פסוק א:וְעָשָׂה, יעשה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, בהם לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ, לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה'.
פסוק ב:וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ, אל כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. כדי להתגייס למשימה נכבדת זו נדרשה גם מידה של ביטחון עצמי שהם מסוגלים לבצעה.
פסוק ג:האומנים שמשה הזמין נענו למלאכה בהתנדבות. וַיִּקְחוּ בעלי המלאכה מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ, וְהֵם— ישראל הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בוקר אחר בוקר. לאחר קריאתו של משה לעם לתרום למשכן, הביאו ישראל את נדבתם במשך יום שלם ולמחרתו.
פסוק ד:וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים, האומנים, הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים, צוות גדול המיומן בכל סוגי האומנויות, האמון על השימוש בכלים שונים, והמסוגל לשתף פעולה בביצוע כל הדרוש.
פסוק ה:וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה, יותר ממה שהעבודה דורשת לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. מתוך חישוב של צורכי העבודה, אנו מעריכים שכמות התרומה שהתקבלה כבר גבוהה מן הדרוש.
פסוק ו:וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל, הודעה, מסר בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ. וַיִּכָּלֵא, חדל הָעָם מֵהָבִיא את תרומתם.
פסוק ז:וְהַמְּלָאכָה, מלאכת הבאת התרומה, או: התרומה שהיא לצורך המלאכה, הָיְתָה דַיָּם, די צורכם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ — וְהוֹתֵר, נותרו עוד חומרים שלא נעשה בהם שימוש. הנעדרים מכאן, מכיוון שאינם קשורים להכנת היריעות אלא לאופן שבו הן יונחו, שאר המידע זהה למידע שנאמר למשה בגיווני לשון. כאמור, סדר ההוראות לא הכתיב את סדר ביצוען, שהוא המתואר כאן; הציווי על בניית כליו המרכזיים של המשכן הופיע לפני הציווי על בניית המבנה והיריעות הסוככות עליו משום חשיבותו של הארון, שהיה מוקד להשראת השכינה, ושל הכלים הקרובים אליו. בסדרי הביצוע מעורבים כמובן גם שיקולים מעשיים — סביר להקים תחילה את המבנה, ורק לאחר מכן לבנות את הכלים שיוצבו בו.
פסוק ח:וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת גגו של הַמִּשְׁכָּן, מעֶשֶׂר יְרִיעֹת בד, שֵׁשׁ, חוט פשתן לבן מָשְׁזָר, קלוע וצמר צבוע תְכֵלֶת, כחול וְאַרְגָּמָן, סגול-אדום וְתוֹלַעַת שָׁנִי, אדום בהיר בצורת כְּרֻבִים, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם. היריעות נארגו באופן מורכב, כך שצורות הכרובים הופיעו על כולן ובשני צדיהם.
פסוק ט:אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת, כל אחת מהיריעות — שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה, וְרֹחַב — אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת. מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת.
פסוק י:וַיְחַבֵּר בתפירה אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אֶחָת, ליחידה אחת בת חמש יריעות, וְחָמֵשׁה יְרִיעֹת האחרות חִבַּר אַחַת אֶל אֶחָת.
פסוק יא:וַיַּעַשׂ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה, הנמצאת בקצה בַּמַּחְבָּרֶת, ביחידת חמש היריעות התפורות זו לזו. כֵּן עָשָׂה— לולאות תכלת בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית, בקצה יחידת חמש היריעות המחוברות האחרות.
פסוק יב:חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת, וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית לכל האורך. מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אַחַת אֶל אֶחָת. את הלולאות תפרו במרחקים קצובים, כדי שהלולאות שבשתי היריעות יקבילו אלו לאלו.
פסוק יג:וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב. וַיְחַבֵּר אֶת הַיְרִעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים. כל קרס הצמיד זוג לולאות, וכך חוברו שתי יחידות היריעות. וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד. וכך הפך המשכן למבנה אחד, או: המשכן הוא כינויו של רצף היריעות שבו יכוסה המבנה.
פסוק יד:וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, יריעות הבד נחשבו כגוף המשכן עצמו, ומעליהן הניחו את אוהל יריעות עזים, עַשְׁתֵּי, אחת עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת עָשָׂה אֹתָם.
פסוק טו:אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת, כל יריעה — שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה, וְאַרְבַּע אַמּוֹת — רֹחַב הַיְרִיעָה הָאֶחָת, מִדָּה אַחַת, אחידה לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת.
פסוק טז:וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד. חמש יריעות נתפרו זו לזו כיחידה לעצמה, ושש היריעות האחרות נתפרו כיחידה לעצמה.
פסוק יז:וַיַּעַשׂ לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצֹנָה בַּמַּחְבָּרֶת, וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית.
פסוק יח:וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים, לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיֹת אֶחָד.
פסוק יט:וַיַּעַשׂ מִכְסֶה לָאֹהֶל העשוי שער עזים מעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים, צבועים אדום, ושכבה רביעית — מִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה. לחלופין, אפשר לפרש כי זהו כיסוי אחד שחלקו עשוי מעורות אילים וחלקו מעורות תחשים, והמשכן מכוסה בשלוש שכבות בלבד.
פסוק כ:וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לקירות המִּשְׁכָּן מעֲצֵי שִׁטִּים, גזעי עצי שיטה משויפים עֹמְדִים, הקורות ניצבו כדרך צמיחתם של העצים.
פסוק כא:עֶשֶׂר אַמֹּת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, כל אחד מהקרשים, שהוצב לגובה המשכן, וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד.
פסוק כב:שְׁתֵּי יָדֹת, ידיות בולטות לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת, מחמת גובהם הרב של הקרשים, כדי לחבר זה לזה הוצמדו הידות הבולטות בקרש האחד אל פגימות מקבילות בקרש השני. כֵּן עָשָׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.
פסוק כג:וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן. עֶשְׂרִים קְרָשִׁים מיועדים לִפְאַת, לצד נֶגֶב תֵּימָנָה, דרום.
פסוק כד:וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי, תושבות כֶסֶף עָשָׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקְּרָשִׁים, כבסיס שבתוכו הציבו את קרשי המשכן. שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו, הבליטות היורדות מכל קרש הוכנסו לשקעים שבאדנים, וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו. וכך החזיקו האדנים את הקרשים.
פסוק כה:וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, השנייה, לִפְאַת צָפוֹן — עָשָׂה עֶשְׂרִים קְרָשִׁים.
פסוק כו:וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף: שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. הדופן הדרומית והדופן הצפונית היו זהות ופשוטות.
פסוק כז:וּלְיַרְכְּתֵי, לאחורי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה, הפונה למערב, עָשָׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים שרוחבם אמה וחצי. יחד הם כיסו תשע אמות — עיקרו של הקיר המערבי.
פסוק כח:וּשְׁנֵי קְרָשִׁים עָשָׂה לִמְקֻצְעֹת, פינות הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם. כדי לייצב את המשכן ואף מטעמים אסתטיים, השלימו את הפינות הריקות באמצעות קרשים מיוחדים.
פסוק כט:וְהָיוּ כל הקרשים תוֹאֲמִם, מתאימים וצמודים זה לזה מִלְּמַטָּה, וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים, מסתיימים אֶל רֹאשׁוֹ של הקרש, אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת שתוכנס בחריצים שבראש כל צמד קרשים כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם, לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת, הפינות שבצפון־מערב ושבדרום־מערב.
פסוק ל:וְהָיוּ בצד מערב בסך הכול שְׁמֹנָה קְרָשִׁים, וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף, שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים — שְׁנֵי אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. במבט מן החוץ נראים בקיר המערבי שני קרשים נוספים שאינם חלק מעיקר הבניין הפנימי, אלא הם ממלאים את פינותיו כלפי חוץ.
פסוק לא:וַיַּעַשׂ בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים שתפקידם להחזיק את הקרשים יחד — חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע, צד הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָת,
פסוק לב:וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה. מתוך חמשת הבריחים הללו, היו שני בריחים חיצוניים בחלקו הימני של כל קיר ושניים בשמאלו בגבהים שונים, והם החזיקו את חציה של כל דופן כיחידה אחת. כך חיברו ארבעה בריחים חיצוניים את הקרשים שבכל קיר לשתי יחידות.
פסוק לג:ונוסף על ארבעת הבריחים החיצוניים — וַיַּעַשׂ אֶת הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן, הפנימי, החמישי, לִבְרֹחַ, להבריח, לחבר בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. בעובי הקרשים נוקב חור שבו הושחל הבריח הזה כדי להחזיקם מבפנים ולחבר כל דופן בשלמותה.
פסוק לד:וְאֶת הַקְּרָשִׁים צִפָּה זָהָב, וְאֶת טַבְּעֹתָם המחברות אותם זה לזה עָשָׂה זָהָב, כדי שיהיו בָּתִּים, בתי קיבול לַבְּרִיחִם. וַיְצַף, ציפה גם אֶת הַבְּרִיחִם עצמם בזָהָב.
פסוק לה:וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת מתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, פשתן. הכול היה מָשְׁזָר, קלוע, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים. אריגה מתוחכמת מעוטרת בצורות משני צדיה.
פסוק לו:וַיַּעַשׂ לָהּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וַיְצַפֵּם זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב. וַיִּצֹק לָהֶם אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף. הפרוכת נתלתה על ווי הזהב הנתונים בעמודים.
פסוק לז:וַיַּעַשׂ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל מתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, הכול מָשְׁזָר, מַעֲשֵׂה רֹקֵם, רקמה, שהיא עבודה פשוטה יחסית למעשה חושב.
פסוק לח:וְאֶת עַמּוּדָיו— חֲמִשָּׁה במספר — וְאֶת וָוֵיהֶם, שעליהם תלו את המסך. וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם של העמודים וַחֲשֻׁקֵיהֶם, חישוקיהם זָהָב, וְאַדְנֵיהֶם — חֲמִשָּׁה עשויים מנְחֹשֶׁת. כאן מסופר רק על עשיית ארון העץ והנלווים אליו, בלא להתייחס אל תפקיד הארון כמכיל הלוחות וכמקום היוועדותו של ה' עם עמו.
