פסוק א:ואדמה עליהם. העלו עפר על ראשם:
פסוק ב:מכל בני נכר. ומנשיהם של העכו"ם כמו שנאמר למעלה:
פסוק ד:על מעלה הלוים. מעלות היו שם שהלוים עומדים שם עליהם בשעה שאמרו שירה:
פסוק ה:מן העולם ועד העולם. מתחלת העולם ועד תכליתו יהי ברוך:
פסוק ה:ויברכו שם כבודך. עכשיו דברו הלוים כלפי שכינה בתפלה ויברכו שם כבודך כי הוא גדול ומרומם על כל ברכה ותהלה כי כל הברכות ותהלות שלו הם ד"א ומרומם על כל ברכה ותהלה שאין בריה יכולה לברכו ולהללו כפי גדלו ורוממותו שהוא מרומם ונשא יותר מה שאין הפה יכולה לדבר:
פסוק ז:ושמת. טעמו למעלה בשי"ן לפי שמשמעותו בלשון עבר:
פסוק ח:וכרות עמו. לשון פעול:
פסוק י:כי הזידו. כי הרשיעו עליהם כמו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י״ח:י״א):
פסוק יב:יומם. בכל יום ויום:
פסוק יג:ודבר. כמו ולדבר כמו שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד׳:ל״ו):
פסוק טו:לרעבם. מן רעב יאמר לרעבם כמו מן צמא לצמאם:
פסוק טו:אשר נשאת את ידך. בשבועה כמו אשר נשאתי את ידי לתת אותה (שמות ו׳:ח׳):
פסוק יז:במרים. בשביל מרי שלהם:
פסוק כב:לפאה. כמו להיות לצד זוית אחת מוחלקים בלי להתערב עם גויי הארצות:
פסוק כז:ואתה משמים תשמע. היית שומע:
פסוק ל:ותמשוך עליהם. משכת עליהם רחמים שלא להשחיתם:
פסוק לג:על כל הבא. על כל מעשה יסוריך הרעים אשר באו עלינו:
פסוק לו:הנה אנחנו עבדים עליה. שאנחנו מעלים מס לכל העכו"ם:
פסוק לז:ותבואתה. של ארץ ישראל:
פסוק לז:מרבה. מעדני מאכלים למלכי העכו"ם:
פסוק לז:אשר נתתה עלינו. שהם מושלים בנו: