פסוק א:ויפקדו. היו ממנים את השוערים והמשוררים איש איש על עבודתו:
פסוק א:והלוים. הם הממונים על אוצרות בית ה׳ וכדומה:
פסוק ב:ואצוה וגו׳. על ירושלים ר״ל להיות ממונים על שמירת העיר:
פסוק ב:כי הוא. כי חנניה היה נראה כאיש אמת וירא את ה׳ מימים רבים:
פסוק ג:עד חום השמש. עד יתחמם השמש בתכלית החמימות והוא בחצי היום:
פסוק ג:ועד הם עומדים. ובעוד שהממונים עומדים יסגרו את הדלתות ואח״כ ילכו הממונים לביתם ואחוזו. החזיקו בדבר המנוי הזאת והיו זהירים בה:
פסוק ג:והעמיד. העמידו שומרים מיושבי ירושלים:
פסוק ג:איש במשמרו. כל איש ישמור בשערי העיר בעת בוא זמן משמרו הקבוע לו ומלבד זאת ישמור כל אחד נגד ביתו:
פסוק ד:והעיר. ר״ל וזהו לפי שהעיר רחבת מקום ולתוספת ביאור אמר וגדולה ועי״ז רחוקים אנשים זה מזה כי המה מתי מספר:
פסוק ד:ואין בתים בנוים. ר״ל אינם בנוים בחוזק רב להסתר בהן מפני האויב ובעבור כל זה צריך שמירה מעולה:
פסוק ה:אל לבי. העיר את לבי אל הדבר:
פסוק ה:להתייחש. לחקור יחוסן:
פסוק ה:העולים בראשונה. של העולים בראשונה עם זרובבל:
פסוק ה:ואמצא כתוב בו. תוכן הדברים האמורים למטה בענין:
פסוק ו:אלה וגו׳. וזהו תוכן הכתוב בה אלה בני המדינה וכו׳ ר״ל אלה בני מדינת א״י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו׳:
פסוק ו:וישובו. עתה שבו כ״א לעירו אשר הגלה ממנה:
פסוק ז:הבאים. אשר באו עתה למקומם עם זרובבל וכו׳:
פסוק ז:ישוע. הוא יהושע כ״ג:
פסוק ז:מספר אנשי. זהו המספר של החשובים וכן כל איש ואנשי׳ שבמקר׳:
פסוק ח:בני פרעוש. יש מהם מזכיר ע״ש אב המשפח׳ ויש מהם מזכיר ע״ש עיר׳:
פסוק יא:פחת מואב. המושל במואב:
פסוק יא:לבני ישוע ויואב. ר״ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו מבני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו׳:
פסוק כא:בני אטר לחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר״ל עם הבנים של יחזקיה:
פסוק לג:נבו אחר. כן שם העיר ובעזרא נאמר רק נבו וכמו שיש חלוק גם בשאר השמות על כי היו נקראות בזה ובזה:
פסוק לד:עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שווות במספר אנשיהן:
פסוק לט:הכהנים. ר״ל וזהו מספר הכהנים:
פסוק לט:בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:
פסוק מב:בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:
פסוק מג:בני ישוע לקדמיאל. ר״ל בני ישוע עם בני קדמיאל כי הלמ״ד הוא במקום את ואת הוא כמו עם:
פסוק מג:לבני להודוה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני להודוה:
פסוק מה:השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו׳:
פסוק מו:הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע״ש שנאמר בם ויתנם יהושוע חוטבי עצים וכו׳ (יהושע ט׳:כ״ז):
פסוק נז:בני עבדי שלמה. והם היו בני סוטי וכו׳:
פסוק סא:ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו׳ הם היו העולים מתל מלח וכו׳ ושמות מקומות הן בבבל:
פסוק סא:ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם:
פסוק סא:בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר״ל מזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
פסוק סג:ומן הכהנים. הם בני חביה וכו׳:
פסוק סג:אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:
פסוק סד:אלה. הכהנים האלה:
פסוק סד:כתבם. דבר כתוב מהם:
פסוק סד:המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות:
פסוק סד:ולא נמצא. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים:
פסוק סד:ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה:
פסוק סה:התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (לקמן ח) וארז״ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא:
פסוק סה:אשר לא יאכלו. ר״ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז״ל זו היא תרומה וקדשי המזבח:
פסוק סה:לאורים ותומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרים וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:
פסוק סו:כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה:
פסוק סו:ארבע רבוא וכו׳. ובפרטן לא יעלו להחשבון הזה אבל לא חשב בפרטן כ״א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מה שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס״ע, (והנה פרטי החשבון לא ישוו לפרטי החשבון הנזכר בספר עזרא פעם להוסיף פעם לגרוע והכלל החשבון הנספרים בפרטיות יוסיפו על מה שמוזכר בספר עזרא ויש משפחות שחשבם עזרא ולא הוזכרו פה וכן בהיפוך ובמספר ראשי העולים הוסיף פה לחשוב עוד את נחמני מה שלא זכרו עזרא כי עזריה רעמיה מספרת הנזכרים פה הלא המה שריה רעליה מספר רחום הנזכרים בעזרא כי קרובים הם בלשון ובשתי השמות נקראו וכמוהו רבים וגם פה נמצאו רבים זולתם בחלוף השמות משל עזרא אבל נחמני מהנראה כי הוא הוא הנתוסף בחשבון מספר ראשי העולים ויתכן כי נחמיה לא העתיק כל דברי עזרא כהויתן מבלי שנוי אבל העתיק תוכן הדברים והנה העליה הראשונה שעלו עם זרובבל היתה בשנת שתים לכורש הפרסי ואחר שנים רבות בשנת עשרים לדריוש בן אחשורוש אז עלה נחמיה ואז מצא ספר היחס ולכן נאמר כי נחמני הזה עם שעלה בראשונה עם זרובבל והיה אז רך בשנים ולא היה אז נחשב לראש והיה נכלל ביתר העולים אולם בימי נחמיה נתגדל בשנים ובמעלה לזה ראה נחמיה להוסיפו על הראשנים ולזכרו עמהם ובדבר הוספות המספר וגרעונו נאמר הלא רבים מהם כבר מתו בימי נחמיה וכן רבים בנים יולדו להם ונעשו גדולים ולזה בבוא נחמיה להזכיר במספרו את המשפחה הנוספה או הנגרעה כתב המספר כפי מה שמצאה עתה אם להוסיף אם לגרוע משל עזרא ומ״ש בראשית אמריו העולים משבי הגולה על הרוב יאמר לא על המעט הנולדים בא״י שלא היו מן העולים ויש מן המשפחות העולים בראשונה אשר ספו תמו בימי נחמיה והפליטה הנשארת נספחו להתחבר אל המשפחות הקרובות אליהן ועמהן נחשבו ויש מן המשפחות אשר היו אז אנשי מתי מספר ונספחו אז להתחבר אל המשפחות הקרובות להחשב עמהן ועתה בימי נחמיה פרו ורבו וחשבם משפחה לעצמה ובסוף אמריו כאשר כללם יחד ועם העולים מיתר השבטים עם שרחוק הדבר שלא יפחתו ולא יתוספו בימי נחמיה על המספר שהיה מאז הלא בחשבון מספר הפרטים נתוסף ובודאי כן נתוסף ביתר השבטים הנה מ״מ ראה נחמיה לכתוב כלל המספר מה שהיה מאז ולא כפי מה שהמה עתה וזה הוא לפי שהעולים משבי הגולה לא היו רק בחשבון הזה):
פסוק סז:מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו׳:
פסוק סז:משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול:
פסוק סז:מאתים וארבעים וחמשה. ובעזרא נאמר רק מאתים כי אותן המ״ה היו אז קטנים והיו נטפלים אל הגדולים ובימי נחמיה נתגדלו וחשב גם אותם:
פסוק ע:נתנו למלאכה. אז כאשר עלו עם זרובבל נתנו נדבה למלאכת בית ה׳ ובעזרא הוזכר חשבון הזהב והכסף וכתנות הכהנים:
פסוק ע:התרשתא. הוא נחמיה:
פסוק ע:נתן לאוצר. נתן עתה לאוצר של בית ה׳:
פסוק ע:כתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:
פסוק עא:ומראשי. מקצת מראשי האבות נתנו עתה בימי נחמיה נתנו לאוצר המלאכה ר״ל אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף לצורך מלאכת בדק הבית או להוסיף בבנין כי עיקר המקדש כבר נבנה:
פסוק עב:ומן העם. מבני יהודה ובנימין:
פסוק עב:וכל ישראל. הם מיתר השבטים:
פסוק עב:בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו:
פסוק עב:ובני ישראל בעריהם. ואז היו בני ישראל בערי נחלתם:
