תנ"ך על הפרק - שמות לז - העמק דבר

תנ"ך על הפרק

שמות לז

87 / 929
היום

הפרק

מעשה הארון, השלחן, המנורה, מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, השמן והַקְּטֹרֶת

וַיַּ֧עַשׂ בְּצַלְאֵ֛ל אֶת־הָאָרֹ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וַיִּצֹ֣ק ל֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּע֔וֹת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃וַיַּ֥עַשׂ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃וַיָּבֵ֤א אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֖את אֶת־הָאָרֹֽן׃וַיַּ֥עַשׂ כַּפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃וַיַּ֛עַשׂ שְׁנֵ֥י כְרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ עָשָׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃כְּרוּב־אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת עָשָׂ֥ה אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים מִשְּׁנֵ֥יקצוותוקְצוֹתָֽיו׃וַיִּהְי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹֽכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת הָי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וַיַּ֨עַשׂ ל֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וַיַּ֧עַשׂ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃וַיִּצֹ֣ק ל֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת הָי֖וּ הַטַּבָּעֹ֑ת בָּתִּים֙ לַבַּדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃וַיַּ֤עַשׂ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָ֑ב לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־הַכֵּלִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֶת־קְעָרֹתָ֤יו וְאֶת־כַּפֹּתָיו֙ וְאֵת֙ מְנַקִּיֹּתָ֔יו וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִמֶּֽנָּה׃כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה הָי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וְאֵ֖ת כָּל־כֵּלֶֽיהָ׃וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹ֖רֶת עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּ֣ה אָרְכּוֹ֩ וְאַמָּ֨ה רָחְבּ֜וֹ רָב֗וּעַ וְאַמָּתַ֙יִם֙ קֹֽמָת֔וֹ מִמֶּ֖נּוּ הָי֥וּ קַרְנֹתָֽיו׃וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב עָֽשָׂה־ל֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו עַ֖ל שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃וַיַּ֜עַשׂ אֶת־שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽחַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויעש בצלאל. מבואר במדרש פ׳ תרומה דעשיית הארון גרם לזכות בתורה. וכך שבט יהודה זכו להיות מחוקקים היינו לעשות הלכות מחודשות עפ״י י״ג מדות והויות התלמוד שזה נקרא מעשה כמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳. וע״י מעשה הארון זכו למעשה התורה. וכשם שבצלאל עשה הארון בפועל ואח״כ נמסר ללוים המה ינשאוהו והעמידוהו על מכונו להגיעו לתכליתו הנרצה בו. ככה לדורות שבט יהודה היו מחוקקים ושבט לוי באים אחרי הכרעתם ומורים למעשה הבא לפניהם ומתקנים לפי השנוים במזדמן למעשה ולהורות כתכלית הנרצה לעשות כתורה: ויבא את הבדים בטבעות. בצלאל הביא בטבעות על צלעות יוצא משני הצדדים שיהא באופן לשאת את הארון היינו מעט מן הבד יצא מזה הצד ומעט מזה הצד. והא דכתיב בפ׳ פקודי דמשה שם בדיו היינו תיקן שיהא כשני דדי אשה. והוציא כל הבד מצד אחד כדי שיהא בולט בפרכת. וכ״ז נתבאר יפה בפ׳ תרומה בס״ד: עשה וגו׳. עמש״כ לעיל כ״ה י״ט שהיה הצווי תעשו בשני אנשים משום שמן הנמנע היה לעשות שניהם ביחד באדם א׳. אבל בדרך נס נעשה ע״י בצלאל שניהם ביחד וכיב״ז אי׳ לעיל כ״ט כ״א ע״ש: לשאת את השלחן. אבל לא הביא הבדים עתה בטבעות. וגם לא היה אפשר להביא שלא בעת משא באופן שיהא מונח יפה שהרי לא היה אלא טבעת אחת מכל צד באמצע הפאה מארבע הפאות היינו שנים בארכו ושנים ברחבו כמש״כ לעיל. וע׳ מש״כ לעיל כ״ז ז׳: ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן. בצווי כתיב תחלה הקשות ואח״כ המנקיות. וכבר ביארנו דהקשות הם המעמידים. והמנקיות המה המזלגות. והמעשה היה כפי הראוי. תחלה עשו המזלגות ואח״כ המעמידים משום דלא אפשר לעשות המעמידים עד שנדע אופני המזלגות ועובין אבל שם סדר הכתוב כפי תשמישן של הכלים מתחלה משתמשין בדפוסין לאפיה ואח״כ הבזיכין ללבונה בשעת הסדור ואח״כ מעמידין הקשוות מצדדי השלחן ואח״כ מניחין הקנים בין הקשוות. אכן מצד הסברא היו תחלה מעמידין הקשוות והמנקיות להעמיד הלחם על מתכונתו ואח״כ הבזיכין ללבונה. וא״כ מהראוי לכתוב תחלה קשוות ומנקיות ואח״כ הכפות אלא מזה מבואר כדתנן במנחות פי״א לא סדור קנים ולא נטילתן דוחה את השבת. שהוא משום איסור מוקצה וטורח בכדי כדאי׳ בשבת פ׳ כל הכלים. ולכאורה הוא פלא לדחות משום זה ענין הכתוב בתורה. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא כ״ז רמז לזה. ומעתה גם כאן מרומז הכי. דהשתמשות הבזיכין קדמה לקשוות ומנקיות דבזיכין סדרו בשבת והקשוות והמנקיות במוצאי שבת: בקנה אחד. תיבה זו הכתובה בשנוי מהכתוב בכל המקומות בקנה האחד. ממשיך את הדעת להשכיל על ענין הגביעים המשוקדים כפתור ופרח. והנה ראינו ברבה פ׳ מקץ דרבי טרפון בשעה שהיה אחד אומר לפניו דבר הגון בתורה היה אומר כפתור ופרח. ושיחת רבן של ישראל מלמדנו שהבין אשר בכפתורים ופרחים של המנורה רמוז חידושי תורה שיש בהם שכל טוב לעושיהם. ומש״ה אמר למי שחידש דבר טוב שהוא כו״פ שעל המנורה. וכבר נתבאר ר״פ תצוה שהמנורה בכלל מרומז להאיר על חכמת התורה בפלפולה ש״ת והחקירה והעיון. והנה ששה קני מנורה עם הנר האמצעי הן המה שבע חכמות חיצוניות הטפלים לתורה. ושהתורה צריכה להם להתפרש בכל פרטי שיעורין וכדומה המגיע לבאור התורה. וע״ז מצויר. גביעים המורים על השקאה. שהתורה משקה בחכמות. והחכמות משקים הדעת לדעת ולהבין דקדוקי דבר ה׳. כדאיתא בכורות ד״ח שר׳ יהושע עמד ע״ד נפלא בחכמת הטבע ע״י דקדוקי תורה. והגביעים משוקדים ללמדנו שכ״ז אינו בא אלא ע״י שקידה. והלא ע״ז הציור אמר ה׳ לירמיה שראה מקל שקד לאמר כי שוקד אני וגו׳. ובאו שלשה גביעי׳ שההשקא׳ מועלת גם לידיעת התורה ודקדוקיה גם הנוגע למעשה המצות גם לכשרון ד״א והליכות עולם. חכמת אדם בעמל תורה תאיר דרכו על הארץ. אחר כ״ז יש לדעת כי יש איזה תועליות שבאה ע״י שקידה בחכמה מיוחדת דוקא לאותה חכמ׳ משבע חכמות ולא זולתה. וע״ז מרומז הלשון בקנה האחד המיוחד. ויש תועליות שבאים משקידה בחכמה לשם ידיעת התורה אשר אינם מיוחדים לאיזה חכמה וע״ז מרומז הלשון בקנה אחד. איזה דבר חכמה שהוא היא באה מכח המנורה שהיא מורה על כח התורה ולהאיר על ידיעתה כאמור. וענין ארבעה גביעים אלו שבאו בגוף המנורה לרמז לארבעה תועליות שבאו בשקידת התורה. להבין כפתור ופרח בגוף התורה ולהשכיל בשארי חכמות. ולהשכיל בעבודה. ולהשכיל בד״א: ואת קטרת הסמים טהור. לא כתיב כאן קודש. וכבר כתבתי לעיל ל׳ ל״ה. שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח. וזה לא היה בעצם מעשה האומנים. שהרי אין בזה אומנות ויותר טוב שלא יכתשו עד סמוך למעשה הקטרה. ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש עם המעלה עשן שהיה בזה אומנות יתירה. ומש״ה כתיב לעיל ל״א י״א ואת קטרת הסמים לקודש. פי׳ שיהא מוכן לקדש. אבל לא שיהא בצלאל מקדש במכתשת. ומש״ה כתיב כאן ואת קטרת הסמים טהור היינו בלי שום עירוב ד״א שהוא חוץ לצורך הקטרה. דבזה לא יהיה הקטרה טהור. אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש ואז נצטוו לעשות קודש כמש״כ ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח וגו׳:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך