פסוק א:וישוע. הוא יהושע הכהן הגדול:
פסוק ז:בימי ישוע. שהיו ראשים בימי יהושע כהן גדול:
פסוק ח:הידות. מן כלי שיר לומר שירה:
פסוק ט:למשמרות. כמו שמצינו (בדברי הימים א' כ"ד ואילך) שהלוים היו חלוקים לעשרים וארבעה משמרות:
פסוק י:וישוע הוליד את יויקים וגו'. כל אלו שבמקרא זה היו כהנים גדולים:
פסוק יב:ובימי יויקים. שהיה כהן גדול היו כהנים הללו הם היו ראשים ראשי בית אב למשמרותם:
פסוק יב:לשריה מריה. למשמרת של שריה היה מריה ראש בית אב ולמשמרת של ירמיה היה חנניה ראש בית אב וכן כולם ואת אשר לא פירש כל העשרי' וארבע משמרות לא דקדק המקרא בכך למנותם כולם:
פסוק כב:הלוים בימי אלישיב. הלוים הללו היו ראשי בית אבות במשמרות הלוים בימי אלישיב הכהן הגדול והכהנים המנוין למעלה בסמוך הם היו ראשי בית אבות במשמרותם גם בימי אלישיב:
פסוק כב:על מלכות. בימי מלכות דריוש היה דבר זה:
פסוק כג:ועד ימי יוחנן. כל אותן שהיו ראשי אבות הלוים עד ימי יוחנן כהן גדול מנוין שם בדברי הימים:
פסוק כד:משמר לעומת משמר. שהיו חלוקים במשמרותם לומר שירה:
פסוק כה:שוערים משמר. שוערים היו במשמר שלהם לשמור שערי הבית:
פסוק כה:באסופי. כמו בסיפי השערים:
פסוק כו:אלה בימי יויקים. אלה היו שוערים בימי יויקים:
פסוק כז:ובחנוכת חומת ירושלים. בתשלום חומת העיר לקדש את העיר:
פסוק כז:ובתודות. ובהודאות:
פסוק כח:ומן הככר. אשר סביבות ירושלים באו המשוררים:
פסוק ל:ויטהרו. תחלה טהרו את עצמן ואח"כ טהרו את אחרים:
פסוק ל:ואת השערים ואת החומה. שלא תהיה טומאה שם בעיר:
פסוק לא:מעל לחומה. שקדש את העיר והלכו השרים ובית דין והכהנים והלוים עם שתי תודות סביב לעיר הכל כמפורש במסכת שבועות כדי לקדש את העיר:
פסוק לא:שתי תודות. שתי לחמי תודה כל לחם ולחם קרוי תודה:
פסוק לא:ותהלוכות לימין. וכאשר יצאו מן העיר כדי לסובבה הלכו לצד ימינה:
פסוק לד:יהודה ובנימין. שני שרים היו:
פסוק לו:ואחיו. חביריו של זכריה הכהן:
פסוק לז:ועל שער העין. לפני שער העין הלכו סביבות העיר:
פסוק לז:ונגדם עלו. ולפניהם עלו משער העין למעלות של עיר דוד ואותן מעלות היו לחומה:
פסוק לח:והתודה השנית ההולכת למול. תודה אחרת שהיתה שנית לחברתה היתה הולכת נגד חברתה בשוה ולא זו אחר זו:
פסוק לח:ואני אחריה. ואני הייתי הולך אחריה של תודה:
פסוק לט:ועמדו. שם היו עומדים שלא לילך יותר:
פסוק מ:שתי התודות. שנשאו אותם לבהמ"ק:
פסוק מא:בחצוצרות. היו תוקעין מתוך שמחתן:
פסוק מד:ויפקדו. לשון פקידות:
פסוק מד:הנשכות. כמו הלשכות של בית המקדש:
פסוק מד:לכנוס בהם. ובאותן הלשכות היו נותנים כל מתנותיהם של כהנים ולוים ומשם היו חולקין ביניהם:
פסוק מד:לכהנים ללוים. כהנים היו נוטלים הראוי להם והלוים הראוי להם:
פסוק מד:העומדים. ומשמשים שם לפני הקב"ה בתודות והודאות:
פסוק מז:ומקדישים ללוים. היו נותנים במעשר ללוים והם היו נוטלים מעשר מן המעשר ונותנים לכהנים: