ועשה. הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה הנכבד ויורה הוא ואהליאב:
פסוק ב:
ויקרא. ה"א לקרבה. נוסף כמו ולדבקה בו. וחכם גדול טעה. שאמר כי כמוהו לשמור את בריתי לעמדה. כי הוא מפיק ה"א ומלת עומד עומדת. על כן הפי' לעמוד בה:
פסוק ג:
ויקחו. את כל התרומה אשר הביאו:
פסוק ג:
והם. ישראל היו עוד מביאים נדבה אל משה בכל בקר:
פסוק ד:
ויבואו. אל אהל משה ויאמרו מרבים העם:
פסוק ה:
מ"ם מדי. נותר כמ"ם מכל מלמדי השכלתי כאשר פירשתיו:
פסוק ו:
ויעבירו קול. כמו ויעבור הרנה:
פסוק ז:
והמלאכה. שהיתה עשויה.
פסוק ז:
ומ"ם דים. שב אל כל החכמים:
פסוק ז:
לכל המלאכה. שהיו צריכים לעשות:
פסוק ז:
והותר. שם הפועל וטעם והותר הותירה:
פסוק ח:
ויעשו. החל מהמשכן:
פסוק ח:
משזר. בלשון ישמעאל אורך. דע כי דקדוק מספר האחד בחשבון משונה מדרך לשון הקדש. גם ככה הוא בלשון כשדים משונה גם בלשון ישמעאל. כי לעולם הה"א בסוף השמות סימן לנקבה ולשון זכר בלא סימן. והנה בחשבון שלשה בה"א סימן זכרים. וככה בחשבון ארבעה גם שמונה גם עשרה. ומשם והלאה עד עשרים הזכר בלא ה"א. אחד עשר שנים עשר תשעה עשר והנקבה בה"א רק בשנוי מלת עשרה שלא תתערב על לשון זכר אמרו שתים עשרה וככה כלם. והנה לשון נקבה שלש וארבע ועשר ואם היתה מלת חשבון סמוכה. תהיה בתי"ו לזכרים ולנקבות ושלשת האנשים האלה. ושלשת נשי בניו והנה שמונה לזכרים כמשפט ושנוי לנקבה לומר שמונה כדרך עשתי עשרה:
פסוק ט:
אולי טעם באמה. היא הידוע' אולי היתה כמדת בית ראשון שהית' אצילה:
פסוק יב:
תי"ו הלולאות. סימן הנקבה ואחת לולה. ובא תחת האל"ף ה"א. ויש אומרים כי מזאת הגזרה הרה ללת:
פסוק יט:
לאהל. להיות אהל:
פסוק לג:
ומלת לברוח. מהבנין הקל וטעם כמו מבריח שהוא מהבנין הכבד. כמו ירה ויורה ורבים ככה: