על הידות - שם דבר, כטעם הודות לה', כי הוא משרשו ומענינו.
פסוק יב:
ולשריה ומריה - הלמ"ד מורה כי שריה ראש למריה, או הדבר הפוך.
פסוק כה:
באסופי השערים - האל"ף נוסף והטעם שומרי הספים.
פסוק לא:
ואעמידה שתי תודות - נקראו כן, כי הם מעמידין להודות לשם והם האומרים שיר של תודה.
פסוק לא:
ותהלוכות - שם על משקל: תנחומות אל והוא מענין הלך. והטעם: שהעמיד אנשי התודות שילכו לצד הימין.
פסוק לז:
על מעלות עיר דוד - הם מדרגות החומה.
פסוק לח:
ההולכת למואל - ההולכים למולם ולנגדם והאל"ף במלת למואל תחת וי"ו ממולי והוי"ו למשך, וכמוהו: אם לא יגיד ונשא עונו, שהוא בו למשך.
פסוק לח:
להחומה - בה"א הדעת כראוי.
פסוק מד:
על הנשכות - כמו לשכות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
פסוק מד:
לאוצרות - להיות אוצרות.
פסוק מד:
מנאות התורה - וכן אשר מינה את מאכלכם והאל"ף תחת יו"ד מניות ולא נשתנה בסמיכות, וכן במצדות עין גדי או הנסמך חסר וכן הוא מנאות מנאות התורה וכן הארון, הארון הברית.
פסוק מה:
ומשמרת הטהרה - הוא מגזרת חכמה וממשקלה רק בעבור אות הגרון והיא הה"א האמצעית, נהפכו התנועות להרחיב הקריאה.
פסוק מו:
כי בימי דוד ואסף מקדם - רצה לומר על מנהגם ותקונם למשוררים מקדם, כן הפקידו אלה משוררים תחתם.