פסוק א:להביא. מערי יהודה:
פסוק א:לשבת בירושלים. לשמרם מן העובדי כוכבים:
פסוק א:בערים. ישארו בעריהם:
פסוק ב:המתנדבים. אשר התנדבו מעצמם מרצונם שלא ע״פ הגורל ולפי שישיבת הכרכים קשה כי היוקר היה במקום רבת עם לזה תחשב לנדבה:
פסוק ג:ואלה וגו׳. הם הנאמרים במקרא שאח״ז ובירושלים ישבו וכו׳:
פסוק ג:איש. כ״א ישב במקום אחוזתו בעריהם שהיה להם מאז עד שלא גלו ישראל וכו׳ ר״ל הם היו היושבים באחוזתם:
פסוק ד:מבני יהודה וגו׳. ולפי שלא ישבו בה מבני עשרת השבטים כ״א מתי מספר לזה לא זכרם פה עם שנזכרו בד״ה:
פסוק ה:בן השלוני. מבני שלה בן יהודה:
פסוק ו:כל בני פרץ. ומספר בני שלה כללם בד״ה עם בני זרח שלא הוזכרו פה:
פסוק ח:ואחריו. במעלה וחשיבות:
פסוק ח:תשע וגו׳. ועמו תשע מאות וכו׳:
פסוק ט:פקיד עליהם. היה ממונה עליהם לראש:
פסוק ט:משנה. שני במעלה אל המושל הממונה על העיר:
פסוק י:מן הכהנים. אשר ישבו בירושלים היו ידעיה וכו׳:
פסוק יא:נגיד. ממונה של בית אלהים:
פסוק יב:ואחיהם. חבריהם של ידעיה כו׳ עושי מלאכת עבודת המזבח היו במספר שמונה מאות וכו׳:
פסוק יב:ועדיה וגו׳. אף הוא היה מהיושבים בירושלים:
פסוק יג:ואחיו. חבריו של עדיה אשר היו ראשים למשפחת אבותם היו במספר מאתים וכו׳ ואף הם ישבו בירושלים:
פסוק יג:ועמשסי וכו׳. אף הוא ישב בירושלים:
פסוק יד:ואחיהם. של ראשי האבות:
פסוק טו:ומן הלוים. אשר ישבו בירושלים היו שמעיה וכו׳:
פסוק טז:על המלאכה וכו׳. היו ממונים על המלאכה הנעשה חוץ למקדש והיא לצורך המקדש כגון להביא עצים ואבנים לצורך בדק הבית וכדומה:
פסוק טז:מראשי הלוים. והם היו ראשי הלוים:
פסוק יז:ראש התחלה, יהודה לתפלה. הוא היה הראש להתחיל בתחלה את ההודות וההלול לעת בוא זמן התפלה:
פסוק יז:משנה מאחיו. היה שני לו מבין שאר אחיו:
פסוק יז:ועבדא וגו׳. אף הוא ישב בירושלי׳:
פסוק כ:בכל ערי יהודה. ישבו בכל ערי יהודה כל איש בנחלתו:
פסוק כא:יושבים. היו יושבים בעופל והוא שם מגדל בירושלים:
פסוק כא:על הנתינים. פקידים על הנתינים:
פסוק כב:ופקיד וגו׳. הפקיד על הלוים אשר ישבו בירושלים היה עוזי וכו׳:
פסוק כב:לנגד מלאכת. הם היו הממונים על מלאכת הבית לחזק את הבדק ולהוסיף בבנין:
פסוק כג:כי מצות המלך עליהם. המלך צוה עליהם שיהיו הם הממונים על המלאכה ואמנה. קיום ותוקף המינוי הזאת הוטלה על המשוררים לתקן בדק הבית בכל יום ויום כפי הצורך:
פסוק כד:ליד המלך. היה מוכן למקום המלך לשאול מעמו את כל הדבר המצטרך לעם:
פסוק כה:ואל החצרים. אלה היושבים בערי החצרים הם ערי הפרזים מבלי חומה סביב בשדותם. במקום רבוי השדות:
פסוק כה:ובנותיה. הכפרים הסמוכים לה:
פסוק כה:וחצריה. מקומות קטנות הסמוכות לה:
פסוק ל:ושדותיה. בבתי השדות:
פסוק לא:מגבע. מקום התחלת מושבותם היו מגבע וישבו בה ובמכמש וכו׳:
פסוק לו:מחלקות. היו נחלקים לחלקים לשבת אנה ואנה מנחלת יהודה עד נחלת בנימין כי ישבו בזה ובזה: