פסוק א:וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים, אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
פסוק ב:וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת, מבפנים וּמִחוּץ. לפי המסורת היה זה ציפוי מוצק למדי, שהיה בעצמו כעין שני ארונות זהב. ציפוי ארון העץ נעשה על ידי הנחת ארון העץ בתוך ארון הזהב הגדול ממנו, ועל ידי הנחת ארון הזהב הקטן בתוכו. וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר, כתר, עיטור זָהָב סָבִיב.
פסוק ג:וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו, פינותיו או רגליו, וּשְׁתֵּי, שתי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. כל טבעת ניתנה בקצה הדופן.
פסוק ד:וַיַּעַשׂ בַּדֵּי, מוטות עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף, ציפה אֹתָם זָהָב.
פסוק ה:וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן.
פסוק ו:וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת, מכסה זָהָב טָהוֹר, אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ כאורכו של הארון, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ כרוחבו.
פסוק ז:וַיַּעַשׂ על הכפורת שְׁנֵי כְרֻבִים, דמויות מלאכים יצורי מרום מזָהָב. מִקְשָׁה, כחלק מאותו גוש זהב שעוצב על ידי הקשָׁה והכאה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.
פסוק ח:כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, בקצה הכפורת האחד, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, בקצה הכפורת האחר, מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו של הארון.
פסוק ט:וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת. הכפורת היתה מסוככת בכנפיים. וּפְנֵיהֶם היו אִישׁ אֶל אָחִיו, אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. הכרובים לא פנו זה אל מול זה בשלמות, אלא מבטם פנה מטה, אל הכפורת. אך אין בהם חזרה על תפקידו של השולחן, כנושא לחם הפנים.
פסוק י:וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים, אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
פסוק יא:וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר, כתר, עיטור זָהָב סָבִיב.
פסוק יב:וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת שגובהה טֹפַח, טֶפח סָבִיב, וַיַּעַשׂ את זֵרה זָהָב האמור לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב.
פסוק יג:וַיִּצֹק גם לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב. וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת, הפינות אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו.
פסוק יד:לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת. המסגרת נתונה בין רגל לרגל או צמודה ללוח השולחן, ובמקביל אליה למטה, על הרגליים שבארבע קצות השולחן ולא על המסגרת עצמה, יצוקות הטבעות, שהן בָּתִּים, כלי קיבול לַבַּדִּים, למוטות כדי לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן,
פסוק טו:וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב, לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.
פסוק טז:וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן: אֶת קְעָרֹתָיו, שבהן ישימו סולת או בצק וְאֶת כַּפֹּתָיו להכנת הלבונה וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו, העמודים הניצבים משני צדי השולחן וְאֶת הַקְּשָׂוֹת, צינורות הזהב הדקים שנסמכו על המנקיות אלו על גבי אלו, שעליהם הניחו את הלחם קומה על גבי קומה, אֲשֶׁר יֻסַּךְ, יסוכך בָּהֵן על מערכות הלחם שעל השולחן. כל אלה נעשו זָהָב טָהוֹר. בהשמטת תפקידה להאיר.
פסוק יז:וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר. מִקְשָׁה, לא ביציקה ולא בחיבור חלקים שונים אלא מגוש זהב אחד שהקישו עליו, עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה. מאותו גוש נעשו יְרֵכָהּ, בסיס המנורה וְקָנָהּ, הקנה המרכזי שלה, או: כלל קניה גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מיני קישוטיה. כל אלה מִמֶּנָּה הָיוּ. מתוך אותו גוש זהב עצמו, בלא להדביק אליו דבר ובלי להיעזר ביציקה.
פסוק יח:וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.
פסוק יט:שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים, מעוצבים ומעוטרים באופן דק ועשויים בשקידה ובזהירות, או: בעלי תבליטים בצורת שקדים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, ונוסף להם היו גם כַּפְתֹּר וָפֶרַח בכל קנה. וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח, כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
פסוק כ:וּבגוף המְּנֹרָה, בקנה האמצעי שלה היו אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים, כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.
פסוק כא:וְכַפְתֹּר היה תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה. בבסיסו של כל זוג-קנים בקנה המרכזי היה כפתור.
פסוק כב:כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם, קני המנורה — מִמֶּנָּה הָיוּ, כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.
פסוק כג:וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ, כלי הקיבול לשמן ולפתילות שעל הקנים שִׁבְעָה. וּמַלְקָחֶיהָ, מלקחיים לטיפול בפתילות, וּמַחְתֹּתֶיהָ, מעין כפות וכלי גריפה לנטילת הפתילות השרופות ולניקוי השמן. גם אלה היו עשויים מזָהָב טָהוֹר.
פסוק כד:כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ. המשקל הכולל של המנורה ואביזריה היה כיכר זהב טהור, כשלושים עד חמישים קילוגרם. כאן אין עבודתם מתוארת.
פסוק כה:וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, רָבוּעַ, וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ, מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו. צורתן המדויקת אינה מפורשת.
פסוק כו:וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, אֶת גַּגּוֹ, חלקו העליון וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו. וַיַּעַשׂ לוֹ, כמו לארון ולשולחן, זֵר זָהָב סָבִיב.
פסוק כז:וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו, עבריו עַל שְׁנֵי צִדָּיו, בזוויות הנגדיות לְבָתִּים לְבַדִּים, בטבעות יושחלו המוטות כדי לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם. כיוון שמזבח הקטורת הוא כלי קטן, אין הוא זקוק לארבע טבעות אלא לשתיים בלבד.
פסוק כח:וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב.
פסוק כט:וַיַּעַשׂ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קֹדֶשׁ בקדושה. וכן: לשם משיחת הקודש, וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים — טָהוֹר מכל פסולת וטומאה, ושניהם נעשו מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ, בדיוק מקצועי ובהקפדה יתרה, כמנהגי רוקחי הבשמים.
