פסוק א:אחד מן העשרה. שבישראל למען ישבו בירושלים לשמור העיר:
פסוק א:ותשע הידות. תשעה חלקים שבישראל:
פסוק ב:המתנדבים. אשר נדבה רוחם אותם להיות יושבים בירושלים לשמור העיר מן האויבים:
פסוק ג:ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים. הוא שנאמר בסמוך ובירושלים ישבו בני יהודה וגו':
פסוק ד:מבני יהודה עתיה וגו'. חוזר ומפרש מבני יהודה מי ומי היו וכל הפרשה אינה מונה כי אם הגדולים והחשובים שבהם:
פסוק ט:משנה. אחר (הפקיד):
פסוק יא:נגיד בית האלהים. ממונה על בית אלהים:
פסוק יב:ואחיהם עושה המלאכה לבית. וחבריהם שהיו עובדים עבודת הבית וקרבנותיו:
פסוק יג:ראשים לאבות. ראשי בית אב ממשפחות הכהנים:
פסוק יד:ופקיד עליהם. ממונה עליהם:
פסוק טז:על המלאכה החיצונה. אשר לבית כגון בנייני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ:
פסוק יז:ראש התחלה יהודה לתפלה. הוא היה ראש וממונ' וגדול לפתוח תחלה להודות בתפלה ובזמירות שירותיהם של לוים, יהודה כמו יודה והה"א נכנסת בתיבה שלא לצורך כמו יוסף יהוסף:
פסוק יט:והשוערים. ממונין על שערי המקדש:
פסוק כ:איש בנחלתו. כל אחד בנחלתו היו יושבים:
פסוק כא:בעופל. מקום אחד אשר בירושלים:
פסוק כא:על הנתינים. ממונים על הנתינים:
פסוק כב:ופקיד הלוים. ממונה על הלוים אשר בירושלים:
פסוק כב:לנגד מלאכת. על מלאכת הבית ממונה כגון בנייני בדק הבית ושאר דברים שמוציאין ממון למעשה (למעשר) הבית כענין שנאמר למעלה ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצונה וגו':
פסוק כג:כי מצות המלך עליהם. והמלך היה מאמין בהם:
פסוק כג:על המשוררים. להוציא ממון מאוצר המלך דריוש:
פסוק כג:דבר יום ביומו. כדי לעשות צרכי הבית:
פסוק כד:ליד המלך. הוא היה מצרן לעצת המלך דריוש:
פסוק כד:לכל דבר. לכל דבריהם אשר לעם לדבר עליהם אל המלך:
פסוק לו:מחלקות יהודה לבנימין. היו מחלקין במחלקותם אנה ואנה בארץ יהודה ובנימין: