס האריכו בדים עד שהיו דוחקין ובולטין ונראין כשני דדי אשה, לחיבתן של ישראל.

יהי רצון שנזכה לראות בבנין בית המקדש בקרוב, ובחיבתן של ישראל.

(ועיין בהרחבה בספרי "הדר העולם", במאמר "היכן עמד ארון הברית בקדש הקדשים?" ובספרי "הדר הנביאים" במאמר "'ויאריכו הבדים' - בידי אדם או בדרך נס?")

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך