פסוק א:וַיֵּשְׁבוּ אמנם שָׂרֵי־הָעָם בִּירוּשָׁלִָם, אבל עכשיו, משבנו את חומותיה של ירושלים, התברר שהחומות מקיפות שטח גדול יחסית, והעיר ריקה מאדם. ועל כן שְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן־הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, תשעת החלקים האחרים ישבו בֶּעָרִים השונות. החליטו שעשירית מהאנשים יעברו לגור בירושלים לפי הגרלה.
פסוק ב:וַיְבָרְכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם. המגורים בירושלים דרשו מסירות, ולכן העם חיזק בברכתו את המתנדבים.
פסוק ג:וְאֵלֶּה שיפורטו להלן רָאשֵׁי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בִּירוּשָׁלִָם. וּבְעָרֵי, בערי יְהוּדָה האחרות יָשְׁבוּ בני העם אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם – יִשְׂרָאֵל, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה.
פסוק ד:וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ בעיקר מִבְּנֵי יְהוּדָה וּמִבְּנֵי בִנְיָמִן. מִבְּנֵי יְהוּדָה: עֲתָיָה בֶן־עֻזִּיָּה בֶּן־זְכַרְיָה בֶן־אֲמַרְיָה בֶּן־שְׁפַטְיָה בֶן־מַהֲלַלְאֵל מִבְּנֵי פָרֶץ בן יהודה.
פסוק ה:וּמַעֲשֵׂיָה בֶן־בָּרוּךְ בֶּן־כָּל־חֹזֶה, שם פרטי או כינוי, בֶּן־חֲזָיָה בֶן־עֲדָיָה בֶן־יוֹיָרִיב בֶּן־זְכַרְיָה בֶּן־הַשִּׁלֹנִי, שֵׁלָה בן יהודה.
פסוק ו:כָּל־בְּנֵי־פֶרֶץ הַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלִָם מנו אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה אַנְשֵׁי־חָיִל.
פסוק ז:וְאֵלֶּה בְּנֵי בִנְיָמִן שישבו בירושלים: המנהיג היה סַלֻּא בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־יוֹעֵד בֶּן־פְּדָיָה בֶן־קוֹלָיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה בֶּן־אִיתִיאֵל בֶּן־יְשַׁעְיָה.
פסוק ח:וְאַחֲרָיו במעלה גַּבַּי וסַלָּי. סך כל בני בנימין בירושלים – תְּשַׁע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה.
פסוק ט:וְיוֹאֵל בֶּן־זִכְרִי פָּקִיד, ממונה עֲלֵיהֶם – על הראשים הללו, וִיהוּדָה בֶן־הַסְּנוּאָה המופקד עַל־הָעִיר מִשְׁנֶה לפקיד.
פסוק י:מִן־הַכֹּהֲנִים היו בירושלים יְדַעְיָה בֶן־יוֹיָרִיב ויָכִין,
פסוק יא:שְׂרָיָה בֶן־חִלְקִיָּה בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־צָדוֹק בֶּן־מְרָיוֹת בֶּן־אֲחִיטוּב שהיה נְגִד, הממונה על בֵּית הָאֱלֹהִים, הכהן הגדול.
פסוק יב:וַאֲחֵיהֶם, כל עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַבַּיִת פנימה – שְׁמֹנֶה מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם. וַעֲדָיָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־פְּלַלְיָה בֶּן־אַמְצִי בֶן־זְכַרְיָה בֶּן־פַּשְׁחוּר בֶּן־מַלְכִּיָּה.
פסוק יג:וְאֶחָיו רָאשִׁים לְאָבוֹת, ראשי משפחות – מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם, וַעֲמַשְׁסַי בֶּן־עֲזַרְאֵל בֶּן־אַחְזַי בֶּן־מְשִׁלֵּמוֹת בֶּן־אִמֵּר.
פסוק יד:וַאֲחֵיהֶם גִּבֹּרֵי חַיִל מנו מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה, וּפָקִיד עֲלֵיהֶם היה זַבְדִּיאֵל בֶּן־הַגְּדוֹלִים, כינוי או שמו של אדם פרטי.
פסוק טו:וּמִן־הַלְוִיִּם: שְׁמַעְיָה בֶן־חַשּׁוּב בֶּן־עַזְרִיקָם בֶּן־חֲשַׁבְיָה בֶּן־בּוּנִּי
פסוק טז:וְשַׁבְּתַי וְיוֹזָבָד עַל־הַמְּלָאכָה הַחִיצֹנָה, שמחוץ לְבֵית הָאֱלֹהִים, כגון שוטרים וממונים על האוצרות, מֵרָאשֵׁי הַלְוִיִּם.
פסוק יז:וּמַתַּנְיָה בֶן־מִיכָא בֶּן־זַבְדִּי בֶן־אָסָף היה רֹאשׁ הַתְּחִלָּה, הממונה הפותח אשר יְהוֹדֶה, יודה לַתְּפִלָּה. מתניה עמד בראש הלויים שהשמיעו את מזמורי ההודיה לה'. וּבַקְבֻּקְיָה היה מִשְׁנֶה למתניה מֵאֶחָיו, וְעַבְדָּא בֶּן־שַׁמּוּעַ בֶּן־גָּלָל בֶּן־יְדוּתוּן.
פסוק יח:כָּל־הַלְוִיִּם שהתגוררו בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ – מָאתַיִם שְׁמֹנִים וְאַרְבָּעָה.
פסוק יט:וְהַשּׁוֹעֲרִים, שגם הם לויים שנושאים בתפקיד מיוחד: עַקּוּב, טַלְמוֹן וַאֲחֵיהֶם הַשֹּׁמְרִים בַּשְּׁעָרִים – מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם.
פסוק כ:וכאמור שְׁאָר יִשְׂרָאֵל, הַכֹּהֲנִים והַלְוִיִּם ישבו בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ.
פסוק כא:וְהַנְּתִינִים היו יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל, תל או מבצר של העיר. וְצִיחָא וְגִשְׁפָּא הנתינים היו המנהיגים הממונים עַל־הַנְּתִינִים.
פסוק כב:וּפְקִיד הַלְוִיִּם בִּירוּשָׁלִַם היה עֻזִּי בֶן־בָּנִי בֶּן־חֲשַׁבְיָה בֶּן־מַתַּנְיָה בֶּן־מִיכָא, מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים, והוא עמד לְנֶגֶד, אל מול מְלֶאכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִים. עוזי היה המפקח האחראי על העבודה והתפקידים,
פסוק כג:כִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם. חלק מעבודת המקדש נעשה גם במצוות מלך פרס, ובמובן זה עבודתם כרוכה גם במילוי פקודות מלכות. וַאֲמָנָה, התחייבות מוטלת עַל־הַמְשֹׁרְרִים לשיר דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ.
פסוק כד:וּפְתַחְיָה בֶּן־מְשֵׁיזַבְאֵל מִבְּנֵי־זֶרַח בֶּן־יְהוּדָה היה לְיַד הַמֶּלֶךְ, ממונה מטעם המלך לְכָל־דָּבָר לָעָם, צורכי העם.
פסוק כה:וְאֶל־הַחֲצֵרִים, היישובים הפרוזים, שאינם מוקפים חומה בִּשְׂדֹתָם, בתחומם, מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע, חברון וּבְנֹתֶיהָ, היישובים הסמוכים לה וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ, מקומות קבועים למחצה,
פסוק כו:וּבְיֵשׁוּעַ וּבְמֹלָדָה וּבְבֵית־פָּלֶט
פסוק כז:וּבַחֲצַר שׁוּעָל וּבִבְאֵר שֶׁבַע וּבְנֹתֶיהָ. בראשונה היו הערים הללו בנחלת בני שמעון, אבל נראה שבאותו זמן שבט שמעון כבר לא היה שבט מוגדר לעצמו.
פסוק כח:וּבְצִקְלַג, שהשתייכה בזמנה לבית דוד, וּבִמְכֹנָה וּבִבְנֹתֶיהָ
פסוק כט:וּבְעֵין רִמּוֹן וּבְצָרְעָה וּבְיַרְמוּת,
פסוק ל:זָנֹחַ, עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם, לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ, עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ, וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר־שֶׁבַע עַד־גֵּיא הִנֹּם שבירושלים.
פסוק לא:וּבְנֵי בִנְיָמִן התיישבו מִגָּבַע, מִכְמָשׂ וְעַיָּה וּבֵית־אֵל וּבְנֹתֶיהָ,
פסוק לב:עֲנָתוֹת, נֹב, עֲנָנְיָה,
פסוק לג:חָצוֹר, רָמָה, גִּתָּיִם,
פסוק לד:חָדִיד, צְבֹעִים, נְבַלָּט,
פסוק לה:לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים. חלק מהערים ידועות כערי בנימין מאז ומקדם.
פסוק לו:וּמִן־הַלְוִיִּם היו מַחְלְקוֹת, קבוצות שבאו לארץ יְהוּדָה ולְבִנְיָמִין.