פסוק א:נאספו. לירושלים לשוב לה׳ על מעלם:
פסוק א:ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה:
פסוק א:ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה:
פסוק ב:מכל בני נכר. מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ״ש בעזרא:
פסוק ג:על עמדם. על מעמדם ולא זזו ממקומם:
פסוק ד:ויקם. על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וכו׳ ישוע וכן בני וכו׳:
פסוק ד:על מעלה הלוים. על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר:
פסוק ד:בקול גדול. לעורר את הכוונה:
פסוק ה:ויאמרו. אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וכו׳:
פסוק ה:מן העולם וכו׳. ר״ל המושל מקצות העולם עד קצתו:
פסוק ה:ויברכו. חזרו פניהם כלפי המקום ב״ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך:
פסוק ו:שמי השמים. הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים:
פסוק ו:וכל צבאם. הם הכוכבים ומזלות:
פסוק ו:ואתה מחיה. אתה נותן חיות ומזון לכולם:
פסוק ז:מאור כשדים. ארז״ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה׳ הצילו:
פסוק ז:אברהם. המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ״ש בתורה:
פסוק ח:לתת לזרעו. מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא ותקם. וקיימת:
פסוק ט:ותרא. נתת לב לראות בעניים ולגאלם:
פסוק י:הזידו עליהם. הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך:
פסוק י:כהיום הזה. אשר נתפרסם שמך עד מאד:
פסוק יא:במצולות. השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעות המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד:
פסוק יב:ובעמוד ענן. על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה:
פסוק יג:ודבר עמהם. דברת עמהם:
פסוק יג:משמים. כי הרכין את השמים ופירש על ההר:
פסוק טו:לרעבם. להשביעם מן הרעבון:
פסוק טו:לצמאם. לרוות צמאונם:
פסוק טו:ותאמר להם. הבטחת להם:
פסוק טו:נשאת את ידך. ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמ״ש אשר נשאתי את ידי וכו׳ (שמות ו׳:ח׳):
פסוק טז:והם ואבותינו. כפל הדבר לתוספת ביאור:
פסוק טז:ויקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה׳:
פסוק יז:ויתנו ראש. אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז:
פסוק יז:במרים. בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת:
פסוק יז:ואתה וגו׳. אבל אתה אלוה סליחות וכו׳ והעברת פשעם ולא עזבתם:
פסוק יט:ואתה ברחמיך וכו׳. ר״ל אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם:
פסוק יט:ואת הדרך. ולהנחותם את הדרך:
פסוק כ:ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך:
פסוק כא:לא חסרו. מכל דבר המצטרך:
פסוק כא:לא בצקו. לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל:
פסוק כב:ותחלקם לפאה. גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ:
פסוק כב:ארץ סיחון וכו׳. כפל הדבר לתוספת ביאור:
פסוק כג:לבוא לרשת. מוסב על ותביאם וכו׳ לבוא לרשת:
פסוק כה:חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה:
פסוק כה:וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר:
פסוק כה:ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם:
פסוק כו:וימרו וימרדו. הוא כפל ענין במ״ש ויורה על גודל המרידה:
פסוק כו:העידו בם. התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש:
פסוק כח:וכנוח להם. וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים:
פסוק כח:ויזעקוך. זעקו אליך:
פסוק כח:רבות עתים. ר״ל לא פעם ולא שתים כ״א בעתים מרובות:
פסוק כט:ותעד בהם. היית מתרה בהם ע״י הנביאים:
פסוק כט:ובמשפטיך וגו׳. ר״ל אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה׳ כ״א עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאי׳ בכדי להתנקם נקמתו וכדומה:
פסוק כט:אשר יעשה וגו׳. ר״ל המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם:
פסוק כט:כתף סוררת. כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו:
פסוק ל:ותמשוך. ר״ל משכת עליהם חסד:
פסוק ל:ברוחך. ברוח נבואה הבאה מעמך:
פסוק ל:ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:
פסוק לב:הברית. הגמול שהבטחת בברית:
פסוק לב:אל ימעט. ר״ל יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך:
פסוק לב:אשר מצאתנו. אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וכו׳:
פסוק לב:מימי מלכי אשור. שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל:
פסוק לג:ואתה צדיק. הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו:
פסוק לג:כי אמת עשית. כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו:
פסוק לג:ואנחנו הרשענו. ולא עשינו כגמול הראוי:
פסוק לד:ואת מלכינו. ר״ל ועם מלכינו וכו׳ הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו׳ אשר הייתי מתרה בהם לעשותם:
פסוק לה:במלכותם. עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עכ״ז לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים:
פסוק לו:הנה וגו׳. ר״ל אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס:
פסוק לז:מרבה וכו׳. כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים:
פסוק לז:כרצונם. עושים כרצונם: