פסוק א:וְאֵלֶּה הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר עָלוּ עִם־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ הכהן הגדול: שְׂרָיָה, יִרְמְיָה, עֶזְרָא,
פסוק ב:אֲמַרְיָה, מַלּוּךְ, חַטּוּשׁ,
פסוק ג:שְׁכַנְיָה, רְחֻם, מְרֵמוֹת,
פסוק ד:עִדּוֹא, גִנְּתוֹי, אֲבִיָּה,
פסוק ה:מִיָּמִין, מַעַדְיָה, בִּלְגָּה,
פסוק ו:שְׁמַעְיָה וְיוֹיָרִיב, יְדַעְיָה,
פסוק ז:סַלּוּ, עָמוֹק, חִלְקִיָּה, יְדַעְיָה. אֵלֶּה רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וַאֲחֵיהֶם בִּימֵי יֵשׁוּעַ.
פסוק ח:וְהַלְוִיִּם: יֵשׁוּעַ, בִּנּוּי, קַדְמִיאֵל, שֵׁרֵבְיָה, יְהוּדָה, מַתַּנְיָה עַל־הֻיְּדוֹת, מזמורי ההודיות,הוּא וְאֶחָיו,
פסוק ט:וּבַקְבֻּקְיָה וְעֻנִּי אֲחֵיהֶם מחולקים לְנֶגְדָּם, לעומתם לְמִשְׁמָרוֹת.
פסוק י:רשימת יוחסין של הכהנים, ייתכן שהיו אלה כהנים גדולים: וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת־יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת־אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב – אֶת־יוֹיָדָע,
פסוק יא:וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת־יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת־יַדּוּעַ.
פסוק יב:וּבִימֵי יוֹיָקִים בנו של יהושע הכהן הגדול הָיוּ כֹהֲנִים רָאשֵׁי הָאָבוֹת: למשפחת שְׂרָיָה שחי בדור העולים הראשון, היה ראש בית האב מְרָיָה; לְיִרְמְיָה היה ראש בית האב חֲנַנְיָה;
פסוק יג:לְעֶזְרָא – מְשֻׁלָּם; לַאֲמַרְיָה – יְהוֹחָנָן; חָנָן;
פסוק יד:לִמְלִיכוּ – יוֹנָתָן; לִשְׁבַנְיָה – יוֹסֵף;
פסוק טו:לְחָרִים – עַדְנָא; לִמְרָיוֹת – חֶלְקָי;
פסוק טז:לְעִדּוֹא – זְכַרְיָה. לא מן הנמנע שהוא הנביא זכריה בן ברכיה בן עדו, שפעל בימי דריוש; לְגִנְּתוֹן – מְשֻׁלָּם;
פסוק יז:לַאֲבִיָּה – זִכְרִי; לְמִנְיָמִין ולְמוֹעַדְיָה – פִּלְטָי;
פסוק יח:לְבִלְגָּה – שַׁמּוּעַ; לִשְׁמַעְיָה – יְהוֹנָתָן;
פסוק יט:וּלְיוֹיָרִיב – מַתְּנַי; לִידַעְיָה – עֻזִּי;
פסוק כ:לְסַלַּי – קַלַּי; לְעָמוֹק – עֵבֶר;
פסוק כא:לְחִלְקִיָּה – חֲשַׁבְיָה; לִידַעְיָה – נְתַנְאֵל.
פסוק כב:הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב הכהן, בנו של יויקים: יוֹיָדָע וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ כְּתוּבִים בתור רָאשֵׁי אָבוֹת, וְכן הַכֹּהֲנִים נכתבו כמותם עַל ספר בזמן מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפַּרְסִי. כבר אין מדובר כאן בימי העלייה הראשונה אלא מאוחר יותר.
פסוק כג:בְּנֵי לֵוִי רָאשֵׁי הָאָבוֹת הרי הם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, וְעַד־יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב.
פסוק כד:וְרָאשֵׁי הַלְוִיִּם היו חֲשַׁבְיָה, שֵׁרֵבְיָה וְיֵשׁוּעַ בֶּן־קַדְמִיאֵל, וַאֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְהַלֵּל ולְהוֹדוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד אִישׁ־הָאֱלֹהִים, מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר. דוד בזמנו חילק את הלויים למשמרות של משוררים.
פסוק כה:מלבד המשוררים היו לויים שוערים – מַתַּנְיָה וּבַקְבֻּקְיָה, עֹבַדְיָה, מְשֻׁלָּם, טַלְמוֹן, עַקּוּב שֹׁמְרִים שׁוֹעֲרִים במִשְׁמָר בַּאֲסֻפֵּי, בסִפי, מפתני הַשְּׁעָרִים.
פסוק כו:אֵלֶּה היו בִּימֵי יוֹיָקִים בֶּן־יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וּבִימֵי נְחֶמְיָה הַפֶּחָה וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר.
פסוק כז:וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ, זימנו אֶת־הַלְוִיִּם מִכָּל־מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם, כדי לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת, בהודיות וּבְשִׁיר במְצִלְתַּיִם, בנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת.
פסוק כח:וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים מכל המקומות, וּמִן־הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן־חַצְרֵי נְטֹפָתִי, מעין מחנות של בתי אב שישבו סמוכים לנטופה,
פסוק כט:וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת, כִּי הלויים המשוררים לא גרו בתוך ירושלים עצמה, אלא חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרְרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ל:וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וַיְטַהֲרוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־הַשְּׁעָרִים וְאֶת־הַחוֹמָה, הם סילקו מהעיר כל טומאה.
פסוק לא:כעת מתאר נחמיה את פרטי הטקס של חנוכת החומה: וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה, וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת, לחמי תודה, וְתַהֲלֻכֹת צועדות לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְכיוון שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת.
פסוק לב:וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה
פסוק לג:וַעֲזַרְיָה, עֶזְרָא וּמְשֻׁלָּם,
פסוק לד:יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּשְׁמַעְיָה וְיִרְמְיָה. מְיָה.
פסוק לה:וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים התוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת: זְכַרְיָה בֶן־יוֹנָתָן בֶּן־שְׁמַעְיָה בֶן־מַתַּנְיָה בֶּן־מִיכָיָה בֶּן־זַכּוּר בֶּן־אָסָף, בֶּן־זַכּוּר בֶּן־אָסָף,
פסוק לו:וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל, מִלֲלַי, גִּלֲלַי, מָעַי, נְתַנְאֵל וִיהוּדָה וחֲנָנִי בִּכְלֵי־שִׁיר, שירי דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר צועד לִפְנֵיהֶם,
פסוק לז:וְהם ממשיכים לצעוד עַל שַׁעַר הָעַיִן. וכנֶגְדָּם עָלוּ אנשים אחרים עַל־מַעֲלוֹת, מדרגות עִיר דָּוִיד בַּמַּעֲלֶה לַחוֹמָה מֵעַל לְבֵית דָּוִיד וְעַד שַׁעַר הַמַּיִם מִזְרָח.
פסוק לח:וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל, אל מול התודה הראשונה, וַאֲנִי, נחמיה הולך אַחֲרֶיהָ וַחֲצִי הָעָם מֵעַל לְהַחוֹמָה, ליד החומה מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים וְעַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה.
פסוק לט:וּמֵעַל לְשַׁעַר־אֶפְרַיִם וְעַל־שַׁעַר החומה הַיְשָׁנָה וְעַל־שַׁעַר הַדָּגִים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל וּמִגְדַּל הַמֵּאָה וְעַד שַׁעַר הַצֹּאן. וְעָמְדוּ, עצרו התהלוכות עם התודות בְּשַׁעַר הַמַּטָּרָה.
פסוק מ:וַתַּעֲמֹדְנָה שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת בְּבֵית הָאֱלֹהִים, וַאֲנִי וַחֲצִי הַסְּגָנִים, הפקידים הגבוהים עִמִּי.
פסוק מא:וְהַכֹּהֲנִים: אֶלְיָקִים, מַעֲשֵׂיָה, מִנְיָמִין, מִיכָיָה, אֶלְיוֹעֵינַי, זְכַרְיָה, חֲנַנְיָה תוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת.
פסוק מב:וּמַעֲשֵׂיָה וּשְׁמַעְיָה וְאֶלְעָזָר וְעֻזִּי וִיהוֹחָנָן וּמַלְכִּיָּה וְעֵילָם וָעָזֶר – וַיַּשְׁמִיעוּ הַמְשֹׁרְרִים הללו את השיר, וְיִזְרַחְיָה היה הַפָּקִיד הממונה עליהם.
פסוק מג:וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ, כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה בכך שירושלים נבנתה והוקפה סוף סוף חומה. וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שָׂמֵחוּ, וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם מֵרָחוֹק.
פסוק מד:וַיִּפָּקְדוּ, התמנו לתפקיד בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל־הַנְּשָׁכוֹת, הלשכות לָאוֹצָרוֹת, לַתְּרוּמוֹת, לָרֵאשִׁית, לביכורים וְלַמַּעַשְׂרוֹת, לִכְנוֹס, לאסוף בָּהֶם לִשְׂדֵי, משדות הֶעָרִים מְנָאוֹת, מנות הַתּוֹרָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה הייתה עַל־הַכֹּהֲנִים וְעַל־הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים.
פסוק מה:וַיִּשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת עבודת אֱלֹהֵיהֶם וּמִשְׁמֶרֶת הַטָּהֳרָה, שלא ייטמא הקודש, וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים ממלאים את תפקידיהם כְּמִצְוַת דָּוִיד ושְׁלֹמֹה בְנוֹ.
פסוק מו:כִּי מנהגי השירה נקבעו כבר בִימֵי דָוִיד וְאָסָף מִקֶּדֶם שהיו רָאשֵׁי הַמְשֹׁרְרִים וְשִׁיר־תְּהִלָּה וְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים, ועכשיו החזירו את הדברים לנוסח הישן, כל דבר על מקומו.
פסוק מז:וְכָל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי זְרֻבָּבֶל וּבִימֵי נְחֶמְיָה נֹתְנִים מְנָיוֹת, מנות הַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּמַקְדִּשִׁים אותן לַלְוִיִּם, וְהַלְוִיִּם מַקְדִּשִׁים לִבְנֵי אַהֲרֹן את המעשר מן המעשר.